פורום אוצר החכמה

שירה וניגון - וילך [והאזינו]
מהם כללי השירה והניגון.

א.
לא,יט.
וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת⁠־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת⁠־בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם
לְמַ֨עַן תִּֽהְיֶה⁠־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ובפסוקים יט,כ,כא. 'הַשִּׁירָ֣ה' מופיע 4 פעמים. ועוד פעם כמה פסוקים אח''כ.

על תוכן השירה ועל מהותה -
קיימות דעות שונות וראו במפרשים.
התורה כולה = מצוות כתיבת ספר תורה [הר'ן הראש, הרלבג].
או רק האזינו [רמבן]. והיו שנהגו לאומרו כל יום - כפי שכתב הרמבם הלכות תפילה.
או שהכוונה לשירת הלויים מידי שבת במוסף - 'הזי'ו לך'.

ב.
לא,יט. רמבן.
"ויקראנה שירה כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה,
וכן נכתבה כשירה כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה.
[..היינו שנכתבים לפי סדר -ניגונם ולא ברצף בשורה אחת].
וכזאת כתב גם בטור - בשם הרמבן."
הרמבן מציין כאן מספר דברים מה נדרש כדי שתיקרא שירה.

וכן בר' בחיי.
את דברי השירה הזאת עד תמם – היא שירת האזינו הסמוכה מיד. ומה שקראה שירה לפי שישראל אומרין אותה תמיד בשירה וזמרה, ועוד שהיא כתובה בדרך שירה. ודרשו רז״ל בספרי, גדולה שירה ..

ג. מועיל לשכחה. ובסוף שכחו.
אברבנאל שמות טו,ב,
מועיל ל[מניעת] שכחה.
לפי שהספורי׳ הפשוטים רוב בני אדם שוכחים אותם ואפי׳ שיהגו בהם יומם ולילה.
אך כשהם על מערכת הנגונים לשורר ולנגן אותם יהיו נזכרים תמיד באמצעות נגוניהם
וכמו שאמר וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו.
וע״ז אחז״ל כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר:
גם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו׳ ר״ל שיצא מן הדעת זכרונם.

וכל מייסדי השירים האלה שמו מגמתם כל אחד מהם לשקול האותיות:
* שיענו כאחד בערך הנגון שלהם.
* וכפי התחלף מערכות הנגונים יתחלפו משקלי אותיותיהם.
ואין ספק שהיו להם נגונים ידועים ונשתכחו מרוב הזמנים אשר חלפו למו ובאורך הגליות .

התאמה מלאה.
* והכל היה אצלם כפי תנועות הכלים המתחלפים,
* ומנין חוטיהם נימיהם [כלי מיתר]
* ונקביהם [נשיפה]
* כנור [קשת]
ועוגב
* ותוף וחליל ומינים ומצלתים [כלי הקשה]
ונגינות וגתית ושמינית ועשור ונבל ומחול ודומיהם.

השם המתאים
וכפי זה השתנו גם כן ערכי הנגונים ההם הידועים בשמותיהם כמו:
מנצח, מזמור, משכיל, מכתם, שיר ודומיהם.
ונשתנו משקלי אותיות השירים ההם כפי שנוי נגוניהם,
כי הנה יוכללו בחכמה הזאת ענינים נפלאים בהשגות האלהיות וזהו המין השני מהשירים:

אמנם המין השני -
מהשיר הוא מהדברים שינגנו אותם בני אדם אע״פ שלא יהיו דבורים שקולים ולא ימצא להם חרוז
לפי שאלה מפאת הזמר והנגון בלבד נקראו שירים....


ד. בוילך.
ובאברבנאל דברים לא,יט. שירה
.. ותהיה השירה במתכונתה כי השירה יכתבוה בהפסק במקומה שתעמוד בהם הנעימה.
כמו שכתב הרמב״ן ושישוררו אותם בזמר ונעימות כשירים שהיו משוררי׳ האנשים בנעימותיהם...

