בברכות יעקב למנשה ואפרים [פרק מח] על הנאמר ועל המשתמע - נכתב רבות במפרשים הרבים . והברכה עצמה זכתה להיכלל בתפילות וברכות באירועים שונים - בשל סגוליותה המיוחדת .
ומעניין לקרוא מבט\ צד מחודש על האירוע על ידי הכלי יקר כאן :
"ואמר גם הוא יגדל וגם הוא יהיה לעם, הזכיר ב״פ גם, לרמוז על הכפל כאילו אמר ידעתי מן פי שנים של הבכור אשר מזה הצד היה מן הראוי ליתן לו ביותר חלק בברכת הרבוי לצרף הויות להדדי, אבל מ״מ אחיו הקטן יגדל ממנו,
כי הקב״ה בוחר ביותר בקטנים, וכל אדם שיש בו צד קטנות אז ביותר הקב״ה מגביהו לשיתו לאלפי רבבה כמ״ש (דברים ז׳:ז׳) לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם וגו׳ כי אתם המעט. וכתיב (ישעיהו ס׳:כ״ב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום.
וקרה זה לכל זרע אברהם, כי ישמעאל בכור לאברהם נפסל ישמעאל ונבחר יצחק, עשו בכור ליצחק נפסל עשו ונבחר יעקב, ראובן בכור ליעקב נפסל ראובן ונבחר יוסף, מנשה בכור ליוסף נבחר אפרים ביותר, ורמז זה הלא דבר הוא והמשכילים יבינו.
דהיינו יש כאן רצף של העדפת הקטן \ השני ע"פ הבכיר בשל יתרונות רוחניים. ולרצף הזה יש משמעות לדורות- "כי הקב״ה בוחר ביותר בקטנים" וכו. ובשל כך התורה מספרת לנו זאת.
ב.
ומרחיב בכך הרב הירש בסוקרו את ההיסטוריה לאורך תקופות ארוכות יותר.ומציג מובהקות ונוכחות לאורך זמן רב יותר ל"קיפוח הבכורים". וז"ל שם פסוק יט:
...כאן שוב מוצאים אנו אח קטן שהועדף על פני הבכור. מקין והבל ועד לדורות הרחוקים, מצאנו את קיפוח זה של הבכורים.
* הבל נרצה בעיני ה׳ וקין נדחה.
* בבני נח, שֵׁ֥ם אולי לא היה הגדול שבהם.
* בין בני אברהם, ישמעאל פנה את מקומו ליצחק.
* בין בני יצחק, עשו פנה את מקומו ליעקב.
* בין בני יעקב, ראובן פנה את מקומו ליוסף.
* בין בני יוסף, מנשה פנה את מקומו לאפרים.
* עיקר השלטון ניתן ליהודה. משה גם הוא היה אח צעיר,
* ודוד היה הצעיר שבאחיו.
* ויתירה מכך, בכל כלל ישראל איבדו הבכורות את מעמדם [לשבט לוי].
[ פרץ וזרח, ורחל על פני לאה]
שם חם ויפת. באברבנאל בראשית ט,יח.
ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה וגו'. עד ואלה תולדות בני נח. נתחלפו המפרשים בשלשה המה בני נח מי היה הגדול ומי היה הקטן שבהם וכולם הסכימו שהיה יפת הגדול שבכלם מכח הכתוב שאמר אחי יפת הגדול ובנשארים חולקי' ...
בכורה ובחירה
. .הרשר"ה מביע כאן את הרעיון שמול הבכורה שהיא מתנת שמיים, נדרשות גם תכונות והתנהגויות ראויות לכך כדי לזכות בזכויות כבכור, והם אינם אצלו \ושלו בטאבו . ובאם אינו ראוי לכך - והקטן יותר הוא באישיותו ומעשיו הראוי לכך, הרי התורה מצווה להעדיף את הצעיר .
והר י, נחשוני מציין שזה בא בניגוד לעולם האלילי ששם הבכור גם ברשעו הוא ממשיך השושלת והמחובר לאלילים וכו. ועל כך נאמר בחזל שיעקב התנגד לעשיו ש " רשע זה יהא עומד ומשמש לפני המקום". ומעין דברים אלו כתב גם הרשר בהמשך דבריו שם, וז"ל:
. .מכל הדברים האלה, דבר אחד ברור: מצד אחד, הבכור זכאי לזכויות מיוחדת, הוא הנציג המוכר של המשפחה, ולכן הוא מקבל פי שנים בנחלה; ובכך מרומז שהכח והרוח ״ראוי״ להם שילכו יד ביד.
אולם כל ההסטוריה אינה אלא המאבק של הכח הגשמי נגד הרוח האלקית. המטרה, כפי שנתגלתה לרבקה, היא: ״ורב יעבד צעיר״ (לעיל כה, כג), החזק ישרת את החלש.
אך כל עוד לא הושגה מטרה זו, הרי הכח הרוחני והעוצמה הלאומית נפרדים זה מזה: ״הקל קול יעקב והידים ידי עשו״ (לעיל כז, כב). נאמר לעשו: ״כאשר תריד״ (לעיל כז, מ); רק כאשר אתה מרצונך תכניע עצמך אליו, תוכל לעמוד לידו כשווה.
עד אז, הכח הגשמי מדמיין על עצמו שהוא העליון, אך האמת היא שהוא תמיד נתון תחת שלטון זולתו.
קיפוח הבכורים, פרח וחורבן ,ועוד - בויחי
קיפוח הבכורים, פרח וחורבן ,ועוד - בויחי
נערך לאחרונה על ידי יהודהא ב א' ינואר 08, 2023 9:57 am, נערך 5 פעמים בסך הכל.
Re: מה התורה רצתה לומר לנו בכך ? ויחי.
פרח וחורבן
א.
לא יסור שבט מיהודה... עד כי יבוא שילה..
גם כאן - יוצא דופן אחד הפירושים של הדז"ב התוספות , לא יסור = לא יהיה\ יכהן מלך מיהודה - עד חורבן משכן שילה! וז"ל:
......לא יסור שבט מיהודה – מדרש אגדה לא יסור לא יפרח כמו סורי הגפן נכריה שהוא כמו לולבי הגפן.
עד כי יבא שילה – עד שיחרב משכן שילה יבא לשון חרבן ..עד כי יטוש משכן שילה וכן הוא אומר ויטש משכן שילה וסמיך ליה ויבחר בדוד עבדו....
ב.
