: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".
גזר אושא ותמרת - ונתחיל מהאחרונים.
א.
- לרמבם מופיעה בבשלח אחת מהתריג מצוות [ ולחולקים מדרבנן] ובכל מקרה גם לחולקים הגמרא והדינים נסמכים על הכתוב בפרשת המן (שמות טז, כט): "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".
וכל מידותיו למדין אנו משהיית בני ישראל במדבר : מהמחנות ומהמשכן.
1. 12 מיל - כתחום שטח מחנה ישראל שהיה במדבר שלוש פרסאות על שלוש פרסאות, = שנים עשר מיל.
2. מיל אחד = 2000 אמה -
במדבר ב,ב, אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ׃
וברשי - מנגד – מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע: אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה (יהושע ג׳:ד׳),כדי שיוכלו לבא בשבת.
3. שבעים אמה ושני שלישי לגבי גינה וקרפף: וכן "עיבורה של עיר". שהוא צלע מצלעות מרובעות שמדתו בית סאתים. שהוא שטח חצר המשכן.
4. ארבע אמות של אדם - שיש תחום ארבע אמות סביבו. נלמד מ: "שבו איש תחתיו", וארבע אמות הן מידתו של אדם כשפושט ידיו ורגליו.
ולימוד נוסף בדיני תחומין נלמדים מערי הלויים : שיעור אלפיים אמה ושמרבעים המידות - הלכות אלו שמרבעים את העיר למדנו מהשטח שנתנו ללוויים מחוץ לעריהם, שנאמר (במדבר לה, ה): נ"וּמַדֹּתֶ֞ם מִח֣וּץ לָעִ֗יר אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה וְאֶת־פְּאַת־נֶ֩גֶב֩ אַלְפַּ֨יִם בָּאַמָּ֜ה וְאֶת־פְּאַת־יָ֣ם׀ אַלְפַּ֣יִם בָּֽאַמָּ֗ה וְאֵ֨ת פְּאַ֥ת צָפ֛וֹן אַלְפַּ֥יִם בָּאַמָּ֖ה וְהָעִ֣יר בַּתָּ֑וֶךְ זֶ֚ה יִהְיֶ֣ה לָהֶ֔ם מִגְרְשֵׁ֖י הֶעָרִֽים׃ ומפורש במשנה *
* "דרש רבי עקיבא ...אלפים אמה תחום שבת"ו
* זה יהיה להם – אלפים אמה של תחום שבת מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהיה נשכר לזוית דתני רב חנניא, זה יהיה להם מגרשי הערים,
כזה יהיו כל שובתי שבת. (עירובין נ״א.)
ב.
כדי שאנשים ידעו היכן מסתיים תחום שבת , ושעליהם להישמר מלעבור אותו ,היו ישובים עוד בימי בית שני וגם אחכ ששמו שילוט : "תחום שבת" ,
ומכאן והלאה ההליכה אסורה.
בוודאי היו כתובות כאלה בישובים רבים, אך היות שהיו מחוץ לעיר רובם ככולם כוסו בחול צמחייה ושיני הזמן גם הם טשטשו את הכתובות.
למרות זאת יש בידינו כיום כתובות מסביב לישובים בגזר 12 כתובות, באושא שניים ואחרון בתמרת שבגליל התחתון עוד אחד.
וכולם נתגלו במאתיים השנים האחרונות.
. המטרה היתה שתיראה בבירור, ועל כן האותיות גדולות חרוצות בסלע בעברית וביוונית. בתמרת ובאושה גובהן 20 ס"מ,
אורך הכתובת בתמרת הוא 60 ס"מ - לשלוש אותיות בלבד, אורך הכתובת באושה מטר אחד, וכך גם בכתובות גזר.
הכתובות מקיפות את היישובים בטווחים של 1.5 ועד 2 ק"מ ,
ומ"מ אין קושי במרחקים מהישוב שכן יש דין של ריבוע וזה לפי הבתים הקיצוניים - כך שיש להניח שתאמו את ההלכה.
כתבה ארוכה ע"כ התפרסמה ע"י -מרדכי אביעם
- שבת תמרת.jpg (68.11 KiB) נצפה 358 פעמים
ג. תמרת.
משטח סלע ועליו הכתובת העתיקה ”שבת״ בעברית . התגלה בשנת 2011.עד אז סימוני תחום שבת בארץ נודעו סביב גזר ובאזור אושה העתיקה.
