מה מיוחד בו ? באיש הר הבית.
בפרשת קורך ישנם 6 מצוות , וניים מהם עוסקים בשמירת המקדש.
1.מצווה שפח - מצות שמירת המקדש.
2.מצווה שצא - שלא לבטל שמירת המקדש.
א.
רמב"ם כלי המקדש ז ד.
חֲמִשָׁה עָשָׂר מְמֻנִּין הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְכֵן מְמַנִּים לְעוֹלָם עַל כָּל דָּבָר מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר דְּבָרִים אֵלּוּ מְמֻנֶּה אֶחָד. וְאֵלּוּ הֵן (א) עַל הַזְּמַנִּים (ב) עַל נְעִילַת שְׁעָרִים (ג)
עַל הַשּׁוֹמְרִים (ד) עַל הַמְשׁוֹרְרִים (ה) עַל הַצִּלְצָל עִם שְׁאָר כְּלֵי שִׁיר (ו) עַל הַפְּיָסוֹת (ז) עַל הַקָּנִים (ח) עַל הַחוֹתָמוֹת (ט) עַל הַנְּסָכִים (י) עַל הַחוֹלִין (יא) עַל הַמַּיִם (יב) עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים (יג) עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת (יד) עַל מַעֲשֵׂה הַפָּרֹכֶת (טו) עַל מַעֲשֵׂה בִּגְדֵי כְּהֻנָּה:
.... זֶה שֶׁעַל הַזְּמַנִּים הוּא וַאֲנָשָׁיו מְשַׁמְּרִים אֶת הַזְּמַנִּים. כֵּיוָן שֶׁיַּגִּיעַ עֵת הַקָּרְבָּן מַכְרִיז
זֶה שֶׁעַל נְעִילַת שְׁעָרִים עַל פִּיו נוֹעֲלִין וְעַל פִּיו פּוֹתְחִין ...
זֶה שֶׁעַל הַשּׁוֹמְרִים הוּא אִישׁ הַר הַבַּיִת שֶׁמְּסַבֵּב עַל הַלְוִיִּם בְּכָל לַיְלָה וְכָל מִי שֶׁיָּשֵׁן עַל מִשְׁמָרוֹ מַלְקֶה אוֹתוֹ בְּמַקְלוֹ וְשׂוֹרֵף אֶת כְּסוּתוֹ:
ב. 'הַוֶועקֶער'
בכל הרשימה שחלק ממנה מופיעה לעיל רק זה של השומרים זכה לתואר מיוחד ומכובד " איש הר הבית"
א, זה מעיד על חשיבות תפקידו של 'הַוֶועקֶער' המעורר את הישנים.
ב. בנוסף -עדיין יש להבין מה ראינו\ למדנו בעבודתו, שמכל חמישה עשר הממונין הוא הוכתר ברום המעלה "אִישׁ הַר הַבַּיִת". מהו אותו דבר המגדלו ומרוממו לכדי תואר נכבד זה.
ואפשר שהתשובה מקורה במנין המצוות שבפרשתינו - פרשת קורח.
ויקח קרח יש בה חמש מצוות עשה, וארבע מצוות לא תעשה.
1. שפח - מצות שמירת המקדש.
2. שפט - שלא יתעסקו הכהנים בעבודת הלוים ולא הלוים בעבודת הכהנים.
3. שצ - שלא יעבוד זר במקדש.
4. שצא - שלא לבטל שמירת המקדש.
5. שצב - מצווה פדיון בכור אדם.
6. שצג - שלא לפדות בכור בהמה טהורה.
7. שצד - מצות עבודת הלוי במקדש.
8. שצה - מצות מעשר ראשון.
9. שצו - מצות הלוים לתת מעשר מן המעשר.
שימו לב למצוות שפח -שצא .
מ"ע מצות שמירת המקדש. מל"ת שלא לבטל שמירת המקדש.
ג.
שפ"ח -מִצְוַת שְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ.
מִצְוַת שְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ – שֶׁנִּצְטַוּוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּם לִשְׁמֹר הַמִּקְדָּשׁ וְלָלֶכֶת סְבִיבוֹ תָּמִיד בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה כָּל הַלַּיְלָה . וּשְׁמִירָה זוֹ הִיא כְּדֵי לְכַבְּדוֹ וּלְרוֹמְמוּ וּלְפָאֲרוֹ,..
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה.
מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדות א, א ב) שֶׁאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָדָם שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּכָל לַיְלָה בְּאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים ... וּמַעֲמִידִין אֶחָד שֶׁהָיָה מְחַזֵּר עַל הַמִּשְׁמָרוֹת כָּל הַלַּיְלָה וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקוֹת לְפָנָיו,
וְאִישׁ הַר הַבַּיִת נִקְרָא, וְכָל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד וְאוֹמֵר לוֹ "אִישׁ הַר הַבַּיִת" שָׁלוֹם עָלֶיךָ, נִכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן, וְחוֹבְטוֹ בְּמַקְלוֹ, וּרְשׁוּת הָיָה לוֹ לִשְׂרֹף אֶת כְּסוּתוֹ...
