מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

השם המפורש והמים. מחה אמחה.

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
יהודהא
הודעות: 1341
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

השם המפורש והמים. מחה אמחה.

הודעהעל ידי יהודהא » א' יוני 16, 2024 1:36 am

אירועים בהם נמחק השם המפורש במים.

בחלק ב'. באותה פרשה השם המפורש להפחדה , והשם המפורש לברכה.

א.
בפרשת נשא - בעניין הסוטה מתקיימת פעולת מחיקת השם המפורש על ידי מים.
וזאת למרות הקדושה הנשגבה המיוחסת לשם זה, ועל אף החומרה הרבה שהתורה מייחסת למחיקתו ואפילו להזכרתו בצורה שאינה מכובדת . ובאמת מדוע ?

וידועים דברי חזל: אמר ר' ישמעאל גדול הוא השלום, שמצינו שויתר הקב"ה על שמו שנכתב בקדושה שיימחה על המים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו.

אבל ברמבן מוסיף לנמק ולהדגיש כאן את חומרת חטא העריות וז"ל -"שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי הוא חפץ למען צדקו ליסר את הנשים שלא תעשינה כזמת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויין להשרות שכינתו בתוכם".

היינו חומרת חטא העריות שגורמת למחיקת השם -אמורה להזהיר ולהודיע לעמ"י את חומרת העבירה.

**
.. שהוא שם מיוחד לו יתעלה, ולפיכך נקרא שם המפורש , עניינו שהוא מורה על עצמו יתעלה הוראה ברורה שאין בה שתוף...
כך מגדיר הרמבם את היחודיות של שם הויה לעומת שאר שמותיו של השם:[מורה א,סא]
..אבל השם הנהגה מיוד הא ואו הא, אינה ידועה לו גזרה נודעת, ולא ישותף בו הזולת,

..ואין ספק כי השם המרומם הזה אשר אין מבטאים אותו, כפי שידעת, כי אם במקדש וכהני ה' המקודשים דווקא בברכת כוהנים, וכהן גדול ביום הצום - מורה על עניין מסוים, אין שתוף בין ה' יתעלה ובין כל מה שזולתו באותו העניין.
ושמא הוא מורה כפי הלשון שאין בידינו היום ממנה כי אם מעט , וגם כפי שמבטאים אותו, על עניין חיוב המציאות.
כללו של דבר גדולת השם הזה והזהירות מלבטא אותו מפני שהוא מורה על עצמו יתעלה באופן שלא ישותף אחד מן הנבראים באותה ההוראה. כמו שאמרו עליו ז"ל: שמי המיוחד לי . ע"כ.

ב.
נקדים ונאמר שכאשר יש השחתה [עריות] נוראה בעולם כמו שהיה בדור המבול התגובה המתבקשת היתה מחיקת היקום עצמו, אלא שלאחר המבול נשבע השם שלא יהיה עוד מבול, ולכך התגובה על השחתה במקרים נוספים יכולה לבוא לביטוי במחיקת השם המפורש עצמו המשול בחומרתו למחיית היקום\ הבריאה.

מעין כך -
מעשה זה של מחיקה תמורת מחיקה, מחיקת שם כנגד מחיקה ממשית מצאנו גם אצל משה אחרי חטא העגל . מחיקת שם על ידי השמדה, ומחיקת שם שכתוב בספר.
ה' אמר : הֶרֶף מִמֶּנִּי, וְאַשְׁמִידֵם, וְאֶמְחֶה אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם;
ומשה ענה : וְעַתָּ֖ה אִם⁠־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם⁠־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ׃

ג.
ואפשר שבכך נוצרת הזיקה והחיבור בין החטאים השונים הגורמים למחיקת היקום \השם המפורש ועל ידי מים -והם המעניקים את משמעותה ההחמורה של התורה למעשים אלה.

א. מקרה 1.
המקרה\ הפרשה של הסוטה דלעיל, חטא עריות ומחיקת השם המפורש במים.

