טעם שהשתכר נח

[גיזונטע קאפ]

בספר כתבי רח"א ביחאווסקי, (ידוע בחוגי חב"ד), מביא בתוך הדברים ששמע מהגר"א כהן חתן הגה"צ בעל חפץ חיים בסנאווסק, שהטעם שנח השתכר מיינו, היה משום שהיא הייתה גפן יחידה בעולם, והיה לה כח רב, ולכן נשתכר בה.

[מן הדרום]

לא ממש פרוש ממקור מוסמך, אבל כדאי לקרוא דברים מרגשים שהביא הרב לאו
מתוך הספר 'אל תשלח ידך אל הנער' הרב ישראל מאיר לאו, עמודים 173-174
בעת כהונתי כרב שכונות בצפון העיר תל אביב, ביקש ממני חמי- הרב יצחק ידידיה פרנקל – אשר באותם ימים שימש כרב בשכונות דרום העיר, שאקח אותו במכוניתי לביקור חולים אצל המשורר איציק מאנגער. מפי הרב פרנקל שמעתי כי גדול משוררי היידיש – מחזאי, סופר, איש רוח חכם, מאושפז בבית החולים "הרצפלד" בגדרה וכי יש חשש שלא יצא ממנו, בשל חומרת מצבו הבריאותי. הרב פרנקל ביקש לקיים מצוות ביקור חולים אצל מי שאף אחד כמעט כבר לא התעניין בו ובשלומו, איש בודד וגלמוד בסוף דרכו.
נסענו אל המשורר איציק מאנגער. נכנסנו לחדר חשוך, אפוף אדים. בכניסה היכה בנו ריח חריף של אלכוהול אשר הקשה על נשימתנו. הרב פרנקל תפס במהירות את מצב העניינים, פתח את חלון החדר ומשב רוח סתווי ורענן נכנס מבחוץ ופיזר את הערפל שרבץ בתוך החדר פנימה. סוף סוף ניתן היה לנשום ולהבחין בבהירות במתרחש בתוך החדר. במיטה היחידה בחדר שכב אדם נמוך-קומה, צנום ורזה כגרוגרת צמוקה, עיניו היו עצומות ונדמה שהוא שוכב שם ללא רוח חיים. הרב פרנקל ואנוכי עמדנו משני צידי מיטתו, מביטים בו ממושכות. לאחר דקות אחדות הרמתי את עיני אל הרב פרנקל, כשואל מה אנחנו עושים פה וחושש שמא איציק מאנגער יתעורר לפתע וייבהל מעצם נוכחותנו, בעיקר ממראה דמותו הפטריארכלית של הרב פרנקל. לאט לאט פקח מאנגער עין אחת, ושנייה, ועיניו הקטנות – אך הפקחיות מאד – זיהו מייד את הרב פרנקל. המשפט הראשון שאמר לו ביידיש ורשאית היה: "שולם עליכם הרב פרנקל. שלא תהיה לך תלונה ותרעומת עלי, שלא תהיה לך תחושה שמשהו לא טוב נעשה, שלא תתלונן. אני נח שאחרי המבול." הרב פרנקל הביט בי ואני בו ולשנינו היה נדמה כי האיש חי בהזיות. אולי משום ששתה ואולי מחלתו השפיעה על צלילותו. גם נוסח השיחה נשמע לא מקובל, שכן מאנגער לא שאל את שאלות הנימוס הרגילות ולא התעניין בשלום מבקריו. לאיש החולה והבודד הזה היה צורך עז לדבר עם מישהו, וכך עשה. שתקנו והוא המשיך: "אתה יודע, הרב פרנקל, משחר ילדותי הציקה לי שאלה.
הרי 'את האלוקים התהלך נח', והוא היה היחיד שאותו הזמין אלוקים אל התיבה כדי להצילו מהמבול, ואלוקים אומר לו 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה'. וגם



