אירועים בהם נמחק השם המפורש במים.
בחלק ב'. באותה פרשה השם המפורש להפחדה , והשם המפורש לברכה.
א.
בפרשת נשא - בעניין הסוטה מתקיימת פעולת מחיקת השם המפורש על ידי מים.
וזאת למרות הקדושה הנשגבה המיוחסת לשם זה, ועל אף החומרה הרבה שהתורה מייחסת למחיקתו ואפילו להזכרתו בצורה שאינה מכובדת . ובאמת מדוע ?
וידועים דברי חזל: אמר ר' ישמעאל גדול הוא השלום, שמצינו שויתר הקב"ה על שמו שנכתב בקדושה שיימחה על המים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו.
אבל ברמבן מוסיף לנמק ולהדגיש כאן את חומרת חטא העריות וז"ל -"שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי הוא חפץ למען צדקו ליסר את הנשים שלא תעשינה כזמת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויין להשרות שכינתו בתוכם".
היינו חומרת חטא העריות שגורמת למחיקת השם -אמורה להזהיר ולהודיע לעמ"י את חומרת העבירה.
**
.. שהוא שם מיוחד לו יתעלה, ולפיכך נקרא שם המפורש , עניינו שהוא מורה על עצמו יתעלה הוראה ברורה שאין בה שתוף...
כך מגדיר הרמבם את היחודיות של שם הויה לעומת שאר שמותיו של השם:[מורה א,סא]
..אבל השם הנהגה מיוד הא ואו הא, אינה ידועה לו גזרה נודעת, ולא ישותף בו הזולת,
..ואין ספק כי השם המרומם הזה אשר אין מבטאים אותו, כפי שידעת, כי אם במקדש וכהני ה' המקודשים דווקא בברכת כוהנים, וכהן גדול ביום הצום - מורה על עניין מסוים, אין שתוף בין ה' יתעלה ובין כל מה שזולתו באותו העניין.
ושמא הוא מורה כפי הלשון שאין בידינו היום ממנה כי אם מעט , וגם כפי שמבטאים אותו, על עניין חיוב המציאות.
כללו של דבר גדולת השם הזה והזהירות מלבטא אותו מפני שהוא מורה על עצמו יתעלה באופן שלא ישותף אחד מן הנבראים באותה ההוראה. כמו שאמרו עליו ז"ל: שמי המיוחד לי . ע"כ.
ב.
נקדים ונאמר שכאשר יש השחתה [עריות] נוראה בעולם כמו שהיה בדור המבול התגובה המתבקשת היתה מחיקת היקום עצמו, אלא שלאחר המבול נשבע השם שלא יהיה עוד מבול, ולכך התגובה על השחתה במקרים נוספים יכולה לבוא לביטוי במחיקת השם המפורש עצמו המשול בחומרתו למחיית היקום\ הבריאה.
מעין כך -
מעשה זה של מחיקה תמורת מחיקה, מחיקת שם כנגד מחיקה ממשית מצאנו גם אצל משה אחרי חטא העגל . מחיקת שם על ידי השמדה, ומחיקת שם שכתוב בספר.
ה' אמר : הֶרֶף מִמֶּנִּי, וְאַשְׁמִידֵם, וְאֶמְחֶה אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם;
ומשה ענה : וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ׃
ג.
ואפשר שבכך נוצרת הזיקה והחיבור בין החטאים השונים הגורמים למחיקת היקום \השם המפורש ועל ידי מים -והם המעניקים את משמעותה ההחמורה של התורה למעשים אלה.
א. מקרה 1.
המקרה\ הפרשה של הסוטה דלעיל, חטא עריות ומחיקת השם המפורש במים.
ב.
המבול, מקרה 2.
בראשית ו. ב, וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ...
ה, וַיַּרְא השם, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ו, וַיִּנָּחֶם השם, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. ז, וַיֹּאמֶר השם, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם.
ובהמשך :בבראשית ז, כג.
וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֨מֶשׂ֙ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה׃
ג. שמות יז.
עמלק - מקרה 3.