ב.
המבול, מקרה 2.

בראשית ו. ב, וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ...
ה, וַיַּרְא השם, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ו, וַיִּנָּחֶם השם, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. ז, וַיֹּאמֶר השם, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם.

ובהמשך :בבראשית ז, כג.
וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֨מֶשׂ֙ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה׃


ג. שמות יז.
עמלק - מקרה 3.

יד, וַיֹּאמֶר השם אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם... טז, וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַשם, בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר.
בחזל וברשי -
ומהו כס, ולא נאמר: כסא, אף השם נחלק לחציו, נשבע הקב״ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עשוא כולו. ומשנמחה שמו יהי השם שלם והכסא שלם, ...

גם כאן חטא עמלק שנחרט לדורות לדיראון עולם על כל משמעויותיו - והמודגש בתורה היא הפגיעה בשם המפורש:"שאין שמו שלם" משול למחיקת השם. ומהו המשל שנתנו חזל למעשהו הנפשע ?

"שעמלק קירר את האמבטיה" שקפץ למים הרותחין.
אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו.

נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו'. כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא כי תצא ,ט.)
ושוב נוכחנו שעל ידי [המשל] פעולה במים נמחה\שובש השם המפורש !


ד. מקרה רביעי.
כָּתֵב שֵׁם אַחַסְפָּא וְשָׁדֵי לִתְהוֹמָא.

מקרה נוסף מפורסם בו לא חששו ממחיקת השם הוא סיפורו של דוד המלך שבא לחפור יסודות למזבח.
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְהָהוּא מִדְּרַבָּנַן...
אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְאַדְכַּרְתַּן (מִלְּתָא) הָכִי אִתְּמַר בְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין קְפָא תְּהוֹמָא וּבְעָא לְמִשְׁטְפֵיהּ לְעָלְמָא אָמַר דָּוִד מִי אִיכָּא דְּיָדַע אִי שְׁרֵי לְמִכְתַּב שֵׁם אַחַסְפָּא וְנִשְׁדְּיֵהּ בִּתְהוֹמָא וּמַנַּח .

לֵיכָּא דְּקָאָמַר לֵיהּ מִידֵּי, אֲמַר דָּוִד כׇּל דְּיָדַע לְמֵימַר וְאֵינוֹ אוֹמֵר יֵחָנֵק בִּגְרוֹנוֹ, נָשָׂא אֲחִיתוֹפֶל קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תּוֹרָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אֲמַר לֵיהּ שְׁרֵי כָּתֵב שֵׁם אַחַסְפָּא וְשָׁדֵי לִתְהוֹמָא וּנְחֵית תְּהוֹמָא שִׁיתְּסַר אַלְפֵי גַּרְמִידֵי ...[בסוכה מג. ]

אולי ?
ויש שרצו למצוא רמז במדרש הבא -על אותו מעשה, כרמז למה שנתפס כחטא לגבי אדם גדול כדוד המלך, למעשה בת שבע.
[במדרש שמואל פרשה כו] מוסיף לנל מספר מילים שלכאורה אין ביניהם קשר:
רבי חוניא בשם רבי שמעון בן לקיש אלף וחמש מאות אמות חפר דוד לעמוד על משתיתה של ארץ, דתניא שלש בתולות הן, בתולת אדם, בתולת שקמה, בתולת הארץ,

בתולת אדם כל שלא נבעלה מימיה,
בתולת שקמה כל שלא נקצצה מימיה,
בתולת הארץ, כל שלא נעבדה מימיה (מעולם),

רבן שמעון בן גמליאל אמר כל שאין בה חרש, וכיון שחפר דוד אלף וחמש מאות אמה מצא בה חרש, אמר כל יגיעה זו שיגעתי ואח"כ מצאתי חרש,
באותה שעה נתן הקדוש ברוך הוא פתחון פה לחרש ואמר אין זה מקומי, אלא בשעה שנבקעה הארץ ירדתי כאן אם אין את מאמיני הרי תהום נתון תחתי,
נטלו דוד ועלה תהום והציפו,...וכו.

