דה"י ב כו, כא-כג וַיְהִי֩ עֻזִּיָּ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ מְצֹרָ֣ע׀ עַד־י֣וֹם מוֹת֗וֹ וַיֵּ֜שֶׁב בֵּ֤ית הַֽחָפְשִׁית֙ מְצֹרָ֔ע כִּ֥י נִגְזַ֖ר מִבֵּ֣ית ד'... וַיִּשְׁכַּ֨ב עֻזִּיָּ֜הוּ עִם־אֲבֹתָ֗יו וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֤וֹ עִם־אֲבֹתָיו֙ בִּשְׂדֵ֤ה הַקְּבוּרָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמְּלָכִ֔ים כִּ֥י אָמְר֖וּ מְצוֹרָ֣ע ה֑וּא וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו.
תנן בכלים (פ"א מ"ז): עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבין לתוכן מת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו.
וביאר הגר"א בפירוש אליהו רבא שם:
ומסבבין אותו. ממקום למקום בתוך העיר ואינו קונה מקומו אבל אם יצא אין מחזירין אותו שאין מחזירין טומאה לעיר. והיינו דכתיב גבי עזיהו ויקברו אותו עם אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא. שקברוהו בשדה הקבורה אשר למלכים ולא קברוהו בקברות המלכים אשר בעיר כי אמרו מצורע הוא וישב חוץ למחנה ומת שם ולא יכלו שוב להחזירו לעיר שאין מביאין טומאה לעיר.
ובמרכבת המשנה הל' בית הבחירה פ"ז הי"ג [על דברי הרמב"ם: עיירות המוקפות חומה מקודשות משאר הארץ שמשלחין מתוכן את המצורעים ואין קוברין בתוכן מת... ואם יצא המת חוץ לעיר אין מחזירין אותו לתוכה אף על פי שרצו כולן להחזירו],
ראיתי בתוספתא דכלים בבא קמא פ"א ר' מנחם בר יוסי אומר עיירות מוקפות חומה מקודשות מארץ ישראל שמשלחין מתוכן את המצורעים והבית צמות בתוכו לאחר י"ב חודש ומסבבין בתוכו את המת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו שנא' וישכב עזיהו עם אבותיו ויקברו אותו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא וימלוך יותם בנו תחתיו ע"כ. פי' דתנן נדה דף ס"ט הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר. מאי במשא באבן מסמא. ולמדו זה מן הפסוק שבדברי הימים ויקברו אותו בשדה הקבורה וגו', פי' מחוץ לעיר. כי אמרו מצורע הוא, פי' ומצורע משתלח חוץ לג' מחנות ואנן קי"ל מצורע שמת מטמא במשא אלמא דיש לו דין מצורע אחר מיתה ומשום הכי הוזקק לשילוח חוץ לעיר דוד שבירושלים שהיתה מוקפת חומה. אך דקשה התינח עד שלא נימוק הבשר אבל אחר שנימוק פרחה ממנו טומאת צרעת והיה בדין ללקט עצמות ובשר הנימוק ולחזור לקוברו בעיר דוד בקברות המלכים וזהו שאמר ומסבבין בתוכו וכו' יצא אין מחזירין אותו, משו"ה היה אסור שוב להחזירו אחר שנימוק הבשר לעיר המוקפת חומה וזה ברור.
ובשו"ת בנין ציון החדשות (סי' ס) השיב על דברי הגר"א וז"ל,
ותמהתי שמלבד כי לא יצדק ע"פ פירושו כי אמרו מצורע הוא דאמירה מה זו עושה אחר שלא כיון הפסוק רק על המעשה שמת חוץ למחנה. וגם לא יצדק מה שנאמר ויקברו אותו עם אבותיו אם נאמר ששדה הקבורה אין זה קברות המלכים, אלא שגם יפלא איך יאמר שלא קברוהו בקברות המלכים אשר בעיר אחר שנאמר (במלכים ב טו) ויקברו אותו עם אבותיו בעיר דוד. וגם קשה מה ראיה להתוספתא מעוזיהו שלא יקברו מת מחוץ לעיר בעיר דלמא רק לעוזיהו לא קברו מפני שמצורע היה.