. .ויתר מכך הוא חידושו של ר בחיי : שילה הוא משיח - מלשון שלייה, שהמשיח יוולד מאישה ככל אדם בדרך הטבע-, להוציא מדעת המינים על אותו האיש יש"ו. וז"ל שם:
...וזה שאמר עד כי יבא שילה כלומר בנו היוצא מזרעו. וטעם מלת שילה שלא אמר בנו הזכיר יעקב המשיח בשם שילה כלומר בנו שיולד משלית אשה כדרך כל הנולדים מלשון (דברים כח) ובשליתה היוצאת מבין רגליה.
וזה קשור לוויכוח המפורסם של הרמבן עם הכומר פראי פול, ועכ בהמשך בעהי.
א.
לא יסור שבט מיהודה... עד כי יבוא שילה..
גם כאן - יוצא דופן אחד הפירושים של הדז"ב התוספות , לא יסור = לא יהיה\ יכהן מלך מיהודה - עד חורבן משכן שילה! וז"ל:
......לא יסור שבט מיהודה – מדרש אגדה לא יסור לא יפרח כמו סורי הגפן נכריה שהוא כמו לולבי הגפן.
עד כי יבא שילה – עד שיחרב משכן שילה יבא לשון חרבן ..עד כי יטוש משכן שילה וכן הוא אומר ויטש משכן שילה וסמיך ליה ויבחר בדוד עבדו....
ב.
. .ויתר מכך הוא חידושו של ר בחיי : שילה הוא משיח - מלשון שלייה, שהמשיח יוולד מאישה ככל אדם בדרך הטבע-, להוציא מדעת המינים על אותו האיש יש"ו. וז"ל שם:
...וזה שאמר עד כי יבא שילה כלומר בנו היוצא מזרעו. וטעם מלת שילה שלא אמר בנו הזכיר יעקב המשיח בשם שילה כלומר בנו שיולד משלית אשה כדרך כל הנולדים מלשון (דברים כח) ובשליתה היוצאת מבין רגליה.
וזה קשור לוויכוח המפורסם של הרמבן עם הכומר פראי פול, ועכ בהמשך בעהי.
נערך לאחרונה על ידי יהודהא ב א' ינואר 08, 2023 9:31 am, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: קיפוח הבכורים, פרח וחורבן , בויחי.
ומענייני לשון בפרשה.
א.
גחו"א או גחש"א ?
יעקב אבינו ביקש מיוסף בנו,- "אם נא מצאתי חן בעיניך...ועשית עמדי חסד ואמת אל תקברני במצרים" (בראשית מ"ז, 29). הצירוף של שתי המילים "חסד של אמת" נעשה בתקופה יותר מאוחרת - במדרש.
"בראשית רבה" (פרשה צ"ו, ה') בִּשְׁבִילְךָ אָמַרְתִּי : אָמוּתָה הַפָּעַם, וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, וְכִי יֵשׁ חֶסֶד שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁהוּא אוֹמֵר חֶסֶד וֶאֱמֶת, לָמָּה כֵן, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מִית בְּרֵיהּ דְּרַחֲמָךְ טְעוֹן, מִית רַחֲמָךְ פְּרוֹק. אָמַר לוֹ אִם תַּעֲשֶׂה לִי חֶסֶד לְאַחַר מִיתָתִי הוּא "חסד של אמת". אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.
וממנו השם של הגחש"א.
ב.
וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב עַל־הַמִּטָּה.“ שורש נ,ט,ה, (בראשית מח, פסוק ב). רהיט הנועד לשכיבה.
בתורה 4 פעמים,מהם 3 בויחי.ועוד אחד בשמות.
* ויש בפרשת ויחי גם מטה וגם משכב בפרשת . ויש בתנ"ך גם ערש : אִם-אֶעֱלֶה, עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי“ (תהלים קלב,ג). (תהילים מא', ד'). רשב״ם דברים ג׳:
י״א הנה ערשו – עריסה של קטן כשהיה תינוק,
וממנו גם: ועריסה וערסל.
* וגם מטה = יצועי: בויחי - יצועי. משורש י,צ,ע, אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.“ (בראשית מט, ד). ובתנך - ”כִּי-קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ (ישעיהו כח,כ), והוא בד הנפרשת על המיטה .
וממנו מחודש מצע = בסיס \ השכבה התחתונה.
וגם מצע = מסמך עקרונות. מחודש. והיינו בסיס הדבר.
ג. ממוצע \ יציע. \ הצעה.
* ומי יושב ביציע.גם זה משורש : י,צ,ע אבל במובן שונה.- ובמלכים מלשון יציע:וַיִּבֶן עַל-קִיר הַבַּיִת יצוע סָבִיב. וממנו: "יציע הכבוד". היציעים היו מלאים.
* אמצע \ ממוצע,שורש מ,צ,ע, וזה כבר מלשון חזל . שְׁנַיִם שֶׁהִתְחִילוּ מֵאֶמְצַע הַשּׁוּרָה,, בברכות. "לא יעשה חצי ארכו יתר על רחבו, ולא רחבו יתר על ארכו, אבל ממצעו הוא, " במסכת סופרים פרק ב.
* אנקוט בכל האמצעים - מאמצע.
אמצעים-על ידי מתווך או מכשיר ,מחודש אבל מעין זה "ואני דיברתי עִמכם לא על-ידי אמצעי "(ראבע שמות כ ,19); וממנו כל האמצעים כשרים וכו, וכו.
* הצעה- ” עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל.“ (ישעיהו ח, י).זה מ י,ע,צ, וכלל אינו קשור למילים דלעיל.
ד.
* מיטה ,, מטה =הכיוון תחתון, . מַטֶּה=מקל - וגם שבט, קבוצה יש להם אחידות - מנהיג סמל וכו. המילה 'מַטֶּה' מופיעה בתנ"ך 71 פעמים, מתוכם 61 בצורת הסמיכות (מטה-אהרון/אפרים/מנשה וכו'; מטה-לחם; מטה-רשעים וכדומה).
* מַטֶּה=מיפקדה מחודש. מֻטָּה= מ- סוטה[בתורה שוטה] מהאמת לצד מסויים, משורש סוט \סטי.
* [ולהבדיל - בלועזית יש גם: מטא – תחילית יוונית: שפירושה שינוי מצב \צורה\כיון.מטאמורפוזה. מטאפורה. מטאפיסי.]
ה.
לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו-
. אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ט: "ופירוש מחוקק – סופר, שיחוק על הספר". הסבר- מלשון חק ,שחרצו בלוח חימר \שעווה את הכללים=חוקים.
וטעם מבין רגליו – שכן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי הקצין. או התלמיד לפני הרב.
אבל בשוחר טוב : ו מחוקקים... מבין רגליו – כלומר מיוצאי יריכו. דהיינו שלא יפסקו מזרעו .