מובן שלישי.
"וגם נקרא׳ שירה מגזרת (פרשת בלק) אשורנו ולא קרוב, להיותה הגדת העתידות לא איום ולא דבר נאמר בתנאי כתוכחות ואלות הברית. הנה אם כן נקראת שירה מג׳ בחינות:
* מאת כוונתה וכתיבתה.* ומנעימותה וזמירה. *ומהבטחתה והגדתה העתיד".

ג' מיני שירה. הסבר -
לאברבנאל יש שלוש המשמעויות למונח 'שיר'
א) שירים חרוזים ללא ניגון.

ב) שירים בעלי מנגינה, אף כי אינם בעלי משקל או חריזה, "שהם עניני' אלקיים שכליים מורים על רוממות ושבחי' ותהלות המושגים מפעולות הש"י... והקולות והנגונים ההם נערכים בחכמה ובסדר נאה כדי לעורר הלבבות השומעות שיתנו לב להבין פנימיותהם".

ג) דברים האמורים "על דרך הגוזמה וההפלגה",,
ואפשר שחיבור אחר ישתייך ליותר מקבוצה אחת משלוש הקבוצות שמנינו לעיל.

ה. הכוה'ק: שיר וניגון.
ואין זה דבר תימה לכנות את התורה בשם שירה, כי שם שיר שהוראתו שירה וזמרה,
* אם שיר נגוני (געזאנג). * אם שיר דבורי (ליעד),
אלה שני המינים נקראו כל אחד שיר המסתעף משם ישר, שהוראתו הישר והשווי,

כי השיר הנגוני 'געזאנג'
לכשיהי׳ מקובל ונעים למקבלים צריך שיהיה בו:
* העתק׳ ישרה ממעלה לחברתה הסמוכה לה בערך הנגוני,
* בלי שידלג המנגן ממעלה למעלה זרה שאיננה מרוצפת עם הראשונה,
* וגם שלא יהיה פגם וחריץ ושליבת היבבות האחרות זו עם זו - הן בערך העליה והן בירידה;

וכן דבור השירי 'ליעד'
הוא המשכת הקולות בנעימה וביופי וביושר בלי פגימה,
ושירים משולבות זו בזו ונערכות בשיעור וקצב מצומצם - במסלה העולה בית השמע,
-------------
ו. הסבר.
במקום ההסברים הארוכים לעיל על הנדרש משיר וניגון.
קיימים היום מינוחים מקצועיים המבטאים בקצרה -
את אותם תכונות\דרישות החיוניות לשירה ולמוסיקה משובחים.

בשירה.
בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה,
זאת בנוסף למשמעות המילולית או במקומה.
* כתיבה בשורות קצוצות.
* עיסוק במצלול, הצליליות של הלשון.
* במשקל,
* פזמון חוזר.
* וחריזה;

כתיבה בשפה ציורית=
(פיגורטיבית);סמלים, דימויים, ומטאפורות.
וטכניקות ספרותיות נוספות, שאינן נפוצות בסוגים אחרים של ספרות.

במוסיקה.
* קצב,* הרמוניה-[תיאום מוצלח בין הצלילים השוני].
, * מלודיה, * מבנה ומרקם.

שימוש בכלים שונים:
* כלי נשיפה,* כלי פריטה.* כלי הקשה, *כלי קשת.[היום גם אלקטרוניים].
ונדרשת התאמה מלאה בין הדברים.

