להשוות לארמית זה בסדר ! ולהיזדקק לערבית - לא בסדר ?
רשי דונש ור'י אבן ג'נאח - נגד מנחם בן סרוק ורבנו תם.
א.
האם ניתן להסביר מילים רב משמעיות או חסרות פשר בלשה"ק בעזרת השוואתן וקירבתם ללשונות דומות הארמית או הערבית ?
לרשי - כן.
ולרשבם -לא.
היסטוריה.
במאה העשירית חיו שנים מהמדקדקים הראשונים.
מנחם בן סרוק : שהתנגד עקרונית לשימוש והשוואה ובלשנות מלשונות אחרות - בעיקר מערבית - ללשון העברית לשם הבנת העברית וראה בכך חילול הקודש. את מלות התנ"ך הוא ניסה להבין אך ורק מתוך ההקשר שבו הן מופיעות או על פי השוואות לארמית.
** מנחם חיבר אף ( בשנים 956 ו־961) גם את האגרת המפורסמת אל יוסף, המלך היהודי של מדינת־הכוזרים האדירה, שעליו מבוסס ספר הכוזרי.
ב.
השני המרוקאי.
אבל דונש לעומתו טען כי מנחם לא היה כשיר לחבר מילון, שכן חסרה לו הכשרה בתחומים הנחוצים לחקר הלשון, ועליו לדעת "לשון ארמיים וערביים". ולסיום דונש כתב :
וכל איש עושה ספר ולא יבין באלה המשרשים והגבולות והחוקים אשר כתבנו והנשארים אשר לא חקקנו, הם מחוקקים חקקי אוון ומְכַתְבֵי עמל כִּתֵבוּ, בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי ...
ולדעתו-
"ואילו כל מלה אשר אין לך דמיון אמרנו כי יש לה דומה בלשון ארמית וערב, נמצאו הלשונות שוות
מבלי הבדלה". בנוסף לכך דונש היה זה שהכניס לשירה העברית את המשקלים הערביים, בעיקר בשירת החול שלו, מה שמזכיר את תמיכתו בשימוש בערבית במסגרת חקר הלשון.
ג.
גם המדקדק אחריהם ר' יונה אבן ג'נאח [1050] שנחשב גדול המדקדקים בימי הביניים קָבַל קשות על חכמים בזמנו שהתנגדו בתקיפות להסתייעות בערבית, שהיא שפה זרה ושפת חולין מובהקת,
לשם פירוש לשון הקודש.
הוא הביא דוגמאות לשימוש חכמים בלשונות זרות בהסבר ביטויים סתומים בלשון חז"ל.
חכמים אלה השתמשו ביוונית, בפרסית ובשפות אחרות 'וזולתם מן הלשונות'.
לדברי אבן ג'נאח הוא הלך בדרכם והירבה להשתמש גם בערבית: 'וכאשר ראינו זה מהם, לא נמנענו מהביא עֵד על מה שאין עליו עד מן העברי ממה שמצאנוהו דומה לו ונאות מן הלשון הערבי, מפני שהוא, אחר הלשון הארמי, דומה ללשוננו יותר מכל הלשונות'.
ד.
המלחמה הקטנה.
ואין לנו רשות להשתמש בהם- בדל"ת וטי"ת.
אחד העניינים שבהם היה דונש חלוק על מנחם הוא מניין אותיות השימוש, שמצטרפות אל מלות היסוד כדי לתת בהן סימון נוסף, כמו נטייה, זמן או כינוי. ברשימה של מנחם היו 11 אותיות,
ודונש טען שיש להוסיף שתי אותיות נוספות - דל"ת וטי"ת. הוא גם נתן סימן ל-13 האותיות שברשימתו: "דונש הל[ו]י אמת כט[ו]ב".
והחולקים עליו שינו את האותיות ואת סימנו של דונש ל-13 האותיות - ל"דונש הלוי טמא כתב".
ה.
על שלושה דברים - מלחמת עולם.
אולם עיקר הביקורת שלו על מנחם הייתה בשלוש סוגיות אחרות:
הראשונה - אחת או שתיים ?