ופירוש הפוך בר בחיי : וע״כ יאמר הכתוב לא יסור\ לא יגיע אחד מבני יהודה לשבט מלכות ולא יגיע אחד מבין רגליו למחוקק, והוא מלשון (שמות ג) אסורה נא ואראה.
היינו שלא יהיה אחד מבני יהודה למלך , עד כי יבוא שילה = עד שישקע שמשו של משכן שילה,ורק אחכ תגיע מלכות בית דוד. ככתוב "ויתוש משכן שילה - ויבחר בדוד עבדו"
ו.
* קדקוד ,ןממנו "תנו רבנן; קידה – על אפים [ הראש], שנאמר (מלכים א׳ א, פסוק לא) וַתִּקֹּד בַּת-שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ; ברכות – לד, ב).
ובאבע בראשית כג,כח. וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ [וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ] (וישתחו)׃
ויקדו – "שמו הקדקד בארץ".
* ”וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו“, ברשי פז = זהב,ובירמיהו "וְזָהָב֙ מֵֽאוּפָ֔ז מַעֲשֵׂ֥ה". וברשי פסוק כו יפוזו= יפוצו. וברשבם- [פזיז-בארמית. זז] מפזז,מכרכר =ידיו נעות ומיטלטלות לדרוך ולירות את החץ. "וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר ". שורש : פ,ז,ז,. מפזז - יחידאית בתנך. ולראבע יפוזו= יתחזקו . [משורש ?].
* מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. במפרשים רועה = מנהיג מוביל. אבל בר בחיי מלשון ריע." כי במידה ההיא יש בהשלום ורעות".
* לחוף ימים ישכון , מעניין הרשבם כאן מ״ט:י״ג – "שפת הים, שהים[ המים] חופף שם ומתחכך".
ז.
בעבר ובקשר לחנוכה ו"תרמודאי" הארכנו בכתיבה עליהם. והפעם בהקשר שונה.
. .בנות צעדו עלי שור. והפעם הפוך - ולהבדיל...
. היו עוד כאלה . למלכת תדמור זינובייה שנשבתה עיי הרומאים...
. .כשתם הקרב, קרא אורליאנוס ( 273 לס') למפקדי הצבא המורד להביא לפניו את המנהיג האמיץ שהעז למרוד באימפריה הרומאית. ולהפתעתו במקום לראות מנהיג מבוגר ניצבה לפניו אישה צעירה ונאה. הוא ציווה לכלוא אותה בשלשלאות זהב ולהביא אותה לרומא הבירה.
על פי המסורת הרומאית, כאשר קיסר שב לעיר כמנצח מקיימים לכבודו מצעד ניצחון גדול: כל תושבי העיר היו נאספים בכניסה לעיר ומקבלים את פניו בקול תרועה ושמחה. מכּיוון שחלף זמן רב מאז היה מצעד ניצחון ברומא, היה אותו מצעד גדול ומכובד במיוחד.
גולת הכותרת של המצעד הייתה המלכה זנובייה; [היא הובלה על בימה מיוחדת, כלואה בשלשלאות זהב שנצצו בשמש כמו תכשיטים יקרים.
. .בדרך כלל היה הקהל הרומאי צועק קריאות גנאי כלפי המורדים השבויים, ולעיתים אפילו קורא להוציאם להורג; אבל כאשר ראו את זנובייה המאוד נאה ניצבת גאה בראש מורם – במקום לקרוא קריאות גנאי, קראו לעברה קריאות הידד והתפעלות......
ובחזל היא מוזכרת כצוררת ליהודים, אבל אפשר שהיו זמנים בהם כן התייחסה היטב ליהודים, וראה להלן:
....בר חנינא איתצד בספסיפה סלק רבי אמי ורבי שמואל מפייסה עלוי אמרה להון זנביה מלכותא יליף הוא ברייכון עבד לכון ניסין מעשוקין ביה עלל חד סרקיא טעין חד ספסר אמר להון בהדא ספסירא קטיל בר נצר לאחוי ואישתיזיב זעיר.
ירושלמי תרומות, דף מז, א - פרק ח הלכה ד.
תרגום:
. .במקרה השני, נלכד זעיר בר חיננא, והפעם, הולכים ר’ אימי (אין חכם כבעל הניסיון…) ור’ שמואל, לפייס את המלכה זנוביה. [כנראה שבפעם הקודמת, לא ניתן היה לבוא לפני המלך, ואצל זנוביה הדבר התאפשר]. זנוביה פוטרת אותם באומרה: רגיל בוראכם לעשות לכם נסים! [במילים אחרות, מה אתם באים אלי, תסתדרו בעצמכם, כמו בפעם הקודמת].
. .ואז בא סירקיי (סיקריקון?) עם חרב, ומספר שבחרב זו הרג בר נצר את אחיו.[ מדובר ברצח שהתרחש במשפחת המלוכה, אולי הכוונה לרצח אודינת]. זנוביה ממהרת לבסס את שלטונה, ועוזבת את זעיר בר חנינא.
אבל - במצרים התגלתה כתובת שבה נכתב שהיא מחדשת את 'זכות המקלט' לבית הכנסת במקום. וכנל אפשר שהיחס היה שונה בתקופות שונות.
א.
גחו"א או גחש"א ?
יעקב אבינו ביקש מיוסף בנו,- "אם נא מצאתי חן בעיניך...ועשית עמדי חסד ואמת אל תקברני במצרים" (בראשית מ"ז, 29). הצירוף של שתי המילים "חסד של אמת" נעשה בתקופה יותר מאוחרת - במדרש.
"בראשית רבה" (פרשה צ"ו, ה') בִּשְׁבִילְךָ אָמַרְתִּי : אָמוּתָה הַפָּעַם, וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, וְכִי יֵשׁ חֶסֶד שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁהוּא אוֹמֵר חֶסֶד וֶאֱמֶת, לָמָּה כֵן, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מִית בְּרֵיהּ דְּרַחֲמָךְ טְעוֹן, מִית רַחֲמָךְ פְּרוֹק. אָמַר לוֹ אִם תַּעֲשֶׂה לִי חֶסֶד לְאַחַר מִיתָתִי הוּא "חסד של אמת". אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.
וממנו השם של הגחש"א.
ב.
וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב עַל־הַמִּטָּה.“ שורש נ,ט,ה, (בראשית מח, פסוק ב). רהיט הנועד לשכיבה.
בתורה 4 פעמים,מהם 3 בויחי.ועוד אחד בשמות.
