כיצד יעקב קיים רצון אמו ולא רצון אביו שרצה לברך את עשיו

[יאיר.]

הלכה היא שכבוד האב וכבוד האם, כבוד האב קודם.

א"כ כיצד יעקב קיים את רצון אמו ולא את רצון אביו שרצה לברך את עשיו?

[אצב]

זה לא שהיה כאן ציווי של אביו וציווי של אמו המנוגדים זל"ז. אלא שרק עשה את ציוויה של אמו, ולא עשה כלום נגד מה שאביו (לא) ציווה עליו.

[יאיר.]

וכי אם לא ציוה אינו מצווה לכבד רצונו?! והרי יעקב ידע שרצונו של יצחק אביו לברך את עשיו!

[אצב]

אך האם זה שיעקב בורך זה היפך רצונו של אביו?

[יאיר.]

בדיעבד לא. אבל לכתחילה כיצד עשה זאת יעקב?

[אצב]

במצוות אמו כמובן!

[יאיר.]

שוב...

הלכה היא שכבוד האב וכבוד האם, כבוד האב קודם.

א"כ כיצד יעקב קיים את רצון אמו ולא את רצון אביו שרצה לברך את עשיו?

[אצב]

שוב...

זה לא שהיה כאן ציווי של אביו וציווי של אמו המנוגדים זל"ז. אלא שרק עשה את ציוויה של אמו, ולא עשה כלום נגד מה שאביו (לא) ציווה עליו.

[יאיר.]

מה, אנחנו נעשה חוכא וטלולא? כבר יצאנו י"ח. וזו הודעתי האחרונה ב"נ לטענה זו.

שוב...

וכי אם לא ציוה אינו מצווה לכבד רצונו?! והרי יעקב ידע שרצונו של יצחק אביו לברך את עשיו!

[אצב]

לסיכום:

ליעקב לא היתה שום בעיה להתברך מפיו של יצחק.
אמו צותה עליו להתברך.

וא"כ אין כאן שום סברה מדוע לא להתברך מאביו.

וגם אני סיימתי לדון בעניין זה בל"נ.

[יאיר.]

הלכה היא שכבוד האב וכבוד האם, כבוד האב קודם.

א"כ כיצד יעקב קיים את רצון אמו ולא את רצון אביו שרצה לברך את עשיו?

[אוצר החכמה]

לא מובנת השאלה בכלל וודאי שאם אמו אומרת לו שלא לכבד את אביו אין דין לשמוע לה וגם להיפך אם אומר לו אביו שלא לכבד את אמו שהרי הווה לעבור על המצווה ואינו דומה כלל לזה אומר השקיני מים,
וכאן שמע בקולה משום רוה"ק שבה ולא משום כיבוד אם.

[יאיר.]

לא מובנת השאלה בכלל וודאי שאם אמו אומרת לו שלא לכבד את אביו אין דין לשמוע לה וגם להיפך אם אומר לו אביו שלא לכבד את אמו שהרי הווה לעבור על המצווה ואינו דומה כלל לזה אומר השקיני מים,
וכאן שמע בקולה משום רוה"ק שבה ולא משום כיבוד אם.

אם כן, זו תשובתך והיא מקובלת אך היא חידוש גדול מאוד שלא נ"ל שכולם מסכימים איתו.

ולגבי מה שכתבת לפניכן איני מבין. הרי מה יעשה אם אביו יצוהו לעשות דבר ואמו תצוה לא לעשות או להיפך? ישמע בקול אביו. א"כ ה"נ היה צריך לשמוע בקולו לולא רוה"ק ששרתה על אימו.