התורה אומרת עליו: 'אלה תולדות נח. נח איש צדיק תמים היה בדורותיו'. האם יש עוד אנשים שכך ריבונו של עולם דיבר אליהם והעיד עליהם ושיבח אותם? אני יודע שיש מי שדורשים זאת לגנאי, שרק בדורותיו הוא היה צדיק, ושצדיקותו היתה יחסית לדור המבול. אילו חי בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום. תמיד יימצאו אלו האומרים אתה צדיק בדור הזה, ואילו בדורות אחרים אתה שום דבר. אבל להחזיק מעמד בדור כזה ולהיות צדיק? שאלוקים יגיד עליך שאתה צדיק – האם זה דבר של מה בכך? נח היה דמות מיוחדת במינה ועל כן אלוקים בחר להתחיל איתו מחדש את העולם כולו. לאדם הראשון היו שלושה בנים: קין, הבל ושת. לאחר עשרה דורות בא נח שגם לו היו שלושה בנים: שם, חם ויפת והעולם מתחיל ממנו. אם כך, נח הוא אכן איש גדול. ומה קרה בהמשך? ' ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה', כתוב בתורתנו הקדושה. כלומר, נח נתגלה בעירומו בתוך האוהל". ומאנגער החולה, הצנום והשדוף, המשיך להקשות ולשאול ולא הרפה, כמו נטען בכוחות פנימיים, מתוך עצמו: "אם כך, כיצד ייתכן שצדיק ושיכור ילכו יחד? תמיד התלבטתי גם אני בזה. אך כעת מבין אנכי. הגעתי לגיל ולמצב כאלה, שאני מבין את נח. האיש נכנס אל התיבה עם אשתו, שלושת בניו ונשי בניו איתו. אבל כשהוא חזר, והחל לחפש את השטעטל שלו- את העיירה שלו- הוא לא מצא דבר. הוא רצה ללכת לשטיבל שלו, לבית המדרש, לבית הכנסת שלו – ואין להם זכר. איפה המכולת? היכן נושא המכתבים שהכיר, העגלון אייהו?
אף אחד לא היה עוד. אין בית, אין רחוב, אין שכונה, אין חברים, אין נפש חיה. 'וימח את כל היקום'.
כדי לשכוח את אבדן עולמו ואת בדידותו- 'וישת מן היין וישכר' ". הסביר מנגר בקול חלוש. ולפתע התגבר קולו:" אני הוא נח שלאחר המבול", הכריז איציק מנגר ממטתו בבית החולים הרצפלד בגדרה והמשיך להטיח את האשמותיו בעולם:"איפה וורשה? איפה ניילבקי?" והוסיף ומנה את שמות החסידויות השונות בוורשה ואת שמותיהם של רבנים שהכיר בוורשה ואת שמות בני משפחתו."אף אחד לא נשאר מכל אלה. אני נשארתי לבדי בעולם. אז תסלח לי הרב פרנקל, שלפעמים, בשביל לשכוח את הזוועות אני קצת שותה".

[בקרו טלה]

שפתי צדיק - פילץ
לח) וישת מן היין. וכו', גם י"ל על פי מאמר גיסי מרן ז"ל [השפת אמת] על פסוק וישתו וישכרו, מיותר תיבת וישתו, אמר שבאמת שתו רק כדרך שתיה בינונית, רק מפני שלא טעמו יין כ"ב שנים לכך נשכרו, כן י"ל כאן שעבר שנה שהי' בצער מבול וטורח מזון לכל בעלי חיים, שתה שתי' בינונית ונשכר

[עקביה]

לא ממש פרוש ממקור מוסמך, אבל כדאי לקרוא דברים מרגשים שהביא הרב לאו
מתוך הספר 'אל תשלח ידך אל הנער' הרב ישראל מאיר לאו, עמודים 173-174

יפה ועצוב.