* ויש בפרשת ויחי גם מטה וגם משכב בפרשת . ויש בתנ"ך גם ערש : אִם-אֶעֱלֶה, עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי“ (תהלים קלב,ג). (תהילים מא', ד'). רשב״ם דברים ג׳:
י״א הנה ערשו – עריסה של קטן כשהיה תינוק,
וממנו גם: ועריסה וערסל.
* וגם מטה = יצועי: בויחי - יצועי. משורש י,צ,ע, אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.“ (בראשית מט, ד). ובתנך - ”כִּי-קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ (ישעיהו כח,כ), והוא בד הנפרשת על המיטה .
וממנו מחודש מצע = בסיס \ השכבה התחתונה.
וגם מצע = מסמך עקרונות. מחודש. והיינו בסיס הדבר.
ג. ממוצע \ יציע. \ הצעה.
* ומי יושב ביציע.גם זה משורש : י,צ,ע אבל במובן שונה.- ובמלכים מלשון יציע:וַיִּבֶן עַל-קִיר הַבַּיִת יצוע סָבִיב. וממנו: "יציע הכבוד". היציעים היו מלאים.
* אמצע \ ממוצע,שורש מ,צ,ע, וזה כבר מלשון חזל . שְׁנַיִם שֶׁהִתְחִילוּ מֵאֶמְצַע הַשּׁוּרָה,, בברכות. "לא יעשה חצי ארכו יתר על רחבו, ולא רחבו יתר על ארכו, אבל ממצעו הוא, " במסכת סופרים פרק ב.
* אנקוט בכל האמצעים - מאמצע.
אמצעים-על ידי מתווך או מכשיר ,מחודש אבל מעין זה "ואני דיברתי עִמכם לא על-ידי אמצעי "(ראבע שמות כ ,19); וממנו כל האמצעים כשרים וכו, וכו.
* הצעה- ” עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל.“ (ישעיהו ח, י).זה מ י,ע,צ, וכלל אינו קשור למילים דלעיל.
ד.
* מיטה ,, מטה =הכיוון תחתון, . מַטֶּה=מקל - וגם שבט, קבוצה יש להם אחידות - מנהיג סמל וכו. המילה 'מַטֶּה' מופיעה בתנ"ך 71 פעמים, מתוכם 61 בצורת הסמיכות (מטה-אהרון/אפרים/מנשה וכו'; מטה-לחם; מטה-רשעים וכדומה).
* מַטֶּה=מיפקדה מחודש. מֻטָּה= מ- סוטה[בתורה שוטה] מהאמת לצד מסויים, משורש סוט \סטי.
* [ולהבדיל - בלועזית יש גם: מטא – תחילית יוונית: שפירושה שינוי מצב \צורה\כיון.מטאמורפוזה. מטאפורה. מטאפיסי.]
ה.
לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו-
. אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ט: "ופירוש מחוקק – סופר, שיחוק על הספר". הסבר- מלשון חק ,שחרצו בלוח חימר \שעווה את הכללים=חוקים.
וטעם מבין רגליו – שכן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי הקצין. או התלמיד לפני הרב.
אבל בשוחר טוב : ו מחוקקים... מבין רגליו – כלומר מיוצאי יריכו. דהיינו שלא יפסקו מזרעו .
ופירוש הפוך בר בחיי : וע״כ יאמר הכתוב לא יסור\ לא יגיע אחד מבני יהודה לשבט מלכות ולא יגיע אחד מבין רגליו למחוקק, והוא מלשון (שמות ג) אסורה נא ואראה.
היינו שלא יהיה אחד מבני יהודה למלך , עד כי יבוא שילה = עד שישקע שמשו של משכן שילה,ורק אחכ תגיע מלכות בית דוד. ככתוב "ויתוש משכן שילה - ויבחר בדוד עבדו"
ו.
* קדקוד ,ןממנו "תנו רבנן; קידה – על אפים [ הראש], שנאמר (מלכים א׳ א, פסוק לא) וַתִּקֹּד בַּת-שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ; ברכות – לד, ב).
ובאבע בראשית כג,כח. וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ [וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ] (וישתחו)׃
ויקדו – "שמו הקדקד בארץ".
* ”וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו“, ברשי פז = זהב,ובירמיהו "וְזָהָב֙ מֵֽאוּפָ֔ז מַעֲשֵׂ֥ה". וברשי פסוק כו יפוזו= יפוצו. וברשבם- [פזיז-בארמית. זז] מפזז,מכרכר =ידיו נעות ומיטלטלות לדרוך ולירות את החץ. "וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר ". שורש : פ,ז,ז,. מפזז - יחידאית בתנך. ולראבע יפוזו= יתחזקו . [משורש ?].
* מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. במפרשים רועה = מנהיג מוביל. אבל בר בחיי מלשון ריע." כי במידה ההיא יש בהשלום ורעות".
* לחוף ימים ישכון , מעניין הרשבם כאן מ״ט:י״ג – "שפת הים, שהים[ המים] חופף שם ומתחכך".
ז.
בעבר ובקשר לחנוכה ו"תרמודאי" הארכנו בכתיבה עליהם. והפעם בהקשר שונה.
. .בנות צעדו עלי שור. והפעם הפוך - ולהבדיל...
. היו עוד כאלה . למלכת תדמור זינובייה שנשבתה עיי הרומאים...
. .כשתם הקרב, קרא אורליאנוס ( 273 לס') למפקדי הצבא המורד להביא לפניו את המנהיג האמיץ שהעז למרוד באימפריה הרומאית. ולהפתעתו במקום לראות מנהיג מבוגר ניצבה לפניו אישה צעירה ונאה. הוא ציווה לכלוא אותה בשלשלאות זהב ולהביא אותה לרומא הבירה.
על פי המסורת הרומאית, כאשר קיסר שב לעיר כמנצח מקיימים לכבודו מצעד ניצחון גדול: כל תושבי העיר היו נאספים בכניסה לעיר ומקבלים את פניו בקול תרועה ושמחה. מכּיוון שחלף זמן רב מאז היה מצעד ניצחון ברומא, היה אותו מצעד גדול ומכובד במיוחד.
גולת הכותרת של המצעד הייתה המלכה זנובייה; [היא הובלה על בימה מיוחדת, כלואה בשלשלאות זהב שנצצו בשמש כמו תכשיטים יקרים.
. .בדרך כלל היה הקהל הרומאי צועק קריאות גנאי כלפי המורדים השבויים, ולעיתים אפילו קורא להוציאם להורג; אבל כאשר ראו את זנובייה המאוד נאה ניצבת גאה בראש מורם – במקום לקרוא קריאות גנאי, קראו לעברה קריאות הידד והתפעלות......
