קללות, נגינה, שירה. ומה זה "שיג" ? - בכי תשא

[יהודהא]

קולות שונים - בכי תשא.
נתברכה הפרשה והפטרתה בקולות צהלה \בכייה. שאלות ושתיקות.
וחלקן למרות שהן יחידאיוות או מעטות בתנך "קולם הולך מהעולם ועד סופו.

א.
שמות לב, יח
וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃
יש לנו כאן שלוש קולות שונים, אבל אנו ב קול "ענות" מעוניינים.

המשמעות.
* לרשי: קללות. וענות מלשון "עינוי" שמענין את הנפש.מלשון: יום ענות אדם נפשו [ישעיהו נח]. ואינו מלשון הרמת קול כמו בביכורים.
* לאונקלוס ולראב"ע מובנו הפוך קולות זמרה. כמו [בתהילים פה] על מחלת לענות שהוא כלי נגינה.

* ולראב"ם ואחרים היו אלה קולות " שירה " הנאמרים בהילול ובמקהלה כשהקהל חוזר ו "עונה" על המילים כמו בהלל. ובתוס הסמיך לכך את [ישעיה כז] ..כרם חמד ענו לה. ודומה ל
"ותען להם מרים " בשירת הים.

ב. תחינה
והנה בהפטרה שוב עולות לפנינו מילים משורש: ק,ו,ל -- ע,נ,ה, ובצורות שונות.
מלכים א יח,
וַ֠יִּקְחוּ אֶת־הַפָּ֨ר אֲשֶׁר־נָתַ֣ן לָהֶם֮ וַֽיַּעֲשׂוּ֒ וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁם־הַ֠בַּעַל מֵהַבֹּ֨קֶר וְעַד־הַצׇּהֳרַ֤יִם לֵאמֹר֙ הַבַּ֣עַל עֲנֵ֔נוּ וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין עֹנֶ֑ה ....וַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצׇּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב׃
כאן עֲנֵ֔נוּ משמעותו שונה מדלעיל. עֲנֵ֔נוּ = תחינה ובקשה.

אבל גם כאן כמו בפרשה , הקולות מלווים באכזבה ובשתיקה שפירושה יש קול - אבל אין עונה.
טוב, בנביא המשמעות שונה : וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה [מהנמען], וְ [כי] אֵ֥ין קָֽשֶׁב׃
האלילים אינם משמיעים קול ותשובה - כי אינם קיימים וממילא אינם מקשיבים.

אז זהו - שמלבד שתי פעמים אלו כאן - אין בתנך פעמים נוספות את הביטוי "אין קול ואין עונה" . אולם כנ"ל דווקא יש לו קול שמהדהד למרחקים והשימוש בו רב כניב לשוני וספרותי.

ג.
ממטבע לשון - לתפילה- לסליחה - פיוט - ושירה .
מלכים א יח, לז
עֲנֵ֤נִי יְקוק עֲנֵ֔נִי וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־אַתָּ֥ה יקוק הָאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית׃
כאן המקור לתפילת ענינו בצומות. המקור לאמירת הסליחות . המקור שהתפתח לפיוט ארוך המבקש רחמים בזכות הצדיקים וכו, ובהמשך למנגינה המרשימה המלווה אותו בסליחות ע"י עדות המזרח.
והענינו ענינו אלוקי אברהם ענינו - המרגש של שרולי גינסבערג.

גם כאן אין לנו עוד הופעות של נוסח זה - "עֲנֵ֤נִי יְקוק עֲנֵ֔נִי" - בתנך.

ד. קולות של הכנעה.
מלכים א יח, לט.
וַיַּרְא֙ כׇּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ:
יקוק ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יקוק ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים׃
גם ההמשך והסיום של ההפטרה עם המשפט הכפול הנ"ל הוא יחידי בתנך ונקלט כסיום דרמאטי של קבלת עומ"ש במעמדים שונים ובסיום תפילת הנעילה של יום כיפור.

ה.
יש שיח אבל אין שיג !
מלכים א יח, כז
וַיְהִ֨י בַֽצׇּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֨אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִֽי־שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִֽי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ ...
כיום, וזה מחודש, המובן הוא שאין לו קשר כלשהוא, או דין ודברים, או משא ומתן.

אבל במקור הפירוש שונה , ולרוב המפרשים שיג " הוא מלשון השיג", [ נ,ש,ג,] ..השגת דבר מבוקש ...רלבג. או מלחמות או השגות [הבנות] בחכמות[ מצודת].
במובן - שהוא עסוק\טרוד "בהשגת" דברים אחרים ולכן אינו עונה.

לסיכום בלשונינו יש לנו בתנך שימוש רב בשיח לצורותיו השונות.
אבל אין לנו בתנך 'אח וריע' ל "שיג" במובנו היום. ובכלל אין עוד פעם את מילה שיג בתנך - והיא יחידאית.

ו.
יקח אותו הרוח,
א ריך זאל דיר נעמען.
א רויח זאל אריין קריכאן אין דיר.
שדיבוק ייכנס בך .

מברכה לקלללה.
(יב) וְהָיָ֞ה אֲנִ֣י׀ אֵלֵ֣ךְ מֵאִתָּ֗ךְ וְר֨וּחַ יקוק יִֽשָּׂאֲךָ֙ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־אֵדָ֔ע...
רד"ק- רוח י״י ישאך – היו חושבים כשלא היו מוצאים אותו כי רוח י״י נשאו על אחד ההרים, כמו שאמרו בני הנביאים לאלישע: פן נשאו רוח י״י וישליכהו באחד ההרים (מלכים ב ב׳:ט״ז).
מצודת דוד -ורוח ה׳ ישאך – כאשר היה למוד בכך כפעם בפעם..
היינו שרוח מהשם נשא אותו ליעדים שונים.