----------------------------
מהעבר לניצבים וילך- קישורים:
viewtopic.php?f=46&t=60430&hilit=%D7%A9%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%98

viewtopic.php?f=46&t=60492&p=772342#p772342

ז . היסטוריה - גלגולי השירה..
ובחזרה לציטוטים מהאברנאל בחומש שמות.
שם הוא מתאר את ההשתלשלות ההיסטורית בפיתוח השיר בין היהודים.
וז'ל -"..אמת שמזה המין מהשירים לא מצאנו דבר בדברי הנביאים וגם לא מחכמי המשנה והגמרא.
כי היתה התחלתו בגלותנו בין חכמי ישראל שהיו בארצות הישמעאלים שלמדו ממעשיהם במלאכת השיר הזה.
ויעשו גם המה בחכמה בלשוננו המקודש ויתר שאת ויתר עז ממה שעשו הישמעאלים בלשונם. וגם בין חכמי לשון הלאטי״ן ובלשון עם לועז עם ועם כלשונו נמצאו ג״כ מאלו השירים השקולים אבל לא באותו שלמות מופלג שנעשו בלשון העברי.

ואח״כ נעתקה המלאכה היקרה הזאת אל חכמי עמנו שהיו
בארץ פרובינצייא וקאטילונייא וגם במלכות אראגון ומלכות קאשטילייא.
וידברו באלהים ובכל חכמה ודעת כפלים לתושיה מה מתוק מדבש ומה עז מארי.

ולהיות המין הזה מהשירים מחודש בגלות והם חדשים מקרוב באו לא שערום נביאינו וחכמינו הראשונים ז״ל לכן אין לנו במקום הזה צורך לדבר מהם כי לא היתה מהם שירת הים:

א.

יהודהא כתב:"..אמת שמזה המין מהשירים לא מצאנו דבר בדברי הנביאים וגם לא מחכמי המשנה והגמרא. כי היתה התחלתו בגלותנו בין חכמי ישראל שהיו בארצות הישמעאלים שלמדו ממעשיהם במלאכת השיר הזה.

בדבריו לעיל "לא מצאנו וכ'ו , כוונתו לשירים שבתנך שאינם מכילים חריזה או מקצב מרובה, ורק במיעוטם קיים אקרוסטיכון אלפביתי .מצויה בהם מאוד התקבולת לסוגיה, והאברבנאל מכנם הסוג הראשון של השיר.

יהודהא כתב: אל חכמי עמנו שהיו צבארץ פרובינצייא וקאטילונייא וגם במלכות אראגון ומלכות קאשטילייא.וידברו באלהים ובכל חכמה ודעת כפלים לתושיה מה מתוק מדבש ומה עז מארי.

הכוונה לתקופה הקלאסית של תור הזהב של המשוררים הגדולים ריה''ל ,רשב''ג ,ר' שמואל הנגיד, ר' משה ור' אברהם אבן עזרא ועוד רבים אחרים. שבשיריהם השתמשו במשקל הברות ומשקל יתדות ותנועות, חרוז מבריח ועוד. הלשון היא מקראית ונמצא פחות שילוב של מדרש ואגדה.
גם זה מכוון לסוג הראשון.

ב.
ודילוגו עלי אהבה -
על הפיוטים הרבים והוותיקים.

אמנם יש לציין שהאברבנאל בחלוקה וסיווג השירה דילג על סוג שירה המכונה הפיוט הארץ ישראלי [סליחות יוצרות וכ'ו....] שרבים מאוד מהם משולבים בספרי התפילה.

הכוונה לפיוטים שנוצרו בשירה הארץ-ישראלית. שתחילה ביצירתם של הפייטנים הקדומים האנונימיים במאות השלישית והרביעית, הפייטנים יוסי בן יוסי ויניי, ובעיקר בפיוטיו של ר אלעזר הקליר שנחשב גדול פייטני ארץ ישראל.

בתקופה זו כבר השתכללו קישוטי השיר ונוספו חריזה, מקצב מילים, כינויים ושעשועי לשון וגם האקרוסטיכונים החלו להשתכלל. והוא מהווה שלב ביניים בין השירה שלפניו
לשירה הקלאסית של ספרד.

אבל הוא מהווה שלב ביניים ארוך גדול וכבד. ולו רק בשל כמותם הרבה ושילובם בקטעי התפילה החשובים ראויים הם לקבל סיווג וכותרת נפרדת.