[אוצר החכמה]

הגמרא בקידושין מדברת, שכל אחד מבקש שיתן לו מים, כך שאין אחד מהם דורש ממנו לעשות עבירה אלא רק לעשות את רצונו, אבל אם אביו או אמו אומרים לו שיבזה את השני, הרי זה ככל העבירות, ואין לשמוע להם, כמו כהן בביה"ק משום שאתה והוא חייבים בכבודי.
אם אביו אומר לו עשה משהו, ואמו אומרת לו אל תעשה לא משום שרוצה שלא ישמע בקול אביו אלא משום שאין רצונה שיעשה את הדבר, כאן נפלנו בשאלה של בכלל מה החיוב לשמוע בציווי אביו במקום שאין לאביו תועלת, וברשב"א מבואר שיש מצווה לעשותו אבל לא כזאת שיכולה לדחות ל"ת (אפילו בלי הלימוד של אתה והוא חייבין בכבודי) כמו שביאר הגר"א בשו"ע, ובתרוה"ד מבואר שאם מצער לאביו במה שלא שומע לו, הרי זה עובר על מורא ולכן צריך לדון באופן הזה.

אבל כאן שאומרת לו לרמות את אביו שז וודאי איסור פשוט, וודאי שלא יהיה דין משום כיבוד אם לשמוע.

ולרבקה היתה נבואה בעניין כמבואר בתרגום עלי איתאמר בנבואה ע"כ שזה רצון ה'.

אפשר לשאול אחרת, למה רבקה עשתה את זה? אם מחמת הנבואה, א"כ זו סיבה שישמע, ואם משום שסברה שכך צריך לעשות, (שהרי לא עשתה זה להנאתה אלא מחמת שזה רצון ה') א"כ אפשר לומר שידע שהיא צודקת שכך ראוי לעשות, ומשום כך עשה.

[יאיר.]

לפי הבנתך אם האב אומר לעשות והאם אומרת לא לעשות מה הדין? הבן עושה כפי שמבין?

[אוצר החכמה]

זה מה שכתבתי שיש להבחין
א. אם הם נשואים אז כמו שכתבת אתה כיוון שגם היא חייבת בכבודו הוא קודם כמבואר בקידושין.
אם נתגרשה אז אם יש לה צורך שלא יעשה כלומר שיש לה תועלת מזה שלא יעשה, לכאורה זה המקרה שם בגמרא של נתגרשה מהו.

אם לאחד מהם יש צורך בדבר כגון שרוצה שיביא לו אוכל והשני אין לו צורך רק שמצווה אותו (כי רוצה את טובתו למשל, ולא שרוצה שיכעיס את אביו), לכאורה יש לומר שלפי הרשב"א שנחשב מצווה יותר קלה, יצטרך לעשות את רצונו של זה שיש לו צורך שזה מצווה גמורה.
ואם זה דבר שגורם לו צער, כמו במקרה של התרוה"ד, שדאג אביו שמא הגויים יתפסו אותו, לפי התרוה"ד צ"ע.

[תולעת ספרים07]

ראה אור החיים תולדות שכתב שם בד"ה שמע בקולי וכו' וכבר כתבנו שיצטדק נביא באמרו לעבור על מצווה ממצות התורה לפי שעה.

[יאיר.]

יפה.
זו גם תשובה מתקבלת (והוא שילוב עם תשובת אוצה"ח) וכמו שנשא יעקב שתי אחיות וכו'.

[יאיר.]

תירוץ נוסף שאפשר לתרץ הוא שכיון שיעקב ידע שלאחר שיתברר ליצחק שעשו מכר לו את הבכורה הוא יסכים וירצה בכך למפרע וממילא רצונו כביכול כבר עכשיו בכך שעיקר הרצון הוא הרצון הסופי והאמיתי [ולא ה"הו"א"]. וכמו שאכן היה ואמר יצחק "גם ברוך יהיה" אחרי ששמע את עשו אומר "את בכורתי לקח" ודו"ק.

[תולעת ספרים07]

ר' יאיר לא מצאתי מי שיאמר כן שאמר לו גם ברוך יהיה מפני שסיפר לו על הבכורה - ויתכן גם שאמר כן כיון שנתן ריח חקל תפוחין ריח גן עדן.
אך בכל מקרה אין זה מפריך את הפשט שלך.

[יאיר.]

נ"ל שעפ"י הפשט הפשוט זו הסיבה שאמר "גם ברוך יהיה" והפשט הוא כמו שמבינים מקריאה רגילה בפס' ולא צריך מי שיאמר כך.

ולא נכנס כעת לנושא הטחון מהו הפשט ועפי" מה הוא נקבע...מקסימום נחכה ל"אישור" מדראל...