ובחזל היא מוזכרת כצוררת ליהודים, אבל אפשר שהיו זמנים בהם כן התייחסה היטב ליהודים, וראה להלן:
....בר חנינא איתצד בספסיפה סלק רבי אמי ורבי שמואל מפייסה עלוי אמרה להון זנביה מלכותא יליף הוא ברייכון עבד לכון ניסין מעשוקין ביה עלל חד סרקיא טעין חד ספסר אמר להון בהדא ספסירא קטיל בר נצר לאחוי ואישתיזיב זעיר.
ירושלמי תרומות, דף מז, א - פרק ח הלכה ד.
תרגום:
. .במקרה השני, נלכד זעיר בר חיננא, והפעם, הולכים ר’ אימי (אין חכם כבעל הניסיון…) ור’ שמואל, לפייס את המלכה זנוביה. [כנראה שבפעם הקודמת, לא ניתן היה לבוא לפני המלך, ואצל זנוביה הדבר התאפשר]. זנוביה פוטרת אותם באומרה: רגיל בוראכם לעשות לכם נסים! [במילים אחרות, מה אתם באים אלי, תסתדרו בעצמכם, כמו בפעם הקודמת].
. .ואז בא סירקיי (סיקריקון?) עם חרב, ומספר שבחרב זו הרג בר נצר את אחיו.[ מדובר ברצח שהתרחש במשפחת המלוכה, אולי הכוונה לרצח אודינת]. זנוביה ממהרת לבסס את שלטונה, ועוזבת את זעיר בר חנינא.
אבל - במצרים התגלתה כתובת שבה נכתב שהיא מחדשת את 'זכות המקלט' לבית הכנסת במקום. וכנל אפשר שהיחס היה שונה בתקופות שונות.
נערך לאחרונה על ידי יהודהא ב ד' ינואר 11, 2023 9:21 pm, נערך 7 פעמים בסך הכל.
Re: קיפוח הבכורים, פרח וחורבן , בויחי.
......כי הקב״ה בוחר ביותר בקטנים,-
וכל אדם שיש בו צד קטנות אז ביותר הקב״ה מגביהו לשיתו לאלפי רבבה כמ״ש (דברים ז׳:ז׳) לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם וגו׳ כי אתם המעט. וכתיב (ישעיהו ס׳:כ״ב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום.
לשון ב.
פורסם בעבר והועתק לכאן : מעניין לעניין באותו עניין.
עניני לשון בפרשת ויחי,
מי עבר מישיבה אירופאית =לישיבה מזרחית ? טיפחא או תביר .
ואיך הגע אייל הצפון לפרשתינו .
והפעם לשון בפרשת ויחי, אך רבים הם והפעם נתייחס לחלקם בלבד.
אשר כריתי לי מהפרשה,,,,,,,
א. מי עבר מישיבה אירפאית -(אדום) לישיבה מזרחית(ישמעלית) ?
ב. מי מתאר שליחת דואר עי אייל הצפון. שמגדלים בדרום - ואז קושרים כתב בשורה בקרניה.והא תרוץ מהר למעונה (צפון) .ותבשר הבשורות. !
ג, ולמה שן ביחיד - הופך ברבים לשיניים ,ולא לשינים ?
ד, טיפחא או תביר ?
ה. מי עלה - וממה עלה ?
ו. מכירותיהם , חקר שורשים.
ז. השכלה והסכלה.
ח. מאיפוה זה הגיע - בי"ה שמ"ו.
ט.רב תודות !
י. התאנים שחנטו.
תשובות
א, יעקב אבינו ! נ. לג. אבע "יאסף רגליו אל המטה - כי בתחילה ישב על המטה ורגליו תלויות, כמנהג ארץ אדום היום. ולא כן מיטות הישמעאלים",
תשובה ב , אז זה מה שהרמבן כותב על " נפתלי איילה שלוחה.
נפתלי אילה שלוחה" - מנהג במושלי ארץ לשלוח זה לזה האילים וכך הענין כי האילות שנולדו בארץ מלך הצפון יגדלו אותן בהיכלי מלך הנגב ויקשרו כתב הבשורה בקרניה והיא תרוץ מהר ותשוב למעונה ויתבשרו בהן וזה טעם אמרי שפר כלומר אילה שלוחה מבשר בשורות טובות .
..והענין הזה ידוע והוא מוזכר בירושלמי במסכת שביעית (פ"ט ה"ב) אמרו אין אזלין לון חזרין ואי בעית למבדקיה אייתו טביין וישלחון לארע רחיקא בסוף אינון חזרין עבד כן ואייתי טביין וחפי קרניהון בכסף ושלחון לאפריקי ובסוף תלת עשרה שנין חזרון לאתריהון שהתירום לאחר י"ג שנה ומיד חזרו .
. .והמשל כי נפתלי שבע רצון ומלא כל טוב וממנו תבא בשורה לכל ישראל כי עשתה ארצו פירות לשבעה כמו שהזכירו רבותינו בפירות גנוסר (תנחומא ויחי יג)
תשובה ג,
ולזה אומרים שן- שיניים. ולא שינין. ? כי הסיומת - ים היא סימן זוגי. "לבן שניים — שם התואר. ונקראו שניים על שם מערכות שניים, בעבור היותם שתי מערכות." שניים. למעלה/ למטה.אבע מט,יב,
תשובה ד. מטרף בני עלית
* מי עלה? ממה עלה?
* ומי רצה לטרוף - את מי?
* היכן מפסיקים ? מטרף בני \ עלית ? ואולי מטרף \ בני עלית ? או בלי הפסק כלל ?
רבו הפירושים-בפשט, ( ועוד יותר בדרש- ולא נידרש לכך) ואבוא רק בקצירת האומר :( מט, ט,)
1. יהודה עלה -מהחשד , שיהודה ,הוא שטרף = הרג את יוסף ותמר בני עלית,
במטרף - יש טיפחא - מפסיק ! מטרף\ בני עלית. רשי
2. יהודה עלה הסתלק מהעצה להרגהו ,אלא,....אלא לכו ונשליכוהו לבור . ובכך יוסף ניצל.( אמרי שפר)
3, מטרף בני \ עלית, מהרג בני= יוסף ,שרצו אחיו להורגו, יהודה עלה. ואז מטרף בתביר משרת ( ולא טיפחא), דעת שכל טוב,
4, לספורנו :הכול מחובר -מטרף בני עלית ,הכול על יוסף ,שניצל מהאריה= מיהודה, שאז כרע רבץ = בלתי מזיק ולא ציווה להרגך.
5, מטרף\בני עלית .עי שטרפת [יהודה=דוד ]את גוליית נתעלית [גדלת !] לשר צבא ולמלך, הרלבג.
