א.
. בתנך כ 200 [208] שמות שונים של בעח. אבל לדגים למרות שמוזכרים בתנך כארבעים פעם אין שמות " לפי שהם מכוסים מעין אדם אין להם שמות " חזקוני ובעל הטורים ,[ אבל תוס חולין סו: כתבו דמ "כל אשר יקרא לו האדם ,יש לרבות אפילו דגים שבים" שקרא להם שמות] . ויא מפני שהם רבים (תוס השלם).והרדק אומר "שאי אפשר היה להוציאם מהמים ולהביאם לאדם שיעניק להם שמות "כי אין חיותם אלא במים..וימותו".
[אינני נכנס כלל לבעיית זיהוי בעה"ח, אלא בשמותיהם בלבד].
השמות שכן נמצאים הם בעיקר של יונקים ועופות וגם דוחי אחד:הצפרדע.
ידעו גם ידעו חזל שיש מינים רבים מאוד. שכן בחזל כתוב שיש 700 מיני דגים ו- 800 מיני חגבים ולעופות אין מספר (חולין סג,ב).ואכן בהמשך - בשפה שלאחר התנך אנו מוצאים כבר עוד שמות של 387 בעח שונים.
ב.
ונתייחס בעיקר לאלו המוזכרים בפרשת שמיני [ולא רק] וממה שפירשו רבותינו.
1. פרס = ששובר ופורס את הטרף והעצמות עי השלכה מגובה על סלעים. ויא שפורס כנפיו הגדולים , חזקוני.
2. תנשמת בעופות - תנשמת = ישתומם כל הרואה אותה ,חזקוני. או עש נשימתיה הכבדות שנשימותיה עזות ומרעישות. ולת"י - היא הסלמנדרא. [תנשמת בשרצים= אשותא באונקלוס, אישות בחזל,נקראים כיום: חולד או חפרפרת.]
3. רחם- שמרחם על בניו , חולין סג, ב, או שמביאה רחמים לעולם". ולרסג הרחם= עוף הרכם בערבית ,שדומה לנשר. באונקלוס רחם= ירקרקא . ובחולין סג ברשי- שרחם הוא שרקרק - ע"ש הקול שמשמיע .
4. עזניה. לפי חזקוני עזניה על שם עזותה ועקשותה לעוף מרחקים גדולים. לרסג עזניה היא חיה שאינה קיימת כך להבנת האבע. ולפי האבע עצמו העזנייה =עקב.
5. דאה = שדואה באויר. איה = שחיה באיי הים, באבע וחזקוני. והראה כוללת את שני המינים .וזה מתאים לדברי חזל בחולין שאיה ודיה זהים.
ולרי גנאח זוהי אותה חייה באותו שם "דאייה" אלא שדרך אותיות יהו"א שלעיתים נשמטות: (ד)א(י)ה ד(א)יה.
6. נשר= שמשיר נוצותיו. או לאבע שרואה רחוק "מן אשורנו".
7. עורב = ערב = שצבעו שחור- חזקוני.ויא בנוסף, עורב מלשון תערובת. לפי שיש לו סימני טהרה וסימני טומאה.
8. שלך = ששולה דגים מהים-ברשי. ולאבע השלכה=שמתאכזר ומשליך ילדיו.
9. תחמס = לאבע שחומס וגוזל מזון מאחרים.או או שטורף את האחרים.
10. שחף= אין במפרשים .וחדשים מנסים למצוא כאן: שגורם למחלת השחפת.ויא לשון חוף שנמצא בסמוך לחוף.
11.נץ =ע"ש ריבוי נוצותיו - חזקוני. ולבעה"ט שמנצח- שאר העופות ותופשם.
12. חולד(חולדה) 'חלד' פירושו הארץ והאדמה, ובתהילים מט,ב "האזינו כל יושבי חלד =הארץ ,שהיא חלודה וישנה. וחיה זו חופרת מחילות מתחת לאדמה . ושערי חולדה על שום מה ?. על שום שעוברים בה במחילות ואחכ עולים במדרגות אל הר הבית, "כחולדה הנמצאת בעיקר הבית" (רא"ש למידות א, ג).
13. כוס = מכוסה מאנשים, שחי ומסתתר בחורבות.