דרך הגזירה של שורשי המלים בעברית, שמתבצעת על ידי הבחנה בין אותיות שמופיעות במלה בכל נטיותיה לבין אלה שפעמים נשארות ופעמים נופלות.
עקרונית, שניהם הסכימו שקיימים גם שורשים בני אות אחת או שתיים - [בשונה מתפיסה מאוחרת יותר שבה כל שורש כולל לפחות שלוש אותיות. חיוג' ון' ג'אנח ]
אך דונש חלק על מנחם גם ביחס לזיהוים של שורשים ספציפיים. לדוגמה, כיוון שאחת הנטיות של המלים 'חיים' ו'מים' היא הצורה 'חֵי' או 'מֵי', שבה היו"ד משמשת לציון הסמיכות ('חי עולמים', מי מקווה'), טען מנחם שהשורשים של מלים אלה הם בני אות אחת (חי"ת במלה 'חיים' ומ"ם במלה 'מים').
לעומתו סבר דונש שצורות אלה היו במקורן בנות שני יו"דין - אחת של השורש ואחת לסמיכות ('חיי עולמים', 'מיי מקווה') - ועל כן השורשים שלהן הם בני שתי אותיות.
ו.
זה כן \ לא אותו דבר.
הסוגיה השנייה במחלוקת בין דונש למנחם הייתה פירושן של מלים זהות או קרובות שנשנות בתנ"ך במקומות שונים.
לעתים טען דונש שמנחם מבאר מלה באופן זהה למשמעות שלה במקומות אחרים בתנ"ך,
למרות שלדעתו במופע זה של המלה יש לה משמעות שונה,
ולעתים טען דונש להפך - מנחם טעה בכך שמצא למלה הוראה חדשה בעוד שלדעתו היא זהה במובנה לאחיותיה המקראיות.
לדוגמה:
בעוד מנחם מזהה בין 'סלסִלות' (ירמיהו ו', ט') לבין 'סלים', לדעת דונש סלסילה על פי ההקשר בירמיהו היא ענף, בדומה למלה 'זלזל'.[חילופי אותיות].
וברי קרא: כבוצר על סלסילות – .. ומנחם בן סרוק פתר כמו סל שהבוצר ענבים בוצר ומשים בסל.
ודונש השיבו ופתר .. סלסלות – הם דליות הגפן.
ז. בלי ערבית.
הסוגיה השלישית שבה חלק דונש על מנחם נוגעת לביאורי מלים - רובן מלים יחידאיות בתנ"ך שאין להביא להן ראיה ממקום אחר. אבל לעיתים נתן להיעזר בשפות אחרות כמו הערבית.
למשל בפסוק "אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ" (תהלים ל"ט, ז') מפרש מנחם את המלה בצלם
מלשון צורה ואילו לדעת דונש משמעותה חושך.
ולדעתו השורש צלם קרוב אל צלל, : במקור צֶלֶם של דמות הוא צֵל של דמות (צֵל של דבר משרטט את צורתו). המשמע המקורי 'צל, חושך' ( בתהלים).”אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם“
וברש"י שם תהלים לט ז
"אך בצלם יתהלך איש" – בחושך, פירשו דונש לשון צלמות[ בדומה לערבית" (טַ'אלַם = צַאלַם) ] . ומנחם פירשו צלם ממש, כמו "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט ו), ולא יתכנו דבריו.
וכן לגבי: 'קֶרֶת' משלי ח, ג
לְיַד־שְׁעָרִ֥ים לְפִי־קָ֑רֶת מְב֖וֹא פְתָחִ֣ים תָּרֹֽנָּה׃ אליבא דמנחם היא קריה [עיר].
ולדעת דונש וגם רשי שהוא תקרה; וזאת בניגוד לרוב המפרשים.
[קרת - 5 פעמים בנ"ך מהם 4 במשלי]. וממנו נטורי קרתא, וקרתני,
ח.
והקשר לחומש שמות בחלק הבא - בעהי.
--------------