ואלו רק חלק מהפירושים. וזה תלוי אם\והיכן שמים את הפסיק.
1. מטרף \ בני עלית 2. מטרף בני. \ עלית. 3, , מטרף בני עלית
תשובה ה, חקר שורשים.
כלי חמס- מכירותיהם... מט,ה, עשרה מי יודע ?
* מה זה.. ? *ועל מה זה ? * קבלו מבחר מהפירושים ...תבחרו!
1 , כלי זיין -ביוונית רשי,
2, מכורותיהם = מגוריהם, כף מחליף לג' - מגוריהם,דהיינו שבגדו במקום מגוריהם ולחמו בהם,( אונקלוס).
3, מכורותיהם = מגורותיהם, אבל פירושו שונה : "ימי חייהם= אורח חייהם, "כלשון ימי מגורי, כי בם יחיו ויזונו", רמבן.
4, משורש =הכרה,שהכרתם זה לזה,,,חמסנים יוצאים מתןך עצתם,, " כלי חמס היו אחוותם" רשבם וחזקוני.
5, משורש הכרה ,כנל, זה מה שהם מכירים כלי זיין,ולא אתים ומחרישות לעבודת האדמה (שכל טוב),
6, הכרה, החמס ניכר על פניהם,פירוש שאבע - דוחה.
7, מכורותיהם= מגרותיהם, מגירות ! שאפילו המגירות = כלי נגרות, הופכים הם לנשק להרוג אנשים ! רלבג.
8, , מכורותיהם -מלשון מכירה, ממה שמכרו את יוסף,,חמס מכרוהו על מה שלא נתחייב בדין (,האוהח).
9, ,מכורותיהם -מלשון נכלים, : ובליבם כלי חמס מצאו בית ומושב תמידי,,,מלבים
10, מלשון מכירה- שמכרו עצמן לחמס( אולי במובן התמכרו) אבע .
11, מלשון קנייה = (חפרו לעצמם) שזה הפך לקניינם, כמו תכרו מאיתם בדברים ב, ו, אבע
אז מה קיבלנו : אם במילון יש לשורש מ,כ,ר, שלושה מובנים:מכירה הכרה וחפירה,
הרי לפי המפרשים דלעיל יש כאן :מ,כ,ר, במובנים של:מכירה הכרה, וחפירה, ובנוסף -מגירות, נכלים,קנייה, וגם יוונית= נשק
ועוד במיקום הפסיק וביאור מילים.
[b][u]ו.[/u][/b]
* יש להוסיף , שגם ב- שמעון ולוי אחים כלי חמס מכירותיהם-
יש לנו את עניין מיקום הפסיק והרווח ,בין המילים :
א, שכן לכול ההסברים הפסיק הוא אחרי המילה אחים: כך: -שמעון ולוי אחים \ כלי חמס מכירותיהם-.
ב, אולם לפי מפרשים באונקלוס: אחין גברין גוברין,,, הכוונה ששמעון ולוי נקראים - כלי חמס,כי לא צדקו לא בשכם, ולא במכירת יוסף.
ןלכן יש להפסיק אחרי המילה חמס , כך : שמעון ולוי אחים כלי חמס \ מכירותיהם, (ביאורי אונקלוס).
ז.השכלה- והסכלה.
שכל או סכל. חכם= ישר, או טיפש = עקום ?
1. בראשית מח,יד, "שיכל את ידיו כי מנשה הבכור", וברשי כתרגומו אחכמין ..השכיל את ידיו.= חכמה ושכל.
2. אבל הרשבם אומר " כמו שכל בשין שמאלית [סכלות] שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל,= כאילו סכל !
וזה כפל משמעות -לסכל להפר עצתו, שכך בשמואל ב טו לא - כתוב -
—" ודוד הגיד לאמר אחיתפל בקשרים עם אבשלום ויאמר דוד סכל נא את עצת אחיתפל .".
וברשי שם : סכל - קלקל כמו (קוהלת י יד) הסכל ירבה דברים.
ח.
מאיוה זה הגיע: בי"ה שמ"ו-" ומה הקשר לפרשה ? תשובה - לו הייתם סופרים כי אז ידעתם.
ב- ראשית, י-הודה, ה-באים, ש-מר לך, מ-ה טובו, ו-אעידה,
בס"ת כל המילים הנל חייבות להיכתב בראש העמוד. ובפרשתינו המילה "יהודה" בראשית מט,ט.
ט,
רב תודות !
"יהודה אתה יודוך אחיך"בראשית מט,ח, באיזה מובן - יודוך-?
מלשון ישבחוך, או הודאה היינו מתוודה ,או תודה, ,ואפשר גם מלשון הוד או יהודי,
ואולי בכלל מלשון יאדונוך ?
1. נשמע קצת מוזר- אבל זה מה שפירשו הרסג והראבם יודוך=יאדונוך= יעשו אותך אדון עליהם.
2. נכון לחזקוני ור מיוחס הכוונה לפירוש העולה בראש ראשונה ,יודוך= ישבחוך ויכבדוך.
3. ולרשבם -יהודוך מלשון הוד, שאחיך יתנו לך הוד מלכות. ולכן כתוב בהמשך "ישתחוו לך..
4. והרדק פירש- יודוך שאחיך יודו כי לך המלוכה ללא עוררין ,דהיינו מלשון הודאה והכרה.
5. במדרש- כל ישראל נקראים יהודה על שמך, וכך גם בתר, יונתן. הודית על מעשי תמר,בגין כך יודוך אחיך ויקראו יהודים על שמך.
י. התאנים שחנטו.
שמנים וסממנים אבקה ומשחה -כל אלו שימשו לצרכי החניטה.
אבל מה פרוש המילה חניטה ? כולם מסמיכים לכאן את הפסוק משהש ב,יג, "התאנה חנטה פגיה".
אבל במה הם שווים לפגה ? מכאן נחלקות הדעות:
1. לאבע מלשון אבק-[סממנים] שמפזרים על הגופה שלא ירקיב ,ונקרא "חניטה" כשם שהאבקנים בפגה שמפזרים את הפולן.
2.לחזקוני -שסכין את המת בשמן שהופק מצמח שעדיין לא הביא שליש,שמחליק ומשמר .בדומה לשמן מאנפקינון שהם זיתים שעדיין לא הביאו שליש.
3. מלשון המתקה ,כך לדבעה"ת ,שכדי שלא יסרח השליכו בתוכו סממנין מתוקים להריח ריח טוב,ודומה לו התאנה חנטה פגיה= המתיקה פירותיה.
ויאסוך רגליו אל המיטה .. מוצג מהמוזיאון היהודי בבודפסט.