יד, וַיֹּאמֶר השם אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם... טז, וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַשם, בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר.
בחזל וברשי -
ומהו כס, ולא נאמר: כסא, אף השם נחלק לחציו, נשבע הקב״ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עשוא כולו. ומשנמחה שמו יהי השם שלם והכסא שלם, ...
גם כאן חטא עמלק שנחרט לדורות לדיראון עולם על כל משמעויותיו - והמודגש בתורה היא הפגיעה בשם המפורש:"שאין שמו שלם" משול למחיקת השם. ומהו המשל שנתנו חזל למעשהו הנפשע ?
"שעמלק קירר את האמבטיה" שקפץ למים הרותחין.
אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו.
נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו'. כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא כי תצא ,ט.)
ושוב נוכחנו שעל ידי [המשל] פעולה במים נמחה\שובש השם המפורש !
ד. מקרה רביעי.
כָּתֵב שֵׁם אַחַסְפָּא וְשָׁדֵי לִתְהוֹמָא.
מקרה נוסף מפורסם בו לא חששו ממחיקת השם הוא סיפורו של דוד המלך שבא לחפור יסודות למזבח.
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְהָהוּא מִדְּרַבָּנַן...
אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְאַדְכַּרְתַּן (מִלְּתָא) הָכִי אִתְּמַר בְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין קְפָא תְּהוֹמָא וּבְעָא לְמִשְׁטְפֵיהּ לְעָלְמָא אָמַר דָּוִד מִי אִיכָּא דְּיָדַע אִי שְׁרֵי לְמִכְתַּב שֵׁם אַחַסְפָּא וְנִשְׁדְּיֵהּ בִּתְהוֹמָא וּמַנַּח .
לֵיכָּא דְּקָאָמַר לֵיהּ מִידֵּי, אֲמַר דָּוִד כׇּל דְּיָדַע לְמֵימַר וְאֵינוֹ אוֹמֵר יֵחָנֵק בִּגְרוֹנוֹ, נָשָׂא אֲחִיתוֹפֶל קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תּוֹרָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אֲמַר לֵיהּ שְׁרֵי כָּתֵב שֵׁם אַחַסְפָּא וְשָׁדֵי לִתְהוֹמָא וּנְחֵית תְּהוֹמָא שִׁיתְּסַר אַלְפֵי גַּרְמִידֵי ...[בסוכה מג. ]
אולי ?
ויש שרצו למצוא רמז במדרש הבא -על אותו מעשה, כרמז למה שנתפס כחטא לגבי אדם גדול כדוד המלך, למעשה בת שבע.
[במדרש שמואל פרשה כו] מוסיף לנל מספר מילים שלכאורה אין ביניהם קשר:
רבי חוניא בשם רבי שמעון בן לקיש אלף וחמש מאות אמות חפר דוד לעמוד על משתיתה של ארץ, דתניא שלש בתולות הן, בתולת אדם, בתולת שקמה, בתולת הארץ,
בתולת אדם כל שלא נבעלה מימיה,
בתולת שקמה כל שלא נקצצה מימיה,
בתולת הארץ, כל שלא נעבדה מימיה (מעולם),
רבן שמעון בן גמליאל אמר כל שאין בה חרש, וכיון שחפר דוד אלף וחמש מאות אמה מצא בה חרש, אמר כל יגיעה זו שיגעתי ואח"כ מצאתי חרש,
באותה שעה נתן הקדוש ברוך הוא פתחון פה לחרש ואמר אין זה מקומי, אלא בשעה שנבקעה הארץ ירדתי כאן אם אין את מאמיני הרי תהום נתון תחתי,
נטלו דוד ועלה תהום והציפו,...וכו.
יש כאן השוואה בין "בתולת אדם" ו"בתולת הארץ" שבעקבותיה התהום כמעט הציף את העולם והדבר נמנע על ידי היתר מחיקת השם המפורש - שנלמד מסוטה.
אבל האם המדרש אכן רומז שזה קרה לדוד בעקבות מעשה אחר - למה שרצו לתלות בו [י,מ] ?
לא בטוח.