[דרומי]

ועוד בכיוון זה ראה במצו"ב (ע' 5 ואילך) - בסגנונו המיוחד של הרב יחזקאל סופר שליט"א

ואגב, ראוי להעיר כי שכרותו של נח היא בעצם הסיפור האחרון עליו וכך נשארת דמותו בעינינו (ליתר דיוק, מסופר על כמה משפטים שאמר לאחר שהתפכח) - סיום די עגום למעשיו של 'איש צדיק תמים'

[גם תולדות חייו של לוט מסתיימים בתורה בשתיית היין שלו, אלא שלוט מלכתחילה אינו 'צדיק תמים', ולאידך - שתיית היין של לוט הביאה אתה זרע וברכה, בעוד שתיית היין של נח נשארה במצבה הראשוני ולכאורה לא צמחה ממנה שום תועלת (מלבד הקללה לכנען והברכה לשם ויפת)]

[אור עולם]

לא ממש פרוש ממקור מוסמך, אבל כדאי לקרוא דברים מרגשים שהביא הרב לאו
מתוך הספר 'אל תשלח ידך אל הנער' הרב ישראל מאיר לאו, עמודים 173-174
בעת כהונתי כרב שכונות בצפון העיר תל אביב, ביקש ממני חמי- הרב יצחק ידידיה פרנקל – אשר באותם ימים שימש כרב בשכונות דרום העיר, שאקח אותו במכוניתי לביקור חולים אצל המשורר איציק מאנגער. מפי הרב פרנקל שמעתי כי גדול משוררי היידיש – מחזאי, סופר, איש רוח חכם, מאושפז בבית החולים "הרצפלד" בגדרה וכי יש חשש שלא יצא ממנו, בשל חומרת מצבו הבריאותי. הרב פרנקל ביקש לקיים מצוות ביקור חולים אצל מי שאף אחד כמעט כבר לא התעניין בו ובשלומו, איש בודד וגלמוד בסוף דרכו.
נסענו אל המשורר איציק מאנגער. נכנסנו לחדר חשוך, אפוף אדים. בכניסה היכה בנו ריח חריף של אלכוהול אשר הקשה על נשימתנו. הרב פרנקל תפס במהירות את מצב העניינים, פתח את חלון החדר ומשב רוח סתווי ורענן נכנס מבחוץ ופיזר את הערפל שרבץ בתוך החדר פנימה. סוף סוף ניתן היה לנשום ולהבחין בבהירות במתרחש בתוך החדר. במיטה היחידה בחדר שכב אדם נמוך-קומה, צנום ורזה כגרוגרת צמוקה, עיניו היו עצומות ונדמה שהוא שוכב שם ללא רוח חיים. הרב פרנקל ואנוכי עמדנו משני צידי מיטתו, מביטים בו ממושכות. לאחר דקות אחדות הרמתי את עיני אל הרב פרנקל, כשואל מה אנחנו עושים פה וחושש שמא איציק מאנגער יתעורר לפתע וייבהל מעצם נוכחותנו, בעיקר ממראה דמותו הפטריארכלית של הרב פרנקל. לאט לאט פקח מאנגער עין אחת, ושנייה, ועיניו הקטנות – אך הפקחיות מאד – זיהו מייד את הרב פרנקל. המשפט הראשון שאמר לו ביידיש ורשאית היה: "שולם עליכם הרב פרנקל. שלא תהיה לך תלונה ותרעומת עלי, שלא תהיה לך תחושה שמשהו לא טוב נעשה, שלא תתלונן. אני נח שאחרי המבול." הרב פרנקל הביט בי ואני בו ולשנינו היה נדמה כי האיש חי בהזיות. אולי משום ששתה ואולי מחלתו השפיעה על צלילותו. גם נוסח השיחה נשמע לא מקובל, שכן מאנגער לא שאל את שאלות הנימוס הרגילות ולא התעניין בשלום מבקריו. לאיש החולה והבודד הזה היה צורך עז לדבר עם מישהו, וכך עשה. שתקנו והוא המשיך: "אתה יודע, הרב פרנקל, משחר ילדותי הציקה לי שאלה.
הרי 'את האלוקים התהלך נח', והוא היה היחיד שאותו הזמין אלוקים אל התיבה כדי להצילו מהמבול, ואלוקים אומר לו 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה'. וגם



