ארבע סיבות [עיקריות] ושנים עשר אירועים. האש - בפרשת שמיני.
א.
זר ומוזר.
א. אש זרה.
אבל הרי ארבע פעמים נכתב במפורש כאן ובאחרי מות וגם בבמדבר ג,ד
שנענשו על חטא "אש זרה",
"וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְקוק". וגם בבמדבר כו, סא "וַיָּמָת נָדָב, וַאֲבִיהוּא,
בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ-זָרָה, לִפְנֵי יְקוק".
נכון . ועדיין רבו הפירושים בדבר . סיכום קצר :
השאלות
1. מנין לקחו אש ?
2. נדבה או חובה ?
3. היכן הקטירוה ?
4. סיבת העונש ?
תשובות
1. האש מנין : מהחוץ - כך לר"ע ור אליעזר בשס , וכך הסביר הרשבם.
-ולר ישמעל בתוספתא ולת"ק היה זה מהמזבח החיצון .
2. נדבה או חובה: לכולם נדבה ,אבל לרשבם והחזקוני שהיה זה חובה - בתמיד של בוקר .
3. היכן הקטירוה: לדעת הרוב - בקודש הקודשים. ולרשבם הרמבן והחזקוני לשיטתם:
במזבח הפנימי. ובתוס עירובין דף ס"ג שלכאורה היה זה במזבח החיצוני\ העולה.
4. (6) סיבות לעונש.
לרשבם היום \ הזמן -זר היא הגורמת לאש שתהיה זרה.שביום שציפו לאש שתרד מהשמיים אסור להביא אש מההדיוט.
לר יוסי הגלילי בתו"כ המקום -זר הוא הבעייה שנכנסו באיסור לקה"ק.
לר ישמעל - במצב זה האדם זר בעת ההקטרה הוא האיסור , שנכנסו שתויי יין.
לר אליעזר היהירות שקדמה למעשה היא הביאה את האיסור. שכן הוא סובר שאכן מותר היה להביא אש מן ההדיוט , אבל היות שהורו הלכה לפני משה- הסמכות זרה- הרי זה הופך להיות אש זרה .
לר עקיבא - האש היא הזרה , שלצורך קטורת יש להביא אש מהמזבח החיצון.
לחזקוני הקטורת ולא האש היא הזרה ! שכן יש הקטורת היא קרבן ציבור ומשל ציבור, ואילו קטורת של אדם פרטי הופכת את ההקטרה כולה לאש\קטורת זרה.
והרמבן אומר שהיין והאש הזרה חד הם,אבל העונש לא היה בגלל היין אלא בגלל האש הזרה. ובכך מתרץ את הקושי דלעיל, היות ששתו יין והשתכרו לכן טעו והביאו אש זרה.
וכבר במדרש מביא מספר סיבות ע"כ :בשביל ארבע הדברים מתו בני אהרון מדרש רבה ויקרא כ,ח.
בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר אמר בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן :
* על הקריבה - שנכנסו לפני ולפנים.
* ועל ההקרבה - שהקריבו קרבן שלא נצטוו.
*על אש זרה - אש מבית כיריים הכניסו.
*ועל שלא נטלו עצה זה מזה שנאמר (ויקרא י, א): "איש מחתתו" איש מעצמו עשו ...
ב.
ותצא אש
בתנך קיימים י"ב מאורעות המתארים ירידת האש מהשמיים לטוב ולמוטב. מרבינו בחיי בשמיני.
וכן מצינו י"ב אשות שנפלו מן השמים בדורות ובזמנים חלוקים,
שש מהן היו לקבלת הקרבנות ודרך רצוי ורחמנות,
והשש הנותרים דרך כעס ונקמה..
האחת היא האש הזאת שירדה לקבל הקרבנות הללו שנתחנך בהם המשכן שכתוב בה:
ותצא אש מלפני ה'.
השנית היא שירדה בימי גדעון .., וכתיב ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור...
והשלישית האש שירדה בימי מנוח כשנגלה המלאך לאשתו, וכתיב (שם יג) אם תעצרני לא אוכל בלחמך וגו', וכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה', וכתיב:
ויהי כעלות הלהב מעל המזבח ...השמימה,
והרביעית בימי דוד כשבא הדבר על העם וקנה דוד המקום בגורן ארונה היבוסי, וכתיב (דברי הימים א כא) ויבן שם דויד מזבח לה' ויעל עולות ושלמים ויקרא אל ה' ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה.
והחמישית בימי שלמה כשנשלם בנין בהמ"ק, דכתיב (דברי הימים ב ז) וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית.
והששית בימי אליהו, הוא שכתוב (שם יח) ענני ה' ענני, הראשון בירידת האש השני בירידת המטר,
והששה שירדו דרך כעס ונקמה:
האחד היא האש הזאת בנדב ואביהוא, הוא שכתוב (ויקרא י) ותצא אש מלפני ה' וגו',
השני כשנתרעמו העם על משה (במדבר יא) ויהי העם כמתאוננים רע וכתיב ותבער בם אש ה',
השלישי במחלקותו של קרח דכתיב (שם טז) ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש,
הרביעי בענין איוב שנאמר (איוב א) אש האלהים נפלה מן השמים,
החמישי והששי שניהם ע"י אליהו שירדה אש מן השמים ושרפה לשר חמשים וחמשיו, ובפעם שנית ירדה אש ושרפה לשר חמשים השני וחמשיו, הוא שכתוב (מלכים ב א) ותרד אש מן השמים
ותאכל אותו ואת חמשיו,..
ג.
כמובן שלא כיסינו את ההסברים כולם. [ואיה בפעם אחרת נוסיף.]
הוסיפו אהבה על אהבה !
ומיוחדת ונשגבת היא ההתבטאות בספרא [שמיני ,יז] על מעשה זה. פרק י"ז:
"כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות, ונעשו כל המעשים, ולא ירדה שכינה לישראל,
אמר לו נדב לאביהוא: וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש?
מיד נטלו אש זרה והכניסו לבית קודש הקודשים.(דבר אחר): אף הם בשמחתם,
כיון שראו אש חדשה, עמדו להוסיף אהבה על אהבתם "ויקחו איש מחתתו" וכו'.
ד.
וגם באור החיים באחרי מות האריך מאוד בעניין זה.
"מיתת נשיקה..
"או יאמר על זה הדרך אחרי מות וגו'. דבר ה' למשה דרך מיתתן שהיתה על זה הדרך בקרבתם לפני ה', פירוש שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו, והוא סוד הנשיקה שבה מתים הצדיקים."
ועל כך הארכנו כאן-
viewtopic.php?f=46&t=64155
ה.
משׁוֹנֶ֥ה- ל מְשֻׁנֶּה.
זָרָ֔ה ומוזרה \ זְרֵה.
וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י יקוק אֵ֣שׁ זָרָ֔ה... (ויקרא,י,א)
מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי“ (תהילים סט ,ט)
וְאֶת־הָאֵ֖שׁ זְרֵה־הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ׃ במדבר יז,ב.
הנל אינם זהים:
* זר ומוזר אכן מובנם אחד. ומוזר מופיע בתנך רק פעם אחת במובן זר:שתיהן משורש ז,ו,ר.
מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי..
ומשׁוֹנֶ֥ה למשונה: והיום מובנו של מוזר השתנה ל "משונה".
* אבל זְרֵה הוא במובן הפיץ. וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה ..במדבר. ושרשו ז,ר,י, \ה.
נ.ב.
ותמוה שחסר כאן האש בברית בין הבתרים, בסדום ועמורה, ובמכת ברד.