שצא.
שֶׁלֹּא לְבַטֵּל שְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ – שֶׁלֹּא לְבַטֵּל שְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ לָלֶכֶת סְבִיבוֹ תָּמִיד בְּכָל לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ. ..
ד. תירוץ לשאלה אחת.
מהנל בולטים שני דברים :
1. שמצווה זו היא נפרדת משאר המצוות הכלולות בשמירת הסדר בעבודות המקדש הכלולות במצוות : שפט. ש"צ. שצ"ד. וכבר זה מעיד ע"כ שהוא מעל המצווה הכללית ובא להדגיש את יחודיותו וחומרתו.
2. למצווה זו הקדישה התורה שתי מצוות, גם עשה וגם לא תעשה.
נכון שבהסבר הנל עדיין לא קיבלנו הסבר הגיוני לסיבת חשיבותו המיוחדת, יותר משאר המצוות הבאות לשמור על סדרי עבודת המקדש.
אבל אפשר שכן קיבלנו הסבר ותירוץ לשאלה - מדוע רק הוא זכה לקבל תואר נפרד , ולא סתם תואר אלא הוכתר בתואר "אִישׁ הַר הַבַּיִת". שהרי התורה מעידה עליו ששונה וחשוב וחמור הוא מהשאר =
אִישׁ הַר הַבַּיִת.
ד. נוכח ונסתר.
וְכָל שׁוֹקֵל הַדְּבָרִים בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק יוֹדֶה בָּזֶה.
וזה לשון החינוך שם.... כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר פֶּן וְאַל אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה. וְאָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא:
וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד אֵין לִי אֶלָּא בַּעֲשֵׂה,
וּמִנַּיִן בְּלֹא תַּעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ. עַד כָּאן,
וְאוּלַי דָּרְשׁוּ עֲשֵׂה וְלָאו כְּשֶׁיִּמְצְאוּ שְׁנֵי הַמִּקְרָאוֹת מוֹרִים עַל דָּבָר אֶחָד -
וּמֵאוֹתוֹ שֶׁבָּא דֶּרֶךְ צִוּוּי לְנוֹכֵחַ לָמְדוּ הַלָּאו,
וְהַצִּוּוּי הַנִּסְתָּר שֶׁהוּא קַל מִמֶּנּוּ דָּרְשׁוּ בַּעֲשֵׂה,
וְכָל שׁוֹקֵל הַדְּבָרִים בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק יוֹדֶה בָּזֶה שֶׁהַנִּסְתָּר קַל מִצִּוּוּי שֶׁהוּא לְנוֹכֵחַ..
ה. מה הבעייה?
מה הציק לחינוך בקטע דלעיל - ואיך הוא מתרץ זאת ?
לדעת האומרים שכל לשון ש,מ,ר, נחשב כלא תעשה [ יש מחלוקת בנידון], אם כן מנין לנו שיש כאן גם עשה ?
שהרי נאמר שם שהעשה לומדים מ -וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד.
ולא תעשה לומדים מ- וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ.
ולכאורה יש כאן רק לא תעשה בלבד!
וכאן מחדש לנו החינוך שמהכפילות של המצווה למדים שישנם כאן שתי מצוות:
אחת עשה והשנייה לא תעשה.
וז"ל: וְאוּלַי דָּרְשׁוּ עֲשֵׂה וְלָאו כְּשֶׁיִּמְצְאוּ שְׁנֵי הַמִּקְרָאוֹת מוֹרִים עַל דָּבָר אֶחָד .
ו.
הבדלה מנין.
אבל איך נדע איזה ש,מ,ר, הוא לאו ואיזה הוא העשה ?
הנוֹכֵחַ והַנִּסְתָּר - יבואו לעזרתינו , נבדוק מי מהם משתמע כהוראה, כדרישה, כציווי וכחיוב אישי יותר,
ותשובתו היא : וּמֵאוֹתוֹ שֶׁבָּא דֶּרֶךְ צִוּוּי לְנוֹכֵחַ לָמְדוּ הַלָּאו,
היינו - וּשְׁמַרְתֶּם [אתם] אֶת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ זהו בְּלֹא תַּעֲשֶׂה.
וְהַצִּוּוּי הַנִּסְתָּר שֶׁהוּא קַל מִמֶּנּוּ דָּרְשׁוּ בַּעֲשֵׂה,
היינו - וְשָׁמְרוּ [הם] אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד אֵין לִי אֶלָּא בַּעֲשֵׂה,
---------------------
ועל לאו נוסף בפרשה - אי"ה בהמשך.
מסכת סנהדרין, דף ק"י, עמוד א'
אמר רב: כל המחזיק במחלוקת - עובר בלאו, שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו".
אינו במנייני הנמצוות של הרמבם.
אבל כן הובאו בספר פסקי הרי"ף והרא"ש, וכן אצל כמה ממוני המצוות: הלכות גדולות, שערי תשובה, סמ"ג ועוד.
ועוד על מוזרותו של הפתגם "עשיר כקורח" - בקישור הבא:
viewtopic.php?f=46&t=64726