התורה אומרת עליו: 'אלה תולדות נח. נח איש צדיק תמים היה בדורותיו'. האם יש עוד אנשים שכך ריבונו של עולם דיבר אליהם והעיד עליהם ושיבח אותם? אני יודע שיש מי שדורשים זאת לגנאי, שרק בדורותיו הוא היה צדיק, ושצדיקותו היתה יחסית לדור המבול. אילו חי בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום. תמיד יימצאו אלו האומרים אתה צדיק בדור הזה, ואילו בדורות אחרים אתה שום דבר. אבל להחזיק מעמד בדור כזה ולהיות צדיק? שאלוקים יגיד עליך שאתה צדיק – האם זה דבר של מה בכך? נח היה דמות מיוחדת במינה ועל כן אלוקים בחר להתחיל איתו מחדש את העולם כולו. לאדם הראשון היו שלושה בנים: קין, הבל ושת. לאחר עשרה דורות בא נח שגם לו היו שלושה בנים: שם, חם ויפת והעולם מתחיל ממנו. אם כך, נח הוא אכן איש גדול. ומה קרה בהמשך? ' ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה', כתוב בתורתנו הקדושה. כלומר, נח נתגלה בעירומו בתוך האוהל". ומאנגער החולה, הצנום והשדוף, המשיך להקשות ולשאול ולא הרפה, כמו נטען בכוחות פנימיים, מתוך עצמו: "אם כך, כיצד ייתכן שצדיק ושיכור ילכו יחד? תמיד התלבטתי גם אני בזה. אך כעת מבין אנכי. הגעתי לגיל ולמצב כאלה, שאני מבין את נח. האיש נכנס אל התיבה עם אשתו, שלושת בניו ונשי בניו איתו. אבל כשהוא חזר, והחל לחפש את השטעטל שלו- את העיירה שלו- הוא לא מצא דבר. הוא רצה ללכת לשטיבל שלו, לבית המדרש, לבית הכנסת שלו – ואין להם זכר. איפה המכולת? היכן נושא המכתבים שהכיר, העגלון אייהו?
אף אחד לא היה עוד. אין בית, אין רחוב, אין שכונה, אין חברים, אין נפש חיה. 'וימח את כל היקום'.
כדי לשכוח את אבדן עולמו ואת בדידותו- 'וישת מן היין וישכר' ". הסביר מנגר בקול חלוש. ולפתע התגבר קולו:" אני הוא נח שלאחר המבול", הכריז איציק מנגר ממטתו בבית החולים הרצפלד בגדרה והמשיך להטיח את האשמותיו בעולם:"איפה וורשה? איפה ניילבקי?" והוסיף ומנה את שמות החסידויות השונות בוורשה ואת שמותיהם של רבנים שהכיר בוורשה ואת שמות בני משפחתו."אף אחד לא נשאר מכל אלה. אני נשארתי לבדי בעולם. אז תסלח לי הרב פרנקל, שלפעמים, בשביל לשכוח את הזוועות אני קצת שותה".

הגאון ר' אליעזר שמחה ווסרמן זצוק"ל (ששבוע שעבר חל יום פטירתו) נשא דברים בא' מארועי היסוד לישיבת אור אלחנן (איני זוכר האם בחנוכת הבית או יסוד הישיבה או כיוצ"ב) ושאל: מה רצו מנח שהשתכר, הרי "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש"? ותי' שכשיוצאים ורואים את החורבן והשואה, מתחילים לבנות עולם חדש!

[ישראליק]

במגלה צפונות מבואר שקודם נח לא הי' היין משכר, אלא סגולתו לשמח לשותיו; עיי"ש