מטיילים [נתן בן יהודה] בחורש שסמוך לתמרת הם שגילו את הכתובת שנחקקה בסלע. ויש בכך להעיד על יישוב יהודי קדום שסביב.
בכתובת שלוש אותיות ש' ב' ת' ואורכה 62 ס''מ. גובה האותיות 20 ס''מ. האות ש' ברורה לחלוטין והיא דומה לאותיות ש' אחרות מכתובות רבות החקוקות על אבן כמו למשל על ארונות קבורה מבית שערים. האות ב' ברורה אך חסר בה הקו האחורי. גם בכתובות רבות אחרות ה''זנב'' של ה ב' הוא קצר מאד ולפעמים נעלם. גם האות ת' ברורה למדי והקו הקדמי שלה קצר ומעט שחוק. גם באותיות ת' רבות בכתובות אחרות הקו הקדמי קצר מאד.
הפטינה המכסה את הכתובת זהה לפטינה שעל הסלעים כולם ובכך יש עדות לעתיקותה של הכתובת. נראה שיש לתארך את הכתובת לתקופה הרומית המאוחרת עד לתקופה הביזנטית, מאות 3-6 לסה''נ. [ תנאים אמוראים]
ד. אושה.
קבוצה שנייה התגלתה כבר קודם סביב הכפר אושה. ישוב יהודי זה מוכר היטב, באשר בו התחדשה הסנהדרין בגליל לאחר חורבן הישוב היהודי ביהודה כתוצאה ממרד בן כוכבה, ולאחר שבסמוך לכפר אושה התגלו שתי כתובות שגם בהן מופיעות האותיות היווניות CAB. חיזק את הדיעה שבכפרים יהודיים קדומים, ציינו את 'תחום השבת' בכתובות בסלע. חוקרים מזכירים שתי כתובות ואולי אף יותר, אבל כיום רק אחת מהן שרדה.
טענות המפקפקים .
מדוע כתובות אלה כתובות רק ביוונית, ומופיעות האותיות היווניות CAB, שיכולות בהחלט להיות קיצור המלה שבת בצורתה היוונית
אבל יתכנו גם פתרונות אחרים.
ועוד הם טוענים - שאין אפילו מקור אחד בחזל ובהלכה שמדבר על כך שתחום השבת מסומן באופן כלשהו בשטח. לכן, כאשר התגלו באושה כתוכבות ביוונית ובקיצור, היה ספק בקרב חלק מהחוקרים שאכן מדובר בכתובות המסמנות את תחום השבת.
- שבת אושא . משביל ענן.jpg (5.66 KiB) נצפה 358 פעמים
ולכן מציאת הכתובת הברורה "שבת" בתמרת חיזקה את הדעה שגם באושא מדובר בכיתוב שסימן, כנראה, את תחום השבת של אושא.
וכנל הצמידה פטינה באותיות זהה לצמידה שעל הסלעים שמסביב, ועל כן ברור שהכתובת עתיקה ושאין מדובר בכתובת שנחרטה באחרונה, מה עוד שאיזה עניין יש למישהו לחרוט את המלה "שבת" על סלע, במקום שאיש לא רואה אותו ?
המרחק ממרכז הישוב הקדום אושה, ועד לסלע, הוא קילומטר וחצי. וחוקר הארץ ברסלבי סיפר כי הערבים קראו לאבן הזו "בלאטת אל שבת", אך אי אפשר לדעת כמובן אם זה בגלל שהסיפור התגלגל באזור במרוצת הדורות או מה שסביר יותר שהם שמעו זאת מחוקרים או ממטיילים.
ה.
רבי יהודה בן בבא,
בסמוך מצויה מערה ובה ציון קברו של רבי יהודה בן בבא, שהוצא להורג על ידי השלטון הרומאי על שהסמיך את תלמידיו , למרות האיסור של הרומאים. וצומת סומך הקרוב קרוי כך בשל סיפורו של רבי יהודה.
ואפשר שיש קשר בין הכתובת שבת = תחום שבת , של אושא לסיפור המפורסם של סמיכת החכמים באושה על ידי רבי יהודה בן בבא: ''שגזרה מלכות הרשעה גזרה: כל הסומך יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תחרב, ותחום שסומכין בו יעקר; מה עשה רבי יהודה בן בבא ? הלך וישב בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין ב' תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע,
ורב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה; כיון שהכירו בהם אויבים, אמר להם בני, רוצו! אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין; אמרו: לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה.'' (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י''ד, א').
- הושבילים.jpg (8.54 KiB) נצפה 358 פעמים