ואיך נהפכה הברכה לקללה ?
בהמשך הביטוי השתבש והשתרש - הרוח הפכה לדיבוק , והביטוי החד והקצר הפך לקללה עסיסית .

ואנו מתפללים שהשם יהפוך לנו את הקללה לברכה, ושאת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה
הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה
וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה
הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב
וְנֹאמַר אָמֵן.

עוד בנושי הפרשה [ לא ההפטרה ] בקישור כאן
viewtopic.php?f=46&t=58840&hilit=%D7%9B%D7%99+%D7%AA%D7%A9%D7%90

[יהודהא]

מעניין להיווכח שהביטוי "קול ענות" על משמעויותיו השונות צד את עינם של מארגני אירועים והפקות,
ומשום כך אנו עדים לשימוש מנוגד שלו בפרסום!

א.מחאה והפגנה-

IMG-20240229-WA0091.jpg (199.22 KiB) נצפה 179 פעמים

ב. וגם לאירוע חגיגי.
קול ענות תרועה! תרי"ח. - לחנוכת בית הכנסת החדש לאופולדשטט וינה. על ידי פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.
קול ענות תרועה! :
ערן ליום המון חוגג, בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישרון, להלוך ... לחנוכת בית האלהים החדשים, הבנוי לתלפיות ... מאת ... עדת בני ישראל אנשים ... וויען ... בשנת ... [תרי"ח] ... לפ"ק / מאת מנדל בר"י סט
זהו שמו של פירסום של מנחם מנדל בן יצחק שטרן (1811 - 1873) שהיה ממשכילי הונגריה. סופר, משורר, ומתרגם.
מאוספי הספרייה הלאמוית.

IMG-20240229-WA0100.jpg (218.39 KiB) נצפה 179 פעמים

[יהודהא]

ואפילו בהסתרה

* וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ“ (שמות לד,לג – לה).
מַסְוֶה. - בפרשה
מכְסֶה, מַסֵכָה, מסך.

האם חוץ מכך שבכולם מופיעות האותיות מ, ס. וברובם גם האות כ'. האם זה מעיד על משהו משותף במוצאם ?

* מסכה - ברור שלא שכן הוא בא מ נ,ס,כ.
ומכסה בא מ כ,ס,י\ה.
מסך בא מ ס,כ,כ.
גם מסוה למקובל בא מ ס,ו,י\ה.

[ מעניין להיווכח ש באותיות מם וסמך המשותפות במילים לעיל - הסופיות שלהן: ם, ס. הן היחידות הסוגרות \מכסות \מסתירות את החלל הפנימי.]

[יהודהא]

מַכְלֵב או שַׁדכָן.

א.
להפריד או הפוך לחבר. מנפלאות השפה בפרשה.

שמות ל, לו
וְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּנָּה֮ הָדֵק֒ וְנָתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים ..
מילה זו בניקוד זה - יחידי בתנך.
יש אמנם בנך שלוש פעמים בניקוד "הֵדַ֥ק" לְעָפָ֖ר . ומ"מ בכל ארבעת הפעמים של הדק הכוונה לטחון\לפורר דק דק.

אז ומתי הכיוון השתנה ול "הָדֵק֒" מובנו לחבר את הדפים וכדומה ? וגם המכשיר המבצע את פעילות החיבור מכנים אנו "מְהַדֵּק". אז נכון שיש לנו פעם יחידה בנך מילה זו בדניאל ב,מ. : כָּל קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא וּכְפַרְזְלָא .. אבל גם שם הכוונה לְרַדֵּד ולֶשַּׁטֵחַ ולא להצמיד ולחבר !

ב.
השדכן ניצח את הכלב.?.
כי בעברית התקנית אכן אין הכשר למילה "מְהַדֵּק". אלא איך החברים הנכבדים יקראו לו ?
להלן מספר אפשרויות : הֶחְבֵּר- זו היתה ההצעה הראשונה, הַסַּכֶּכֶּת, מַפְתֵּל, מלשון " צָמִיד פָּתִיל" .
.חַבְרָן, צַרְפָן,

אבל בעברית תקנית: מכשיר לחיבור ניירות באמצעות סיכות קטנות [= כְּלִיבִים.] נקרא מַכְלֵב. וכ"כ למה ? כי המילה הִכְלִיב פירושה 'תפר תפירה גסה', 'חיבר בחיבורים גסים'.

ומקורה במשנה נאמר: "ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב" (מועד קטן א, ח), כלומר יש איסור לתפור תפירה מקצועית כרגיל אלא רק תפירה גסה. מכאן גם חוט מכליב – חוט עבה לתפירה זמנית
ויש הקושרים את הפועל הכליב למילה כֶּלֶב – תפרים הדומים בצורתם לנשיכת כלב.

למזלינו העם חכם יותר מאנשי האקדמיה, ו"השדכן" ניצח את ה - מַכְלֵב וה"כליבה" שהאקדמייה החליטה בשנות השמונים. .

ג.
רב מובנים - ‍‍‍‍מְהַדֵּק -
1.קשר או הצמיד חזק. "הוא הידק את החגורה.
"2.הצמיד באמצעות שדכן סיכות; שידך. "הוא הידק את המודעה אל הלוח.
"3.שיטח, מעך. "הוא הידק את הבצק לתבנית." "הוא הידק את החול על השביל."
4.חיזק. "שר החוץ מקווה להדק את הקשרים עם הודו. או "הצבא הידק את המצור...
5. מנוף קטן בכלי ירייה "לחיצה על ההדק..
6. ובחשמל מתג או הדק .