יש כאן השוואה בין "בתולת אדם" ו"בתולת הארץ" שבעקבותיה התהום כמעט הציף את העולם והדבר נמנע על ידי היתר מחיקת השם המפורש - שנלמד מסוטה.
אבל האם המדרש אכן רומז שזה קרה לדוד בעקבות מעשה אחר - למה שרצו לתלות בו [י,מ] ?
לא בטוח.
נערך לאחרונה על ידי יהודהא ב ב' יוני 17, 2024 3:50 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

יהודהא
הודעות: 1341
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: השם המפורש והמים. מחה אמחה.

הודעהעל ידי יהודהא » ב' יוני 17, 2024 9:37 am

ועוד פעם על השם המפורש - והפעם לטובה ולברכה .

א.
נכון. הכוונה ל "ברכת כוהנים"-
הנאמרת במקדש בכל יום ובשם המפורש.[ וכן עשר פעמים בעבודת יום הכיפורים.]
ואפשר שמיקום הברכה בפרשה כאן -מתוך כוונה היא, ונסמכה לפרשת סוטה וקללותיה , ובמקרה שאשה טהורה היא, הברכות אמורות להסיר\לבטל את הקללות ולהפכן לברכות.

סוטה לח,א.
"וְתַנְיָא אִידַּךְ כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְפוֹרָשׁ אַתָּה אוֹמֵר בַּשֵּׁם הַמְפוֹרָשׁ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּכִינּוּי תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי שְׁמִי הַמְיוּחָד לִי. יָכוֹל אַף בַּגְּבוּלִין כֵּן נֶאֱמַר כָּאן וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מָה לְהַלָּן בֵּית הַבְּחִירָה אַף כָּאן בְּבֵית הַבְּחִירָה".

היינו -"בכל המקום אשר אזכיר את שמי' - אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם... אשרה שכינתי עליך... שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה. ושם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים". סוטה לח.

אולם מחוץ למקדש ברכו רק בכינוי -בשם אדנות. וגם במקדש עצמו חל שינוי עם פטירתו של שמעון הצדיק, בעוד שתחילה נאמר השם בקול רם, הרי שבמהלך ימי בית שני פסקו מלומר את השם המפורש מפני כמה סיבות:
* כדי שלא ילמד אותו אדם שאינו חשוב ואינו הגון. ורק הצנועים שבכהונה המשיכו לומר את השם המפורש בלחש. ו"מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכוהנים", כדי שלא יישמע למי שאינו ראוי.
* או משום שלא היו ראויים -ומכיון שלא זכו ישראל לגילוי שכינה כמקודם..

יותר מכך הר"י פערלא בדעת הרמבם ועוד אחרים סוברים שנשיאת כפיים מחוץ למקדש היא רק מדרבנן.
וגם הגר"י עמדין, במור וקציעה סי' קכ"ח, כתב שנשיאת כפיים בזמן הזה היא מדרבנן, שעשו זכר לתורה, משום דמדאורייתא מצוותה במקדש דווקא.

וב"שער הציון סימן קכח ס"ק קלא* דחה בתוקף שיטה זו.וז"ל
..."מור וקציעה שמצדד דמדאורייתא הוא דוקא במקדש, ששגה בזה, ואישתמטתיה ספרא פרשת שמיני פסקא ט"ז, וספרי פרשת שפטים פסקא נ"א. וירושלמי נזיר, הובא בסוטה ל"ח ע"ב תוספות דיבור המתחיל כל. והעירני אחד מחכמי הזמן שהוא גם כן נגד בבלי חולין קל"ג, עיין שם. וגם פשטא דקרא )דברים י( ולברך בשמו עד היום הזה, משמע שנוהג תמיד"...
..".