בעוד ששירת הפיוט הארצישראלי. מרבה בשימוש בלשון חז"ל הגדושה בדרש בסמלים ומשלים [באלגוריה], ובתחום הלשוני והצורני היא מחדשת ומשנה דפוסים קודמים,

וזאת, בניגוד לשירה החדשה בספרד שמרבה לחזור ליסודות העברית ולמקורות שבתנך. ויוצרת\ משמרת כללי -לשון אפשריים ומותרים לשימוש .

ג.
ר' אברהם אבן עזרא.
ועל כך נסובה ביקורתו של ר' אברהם אבן עזרא בפירושו על הפסוק "על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת, ה', א'): יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים: הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים [...].

והדבר השני, שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד, וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקודש [...] .
והדבר השלישי, אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעויות גדולות [...] כי לשון הקודש ביד רבי אליעזר [הקליר] נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר [...].

אך כבר השיבוהו החכמים על דבריו בפולמוס זה. ומ"מ הספרדים בחרו פיוטים אחרים קלים יותר.

ד.
הנציב .
וכבר הבאנו בעבר את דברי הנציב [בהקדמה ג' לפירושו על התורה:] על עומק העניינים
הטמונים בשירי התורה.

...דבשיר יש סגולה לפארה ברמזים מה שאינו מעניין השיר, כמו שנהוג לעשות ראשי החרוזים בדרך א"ב או שם המחבר, וסגולה זו מיוחדת במליצה ולא בסיפור פרזי.
וידוע דסגולה זו מכרחת הרבה פעמים להמחבר לעקם את הלשון כמעט, רק כדי שיחלו ראשי החרוזים באות הנדרש לו.

ודבר זה ממש היא בכל התורה כולה. שמלבד העניין המדובר בפשט המקרא, עוד יש בכל דבר
הרבה סודות ועניינים נעלמים אשר מחמת זה בא כל פעם המקרא בלשון שאינו מדוייק כל־כך.
וכל זה אינו רק בתורה הקדושה, אלא בכל מקראי קודש, כמו שביארנו בספר דברים בפ' שופטים, על הפסוק (דברים יח יח):

ה.
ומה בגמרא ?
השארנו חלל בזמן. שהרי היו מאות שנים מהתנך ועד לתקופת הפייטנים . ומה ?
האם לא חוברו פיוטים ושיקרים כל השניםהאלה ?

היו וכנראה אבדו.
אבל שרידים נשאר ולנו.

רב אשי מתני לה להא דר' יצחק אהא
" ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' וכו' ". ישראל מאי אמרו? אמר ר' יצחק: רוני רוני השיטה וכו'. עבודה זרה כד , ב,
ולרב אשי בנ"י אמרוהו , עוד בזמן מסע הארון במדבר. במסע הדגלים המפואר והמסודר לקראת הכניסה לארץ ישראל!

, .והמדרש יוצר הקבלה בין "ויהי בנסוע" הארון של ספר במדבר, מסע הדגלים לקראת הכניסה לארץ
ובין מסע הארון בחזרתו לארץ יהודה לאחר שנשבה במלחמה וגלה לארץ פלשתים.
שם, הלווים שומרי משמרת הקודש בכתף ישאו. וכאן, פרות מושכות בעגלה והן שאומרות שירה.

. .אין זה פסוק בתנ"ך, אלא פיוט שנשמר כתורה שבעפ בעם ישראל ור' יצחק נפחא מעביר לנו, את השירה הנשגבה הזו. שאמרו נושאי ארון הברית . והריהו מהפיוטים הנדירים שהשתמרו בגמרא.

כמו גם פיוטי הספדים בסוף מסכת מועד קטן (דף כה ובהמשך), כגון:
* "אם בארזים נפלה שלהבת - מה יעשו איזובי קיר,
* לויתן בחכה הועלה - מה יעשו דגי רקק,
* בנחל שוטף נפלה חכה - מה יעשו מי גבים".