המשפחה מסביב למיטת האב העומד למות.
וכל אדם שיש בו צד קטנות אז ביותר הקב״ה מגביהו לשיתו לאלפי רבבה כמ״ש (דברים ז׳:ז׳) לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם וגו׳ כי אתם המעט. וכתיב (ישעיהו ס׳:כ״ב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום.
לשון ב.
פורסם בעבר והועתק לכאן : מעניין לעניין באותו עניין.
עניני לשון בפרשת ויחי,
מי עבר מישיבה אירופאית =לישיבה מזרחית ? טיפחא או תביר .
ואיך הגע אייל הצפון לפרשתינו .
והפעם לשון בפרשת ויחי, אך רבים הם והפעם נתייחס לחלקם בלבד.
אשר כריתי לי מהפרשה,,,,,,,
א. מי עבר מישיבה אירפאית -(אדום) לישיבה מזרחית(ישמעלית) ?
ב. מי מתאר שליחת דואר עי אייל הצפון. שמגדלים בדרום - ואז קושרים כתב בשורה בקרניה.והא תרוץ מהר למעונה (צפון) .ותבשר הבשורות. !
ג, ולמה שן ביחיד - הופך ברבים לשיניים ,ולא לשינים ?
ד, טיפחא או תביר ?
ה. מי עלה - וממה עלה ?
ו. מכירותיהם , חקר שורשים.
ז. השכלה והסכלה.
ח. מאיפוה זה הגיע - בי"ה שמ"ו.
ט.רב תודות !
י. התאנים שחנטו.
תשובות
א, יעקב אבינו ! נ. לג. אבע "יאסף רגליו אל המטה - כי בתחילה ישב על המטה ורגליו תלויות, כמנהג ארץ אדום היום. ולא כן מיטות הישמעאלים",
תשובה ב , אז זה מה שהרמבן כותב על " נפתלי איילה שלוחה.
נפתלי אילה שלוחה" - מנהג במושלי ארץ לשלוח זה לזה האילים וכך הענין כי האילות שנולדו בארץ מלך הצפון יגדלו אותן בהיכלי מלך הנגב ויקשרו כתב הבשורה בקרניה והיא תרוץ מהר ותשוב למעונה ויתבשרו בהן וזה טעם אמרי שפר כלומר אילה שלוחה מבשר בשורות טובות .
..והענין הזה ידוע והוא מוזכר בירושלמי במסכת שביעית (פ"ט ה"ב) אמרו אין אזלין לון חזרין ואי בעית למבדקיה אייתו טביין וישלחון לארע רחיקא בסוף אינון חזרין עבד כן ואייתי טביין וחפי קרניהון בכסף ושלחון לאפריקי ובסוף תלת עשרה שנין חזרון לאתריהון שהתירום לאחר י"ג שנה ומיד חזרו .
. .והמשל כי נפתלי שבע רצון ומלא כל טוב וממנו תבא בשורה לכל ישראל כי עשתה ארצו פירות לשבעה כמו שהזכירו רבותינו בפירות גנוסר (תנחומא ויחי יג)
תשובה ג,
ולזה אומרים שן- שיניים. ולא שינין. ? כי הסיומת - ים היא סימן זוגי. "לבן שניים — שם התואר. ונקראו שניים על שם מערכות שניים, בעבור היותם שתי מערכות." שניים. למעלה/ למטה.אבע מט,יב,
תשובה ד. מטרף בני עלית
* מי עלה? ממה עלה?
* ומי רצה לטרוף - את מי?
* היכן מפסיקים ? מטרף בני \ עלית ? ואולי מטרף \ בני עלית ? או בלי הפסק כלל ?
רבו הפירושים-בפשט, ( ועוד יותר בדרש- ולא נידרש לכך) ואבוא רק בקצירת האומר :( מט, ט,)
1. יהודה עלה -מהחשד , שיהודה ,הוא שטרף = הרג את יוסף ותמר בני עלית,
במטרף - יש טיפחא - מפסיק ! מטרף\ בני עלית. רשי
2. יהודה עלה הסתלק מהעצה להרגהו ,אלא,....אלא לכו ונשליכוהו לבור . ובכך יוסף ניצל.( אמרי שפר)
3, מטרף בני \ עלית, מהרג בני= יוסף ,שרצו אחיו להורגו, יהודה עלה. ואז מטרף בתביר משרת ( ולא טיפחא), דעת שכל טוב,
4, לספורנו :הכול מחובר -מטרף בני עלית ,הכול על יוסף ,שניצל מהאריה= מיהודה, שאז כרע רבץ = בלתי מזיק ולא ציווה להרגך.
5, מטרף\בני עלית .עי שטרפת [יהודה=דוד ]את גוליית נתעלית [גדלת !] לשר צבא ולמלך, הרלבג.
ואלו רק חלק מהפירושים. וזה תלוי אם\והיכן שמים את הפסיק.
1. מטרף \ בני עלית 2. מטרף בני. \ עלית. 3, , מטרף בני עלית
תשובה ה, חקר שורשים.
כלי חמס- מכירותיהם... מט,ה, עשרה מי יודע ?
* מה זה.. ? *ועל מה זה ? * קבלו מבחר מהפירושים ...תבחרו!
1 , כלי זיין -ביוונית רשי,
2, מכורותיהם = מגוריהם, כף מחליף לג' - מגוריהם,דהיינו שבגדו במקום מגוריהם ולחמו בהם,( אונקלוס).
3, מכורותיהם = מגורותיהם, אבל פירושו שונה : "ימי חייהם= אורח חייהם, "כלשון ימי מגורי, כי בם יחיו ויזונו", רמבן.
4, משורש =הכרה,שהכרתם זה לזה,,,חמסנים יוצאים מתןך עצתם,, " כלי חמס היו אחוותם" רשבם וחזקוני.
5, משורש הכרה ,כנל, זה מה שהם מכירים כלי זיין,ולא אתים ומחרישות לעבודת האדמה (שכל טוב),
6, הכרה, החמס ניכר על פניהם,פירוש שאבע - דוחה.
7, מכורותיהם= מגרותיהם, מגירות ! שאפילו המגירות = כלי נגרות, הופכים הם לנשק להרוג אנשים ! רלבג.
8, , מכורותיהם -מלשון מכירה, ממה שמכרו את יוסף,,חמס מכרוהו על מה שלא נתחייב בדין (,האוהח).
9, ,מכורותיהם -מלשון נכלים, : ובליבם כלי חמס מצאו בית ומושב תמידי,,,מלבים
10, מלשון מכירה- שמכרו עצמן לחמס( אולי במובן התמכרו) אבע .