ב.
מה היה ומה השתנה.

הדבר נתון במחלוקת בראשונים : מהו השם העיקרי והחשוב ביותר. ומה הזכיר הכהן.
לרשי שם יב, לרמבם ותוספות רי"ד לאחד הפירושים -שם הויה,לרב האי גאון שם מב\עב,

האם תחילה היו אומרים שם הויה , ואז מעלתם של הכוהנים פחתה ואמרו רק שם בן י"ב.
ובהמשך התהליך ירדו לשםיב\ מב, או לע"ב. היינו ששם הויה בן ארבע אותיות הוא זה השם הנבחר.
וי"א ששם מב\עב הוא המובחר ושם הויה פחות חשוב ובירידת הדורות נשאר בשימוש עד פטירתו של שמעון הצדיק , ומשם והלאה גם בו השימוש הלך והצטמצם.

יומא לט ב.
תָּנוּ רַבָּנַן אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁמֵּת בָּהּ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק .. אַחַר הָרֶגֶל חָלָה שִׁבְעָה יָמִים וָמֵת וְנִמְנְעוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִלְּבָרֵךְ בַּשֵּׁם.

ובקידושין עא,א.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֵׁם בֶּן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת חֲכָמִים מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְתַלְמִידֵיהֶן פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ [לרשי כוונת הדברים. ולרמבם גם ניקודם וקריאתם]. וְאָמְרִי לַהּ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ .

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ דִּכְתִיב זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם לְעַלֵּם כְּתִיב .
רָבָא סָבַר לְמִידְרְשֵׁיהּ בְּפִירְקָא אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא לְעַלֵּם כְּתִיב.
רַבִּי אֲבִינָא רָמֵי כְּתִיב זֶה שְּׁמִי וּכְתִיב זֶה זִכְרִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כְּשֶׁאֲנִי נִכְתָּב אֲנִי נִקְרָא נִכְתָּב אֲנִי בְּיוֹד הֵי וְנִקְרָא בְּאֶלֶף דָּלֶית.

תָּנוּ רַבָּנַן בָּרִאשׁוֹנָה שֵׁם בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת הָיוּ מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְכׇל אָדָם מִשֶּׁרַבּוּ הַפָּרִיצִים הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתוֹ לִצְנוּעִים שֶׁבַּכְּהוּנָּה וְהַצְּנוּעִים שֶׁבַּכְּהוּנָּה מַבְלִיעִים אוֹתוֹ בִּנְעִימַת אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים.
תַּנְיָא אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן פַּעַם אַחַת עָלִיתִי אַחַר אֲחִי אִמִּי לַדּוּכָן וְהִטֵּיתִי אָזְנִי אֵצֶל כֹּהֵן גָּדוֹל וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהִבְלִיעַ שֵׁם בִּנְעִימַת אֶחָיו הַכֹּהֲנִים.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שֵׁם בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁצָּנוּעַ וְעָנָיו וְעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו וְאֵינוֹ כּוֹעֵס וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר וְאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו וְכׇל הַיּוֹדְעוֹ וְהַזָּהִיר בּוֹ וְהַמְשַׁמְּרוֹ בְּטׇהֳרָה אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה וְאֵימָתוֹ מוּטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.

ג.
דירוג השמות לרמבם.

...והיה עוד אצלם שם יש בו שתים עשרה אותיות, והוא למטה מזה השם בן ארבע אותות בקדושה.
והקרוב לדעתי, שלא היה שם אחד, אלא שנים שלושה שמות, סך כל אותותיהם שתים עשרה. והיו מכנים בו כל מקום שבא בקריאה שם בן ארבע אותות, [י"א ששם י"ב הוא שם הויה [שם 4] כפול שלוש שנאמר בברכת כהנים - ובכל פעם בניקוד שונה.].