14. ינשוף= שמעופף ופעיל בנשף בערב. וגם על שם הנשיפות שמשמיע בשעת רוגזה.
15. קאת = הקאה, שמקיא את מאכלו.
16. אנפה= רוגז. שממהרת לרגוז.חולין סג.
17. עטלף= לאבע שם עצם שמורכב מארבע אותיות. ובחזקוני שעט ועפ והל' = בלילה. ויא על שם שמתעטף בכנפיו, שמכסה עצמו להתגונן. ובת"י עטלף = ערפד.
18. ארבה =ריבוי ,שבאים בלהקות. או שמולידים ומתרבים מאוד. האבן עזרא (שמות, י ד'): "ארבה שם מין. אולי נקרא כן בעבור שהוא יותר רב מהמינים האחרים.
19. לטאה = ת"י שממית ,ורלבג פירש: עכביש.= שְׂמָמִית בלשון התורה.ויא לפי שממית והורג חרקים הנופלים ברשתו,או מלשון שומם, ולפי שטווה קוריו בעיקר במקומות שוממים.
20. עכבר = יא מלשון בר או בור : עכב-בר (מזון) שאוגר מזון , עכב-בור. מעכב לעצמו מזון אחרים, שחוטף ונוטל לבור מחבואו.
21. חרגול[שמנתר] לחזקוני-מלשון מתחרה - ברגלו כדי לנתר. ולאבע חרג (ב)רגלו דהיינו חיגר- פיסח ברגליו.ובצפנת פענח פירש חר- גול, שמגלגל עצמו לחורים.
22. מרבה רגליים= נדל , כך בת.יונתן.
23. שפן = באונקלוס =טפזא שמקפץ ולרקוד. החלפת השפן בארנבת - באירופה אין שפנים ואנשי אירופה זיהו את השפן המקראי כארנבת המצויה באירופה וכך אפשר למצוא עד היום שימוש במילה שפן כשהכוונה לארנבת.(באיורי הזמר 'השפן הקטן' ועוד בדכ היו מציירים ארנבת).
24. נאקה = קיפוד לרשי. וגם לת,י-קיפוד וע"ש שיונקת מנחש "מינקת חיוויא". ולפי אהבת יונתן נאקה מלשון צעקה שזועקת מהחורים בשדות.[יש גם נאקה=מינקת, נקבת הגמל].
25. חגב= מלשון עגב, שמנתר בעגבותיו וכרעיו -בחזקוני. ( ויש שמנסים לחדש ולומר מחגג=רוקד ומקפץ. או מגובה- שלוקח וגובה מזון כמס).
26. ארנבת = אין במפרשים.וחדשים מנסים אולי מלשון ש"נוברת "כל היום בחילופי אותיות. או "ארה-קללה +ניב" מניב תוצרת.
27. גחון=אונקלוס על מעוהי = הבטן המעיים, אונקלוס. רק פעמיים בתנך , השני בבראשית על גחונך תלך.. אין לו אח האבע,
28. מעלה גרה= גרון מעלה ומגרגר בגרון.או שניגר נוזל .בחזקוני.
29. לנתר= לקפוץ אונקלוס. בדוגמת "ויתר גויים הקפיצם והגלם ממקומם"(חבקוק ג,ו),והוא משרש נ,ת,ר -פועל עומד.
ולאבע משורש נ,ת,ר פועל יוצא שהתיר ופתח את הקשר שלהם למקומם והגלה אותם. לשני הפירושים נתר = שינוי מקום.
ושמות מחוץ לפרשה -
יש מהן אונומטופאיות דהיינו- השם על פי צליל הקול:
30. אוח- קולו או הו. תור - תורר תורר. צרצר- צרר צרר.
ועוד שמות מעניינים -
31. אין פילים בתנך, אבל יש שנהבים - שן הבים.(י"א הב הוא פיל במצרית).
32. קוף: משום תכונתו לחקות הפך שמו להיות כינוי לחקיין.
ויא שמכאן מקור המילה "קופי" באנגלית שפירושו "להעתיק", לחקות. מבלי שייזכר שורשו העברי.
יש עוד חומר מעניין בנושא ואי"ה - אביא חלק ב.