11, מלשון קנייה = (חפרו לעצמם) שזה הפך לקניינם, כמו תכרו מאיתם בדברים ב, ו, אבע
אז מה קיבלנו : אם במילון יש לשורש מ,כ,ר, שלושה מובנים:מכירה הכרה וחפירה,
הרי לפי המפרשים דלעיל יש כאן :מ,כ,ר, במובנים של:מכירה הכרה, וחפירה, ובנוסף -מגירות, נכלים,קנייה, וגם יוונית= נשק
ועוד במיקום הפסיק וביאור מילים.
[b][u]ו.[/u][/b]
* יש להוסיף , שגם ב- שמעון ולוי אחים כלי חמס מכירותיהם-
יש לנו את עניין מיקום הפסיק והרווח ,בין המילים :
א, שכן לכול ההסברים הפסיק הוא אחרי המילה אחים: כך: -שמעון ולוי אחים \ כלי חמס מכירותיהם-.
ב, אולם לפי מפרשים באונקלוס: אחין גברין גוברין,,, הכוונה ששמעון ולוי נקראים - כלי חמס,כי לא צדקו לא בשכם, ולא במכירת יוסף.
ןלכן יש להפסיק אחרי המילה חמס , כך : שמעון ולוי אחים כלי חמס \ מכירותיהם, (ביאורי אונקלוס).
ז.השכלה- והסכלה.
שכל או סכל. חכם= ישר, או טיפש = עקום ?
1. בראשית מח,יד, "שיכל את ידיו כי מנשה הבכור", וברשי כתרגומו אחכמין ..השכיל את ידיו.= חכמה ושכל.
2. אבל הרשבם אומר " כמו שכל בשין שמאלית [סכלות] שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל,= כאילו סכל !
וזה כפל משמעות -לסכל להפר עצתו, שכך בשמואל ב טו לא - כתוב -
—" ודוד הגיד לאמר אחיתפל בקשרים עם אבשלום ויאמר דוד סכל נא את עצת אחיתפל .".
וברשי שם : סכל - קלקל כמו (קוהלת י יד) הסכל ירבה דברים.
ח.
מאיוה זה הגיע: בי"ה שמ"ו-" ומה הקשר לפרשה ? תשובה - לו הייתם סופרים כי אז ידעתם.
ב- ראשית, י-הודה, ה-באים, ש-מר לך, מ-ה טובו, ו-אעידה,
בס"ת כל המילים הנל חייבות להיכתב בראש העמוד. ובפרשתינו המילה "יהודה" בראשית מט,ט.
ט,
רב תודות !
"יהודה אתה יודוך אחיך"בראשית מט,ח, באיזה מובן - יודוך-?
מלשון ישבחוך, או הודאה היינו מתוודה ,או תודה, ,ואפשר גם מלשון הוד או יהודי,
ואולי בכלל מלשון יאדונוך ?
1. נשמע קצת מוזר- אבל זה מה שפירשו הרסג והראבם יודוך=יאדונוך= יעשו אותך אדון עליהם.
2. נכון לחזקוני ור מיוחס הכוונה לפירוש העולה בראש ראשונה ,יודוך= ישבחוך ויכבדוך.
3. ולרשבם -יהודוך מלשון הוד, שאחיך יתנו לך הוד מלכות. ולכן כתוב בהמשך "ישתחוו לך..
4. והרדק פירש- יודוך שאחיך יודו כי לך המלוכה ללא עוררין ,דהיינו מלשון הודאה והכרה.
5. במדרש- כל ישראל נקראים יהודה על שמך, וכך גם בתר, יונתן. הודית על מעשי תמר,בגין כך יודוך אחיך ויקראו יהודים על שמך.
י. התאנים שחנטו.
שמנים וסממנים אבקה ומשחה -כל אלו שימשו לצרכי החניטה.
אבל מה פרוש המילה חניטה ? כולם מסמיכים לכאן את הפסוק משהש ב,יג, "התאנה חנטה פגיה".
אבל במה הם שווים לפגה ? מכאן נחלקות הדעות:
1. לאבע מלשון אבק-[סממנים] שמפזרים על הגופה שלא ירקיב ,ונקרא "חניטה" כשם שהאבקנים בפגה שמפזרים את הפולן.
2.לחזקוני -שסכין את המת בשמן שהופק מצמח שעדיין לא הביא שליש,שמחליק ומשמר .בדומה לשמן מאנפקינון שהם זיתים שעדיין לא הביאו שליש.
3. מלשון המתקה ,כך לדבעה"ת ,שכדי שלא יסרח השליכו בתוכו סממנין מתוקים להריח ריח טוב,ודומה לו התאנה חנטה פגיה= המתיקה פירותיה.
ויאסוך רגליו אל המיטה .. מוצג מהמוזיאון היהודי בבודפסט.
המשפחה מסביב למיטת האב העומד למות.
- ויאסוף יעקב רגליו.jpg (132.11 KiB) נצפה 468 פעמים
Re: מה התורה רצתה לומר לנו בכך ? ויחי.
יהודהא כתב:פרח וחורבן
א.
לא יסור שבט מיהודה... עד כי יבוא שילה..
גם כאן - יוצא דופן אחד הפירושים של הדז"ב התוספות , לא יסור = לא יהיה\ יכהן מלך מיהודה - עד חורבן משכן שילה! וז"ל:
......לא יסור שבט מיהודה – מדרש אגדה לא יסור לא יפרח כמו סורי הגפן נכריה שהוא כמו לולבי הגפן.
עד כי יבא שילה – עד שיחרב משכן שילה יבא לשון חרבן ..עד כי יטוש משכן שילה וכן הוא אומר ויטש משכן שילה וסמיך ליה ויבחר בדוד עבדו....
ב.
. .ויתר מכך הוא חידושו של ר בחיי : שילה הוא משיח - מלשון שלייה, שהמשיח יוולד מאישה ככל אדם בדרך הטבע-, להוציא מדעת המינים על אותו האיש יש"ו. וז"ל שם:
...וזה שאמר עד כי יבא שילה כלומר בנו היוצא מזרעו. וטעם מלת שילה שלא אמר בנו הזכיר יעקב המשיח בשם שילה כלומר בנו שיולד משלית אשה כדרך כל הנולדים מלשון (דברים כח) ובשליתה היוצאת מבין רגליה.
וזה קשור לוויכוח המפורסם של הרמבן עם הכומר פראי פול, ועכ בהמשך בעהי.
-----------------------------------
על שילה ומשיח כאן באריכות-
viewtopic.php?f=46&t=63429&p=818032#p818032
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 110 אורחים