כמו שאנו מכנים היום באלף דלת. וגם שם זה, שהוא שם בן שתים עשרה אותות, אין ספק שהיה מורה על עניין מיוחד יותר מהוראת אלף דלת, ולא היו מונעים ולא מסתירים אותו מאף אחד מבעלי החכמה, אלא כל מי שבקש ללמדו למדוהו אותו.

ואין כן שם בן ארבע אותות, לפי שלא לימד אותו כלל כל מי שידעו, כי אם לבנו ולתלמידו פעם אחת בשבוע... מורה א,סב.

היינו לרמבם הם שהוא רק כינוי לשם הויה כמו השם אד-ני. ולפלא שלפי זה ובוודאי לשיטת האחרים השאלה היא מדוע אין שמות אלה מנויים בין השמות שמחיקתם אסורה , כך גם חלקי השם ע"ב שמזכירים "אני והו" הושיעא נא.

וזה לשון הטור בסימן תרכ"א,
לגבי סדר העבודה של כהן הגדול ביום הכפורים ומהו השם המפורש:
"ורב האי כתב לא בלשון זה היה אומר כ"ג אנא השם אלא שם של מ"ב אותיות ועדיין מצוי הוא בישיבה בקבלה וידוע הוא לחכמים, וכן כשהיה אומר לפני ה' תטהרו היה אומר שם המפורש.
וכתב א"א הרא"ש ז"ל ואין נראין לי דבריו דכיון דילפינן בג"ש הזכרת השם של ד' אותיות אין לשנות אלא כמו שהוא כתוב בפסוק הוא מזכירו אלא שמזכירו ככתיבתו, והוא שם הנקרא שם מפורש והוא מקור לכל השמות וכולם נאצלים ממנו ועליו נאמר ההוגה השם באותיותיו נעקר מן העולם שאין להזכירו בגבולין.ע"כ


ד.
והרקאנטי בפרשת נשא.

מוצא בברכת כוהנים את הכוונות של שם עב .

... ומה שעלה בידינו מזה המאמר : כי שלשה שמות דברכת כהנים בכל פסוק שם אחד כל אחד נקרא שר לחלק הג' משם של ע"ב אותיות, כי כשמחלק שם של ע"ב אותיות לשלשה חלקים כנגד שלשה שמות אשר בו יבאו כ"ד שמות בכל חלק וחלק.

ובעבור ששה מלות בברכת כהנים שהם ברכה שמירה אורה חנינה נשיאת שלום על כן צריך אתה לכפול כל שם ושם מן הג' הנזכרים ששה פעמים ובכל שם ארבע אותיות והנה ארבע פעמים ששה הם כ"ד והם הכ"ד שהזכרנו שהם חיל אחד…

בר בחיי בפירושו בחומש מאריך בכוחם המיוחד של השמות השונים מב \ עב ובכוחם המיוחד המסוגל לחולל פלאות בבריאה. וכן מבוארים הדברים ברבים מרבותינו המפרשים והמקובלים . וזה בשנוי מדעת הרמבם השולל זאת -ומרחיב על כך בפרקים סא סב במורה חלק א.

ה.
אין לנו שיור אלא זאת.

ועל ברכת כוהנים כחלק מעניין התפילה או כחלק מהעבודה במקדש, ונפ"מ להרבה ענינים: האם בעל מום פסול לברכת כהנים, אם יכולים לומר בלילה ברכת כהנים (כגון בנעילה ביום הכפורים כשהתפילה מתאחרת), אם דין שתויי יין לגבי ברכת כהנים הוא כמו לגבי עבודה, ועוד. אי"ה בהמשך.
ראוי לציין שלדעה שברכת כוהנים נחשבת לחלק מעבודת הכהנים במקדש , הרי חעלה וחשיבות יתרה יש בה שכן מכל עבודות בית המקדש אין לנו שיור אלא העבודה הזאת.

ועל הגיית השם בכלל ראה בקישור -
https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.p ... cite_ref-9


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 44 אורחים