ה' ות' יוכיחו ש-
שהתורה ניתנה בכתב אשורי !
משאלה דקדוקית לצורת כתיבת האותיות - והוכחה.
וז"ל האבע בשמות א,טז. " וחיה – קשה מאד, והיא זרה, .
.[האבע מקשה שהיה צריך לכתוב "חיתה" כמו "חית השדה" ."וחיתה נפשי".
אבל נשאלת השאלה - מדוע באמת ההא מוחלפת בתיו ? והתשובה-]
והיה כן בעבור שהה״א והתי״ו קרובים במכתב,[ צורתם דומה]
ואין ביניהם לבד משך הנקודה שבתוך הה״א,[ [הקטע הקטן שברגל ההא שפתוחה למעלה, ורגל התיו מלאה עד הגג. וזה שבתיו הרגל שלמטה כפופה לשמאל , זה רק לסימן שלא נחליפם. כך בעזרה להבין.]
אבל לא במבטא, כי יש הפרש ביניהן בשמות,[ שההא מהגרון, והתיו מהלשון, ולכן אין לומר שההחלפה בטעות היא בשל המבטא. כמו למשל: א,ה, ע,]
כי תחלה תקרא ה״א, וכשתמשך הנקדה תקרא תי״ו.
וזה לאות כי הכתב שהוא בידינו היום [היינו האשורי] הוא כתב עברי. [ כי בכתב העברי העתיק , האותיות שונות לגמרי. ולא קיימת אפשרות להחלפתם בטעות - וממילא לא היה צורך לשנות מחיה - לחית השדה.
- כתב עברי ויקי ישיבה - עותק.png (10.5 KiB) נצפה 509 פעמים
ב.
אין וי"ו שורשית בסוף המילה !
אבל למה ?
בעבר כבר הבאנו מהאבע שאין שמות אדם בלשה"ק שהאות הראשונה היא וי"ו .אא"כ היא שם נוכרי ובשפה נוכרית.
ובפרשתינו הראבע מוסיף להתעסק עם וי"ו השורש - בסוף המילה. וזה בשמות א,טז.
וז"ל: כי ראיתי בכל המקרא ואין וא״ו שהוא שרש בסוף המלה.
ואין טענה עלי ממלת שלו (איוב ט״ז:י״ב), כי הו״ו תחת ה״א, כי אותיות אהו״י כולם מתחלפות זו בזו, והעד: שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו י״ב:א׳), והוא מן שלה.
והנה אפרש לך למה לא תבא ו״ו שרש בסוף המלה, והיה זה בעבור כי
* הו״ו ישרת בסוף בעבור יחיד שאיננו נמצא, כמו: עבדו ואמתו (שמות כ׳:י״ג),
* וסימן לשון רבים: פרו ורבו (בראשית א׳:כ״ב).
* וגם יבא ו״ו נוסף, כמו: בנו בעור (במדבר כ״ד:ג׳).
ואילו היה ו״ו שרש, היה מתערב עם אחד מאלה השלשה וא״וין שהזכרנו, יחיד, ורבים, ונוסף,
ולא תוודע המלה.
גם ככה אומר לך באות יו״ד, שלא תבא שרש באחרונה, .... עד כאן.
הסבר-
רבים קטעי הדקדוק באבע שבפרשת שמות , והבאנו טעימה בלבד. וההסבר מדוע אין ו' שורשית בסוף .
1, כי היא מסמנת יחיד בגוף שלישי :עבד\ עבדו.
2. או כסימן לרבים : בא \ בואו.
3. או כתוספת לשון :בנו בעור.
ובכל אלה באם היתה ו', שורשית בסוף , הדבר יקשה עלינו להבין את כוונת המילה.
וכך גם לגבי האות יו״ד...
ובאם יקשו מ "שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִיו" באיוב . הרי ששם השורש הוא ש,ל,ה, והוי"ו שכתוב הוא -
"כי אותיות אהו״י כולם מתחלפות זו בזו".