ולכן לולא דברי הגאון זצ"ל הייתי מפרש היפך פירושו שאמר הכתוב שקברו אותו עם אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים בתוך העיר והכניסוהו לשם מת אף שכבר נתקן המעלה שלא להכניס לשם מת כי אמרו מצורע הוא אחר שלא מדעתו יצא מירושלים ומת חוץ לעיר רק בשמרו מצות ה' להיות מחוץ למחנה מושבו לא יבצר ממנו להקבר בקברות אבותיו בעיר דוד. וראיה לזה מהמלך יאשיהו דכתיב (מלכים ב כג) וירכיבוהו עבדיו מת ממגדו ויביאוהו ירושלים ויקברוהו בקבורתו ובד"ה נאמר בקבורת אבותיו הרי שגם אותו הביאוהו מת לירושלים אחר שמשיח ה' בחשבו ללחום מלחמתו יצא ונלכד וגם אם נאמר שיאשיהו מת בירושלים כמו שנראה בד"ה כמו כן נוכיח מאמציהו שנאמר בו (מלכים ב' י"ד) ויקשרו עליו קשר בירושלים וינס לכישה וגו' וימיתוהו שם וישאו אותו על הסוסים ויקבר בירושלים עם אבותיו בעיר דוד הרי שהובא מת לירושלים באשר שלא ברצונו מת חוץ לירושלים או בשביל שיצא בדרך מצוה להציל את נפשו וכן יש הוכחה ממה שנאמר באחזיהו שמת במגדו וירכיבו אותו עבדיו ירושלימה ויקברו אותו בקבורתו עם אבותיו בעיר דוד הרי שהובא לירושלים אחר שמת שלא ברצונו חוץ לעיר או שגם לו נחשב שיצא לדבר מצוה באשר שירד לבקר את יורם כי חולה היה ועכ"פ הנך רואה בשלשת המלכים האלה שמתו חוץ לירושלים ונקברו בהעיר וע"כ או בשביל שמתו נגד רצונם חוץ לירושלים או שהורשה בשיצאו לדבר מצוה וכמש"כ. וזהו פירוש התוספתא שמביא ראיה שמת חוץ לעיר אין קוברין בעיר מדהוצרך הכתוב ליתן טעם לעוזיהו שנקבר בעיר כי אמרו מצורע היה.
ודע שהפירוש המיוחס לרש"י (ואינו מרש"י) כתב בד"ה בשדה הקבורה ולא במערה עם המלכים ע"כ ולדעתו יהיה מה שאמר כי אמרו מצורע הוא טעם למה קברוהו לבדו ולא בקבר המלכים. ולענ"ד אין פי' הזה מסכים עם ההלכה שאם הי' נדון כמצורע גם אחר שמת איך הכניסוהו לעיר ועברו על ל"ת דולא יטמאו את מחניהם. ועוד דמשנה שלימה שנינו נדה (דף סט) הזב וכו' והמצורע שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר הרי שפרחה טומאת צרעת משמת דעד שימוק אינו רק מטעם גזירה שמא יתעלפה וזה לא שייך משנקבר, ואיך נאמר שמפני צרעתו הרחיקוהו ולא קברוהו במערה עם המלכים. ולכן לענ"ד הפי' היותר מסכים עם הפסוקים ועם ההלכה הוא אשר כתבתי.
ובפי' עלי תמר על הירושלמי (נזיר פ"ט ה"ג):
וראה בתרביץ שנה ב ספר ג שמלומד אחד גלה לוח שעליו חקוקה הכתובת דלהלן: "לכה התיתי טמיי עוזי' מלך יהודה ולא למפתח", ז. א. לכאן הובאו עצמות עוזיהו מלך יהודה ולא לפתוח, ר"ל הגלוסקמא שהונחו העצמות בתוכו, הרי עדות חיה שפינו את קברו של המלך עוזיהו, ולכאורה הרי זו סתירה לדעת החכמים שאין מפנים קבר מלך.
ברם נראה שאין מכאן סתירה שהרי נאמר בדה"י ב כ"ו, וישכב עוזיהו עם אבותיו ויקברו אותו עם אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא, ופירש רש"י ולא במערה עם המלכים כי אמרו מצורע הוא ואין מן הראוי לקברו עם מלכים, ודאי שהדבר הזה פגע בכבוד המלך עוזיהו ובכבוד מלכות בית דוד בכלל, ולפיכך קרוב הדבר שלאחר שנתעכל הבשר לקטו עצמותיו וקברוהו במערת מלכים כדי להציל כבודו וכבוד מלכות בית דוד, ובסיבות אלו גם חכמים מודים שמפנין קבר המלך, שהרי הטעם שאין מפנין הוא משום כבוד מלכות וכאן דוקא כבוד מלכות דורש פינוי עצמותיו של מלך עוזיהו, ויתכן עוד שקברוהו לכתחילה ע"מ לפנותו כשיתעכל הבשר מפני שלא לכבודו היה שקברו יהיה מחוץ למערת מלכים, וכה"ג מותר לפנות כמ"ש במו"ק פ"ב.
אבל האמת נראה כדברי רבינו אליהו, ואין שום סתירה מן הכתובים, שבודאי מתוך הכתובים עצמם שמעינן דחשיב ליה שעוזיהו שכב וקברוהו עם אבותיו, ומקום הקבורה היה סמוך לעיר, אלא שכלפי הדין שמוציאין מן העיר די בזה שאינו קבור בתוך בתי העיר ומערות הקבורה של העיר בכלל, אלא מחוצה לה, בשדה הקבורה, ולכן מחד גיסא נחשב שקברוהו עם אבותיו בעיר דוד, ומאידך גיסא לא נקבר בתוך המערה אלא מחוצה לה, ודוק.
ואין שום מקור לומר שלקטו עצמותיו ופינו אותו מקבורתו הראשונה ועוד דברים שאין להם בית אב.