הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' דצמבר 02, 2011 12:10 am
אעתיק בזה ממש"כ מכבר, וסליחה על האריכות, אקוה שימצאו בו חפץ.
כח, כ וידר יעקב נדר לאמר.
א) תרגם אונקלוס: וקיים יעקב קיים למימר. ועמדו בזה, שלגבי נדר בפר' מטות (במדבר ל,ג) תרגם 'איש כי ידר נדר' - ונדר נדר, ולמה שינה כאן לפרש 'קיים' שהוא תרגום של שבועה.
והנה בנדרים ח,א איתא: ואמר רב גידל אמר רב, האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלקי ישראל. והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא. וכתב הר"ן, וז"ל: כלומר, ודאי אע"ג דקאמרת נדר גדול שבועה קאמרת, דאמר בהדיא בשבועה אשנה פרק זה שהרי נדר כיון שהוא מיתסר חפצא אנפשיה ליתיה לעולם באעשה, אלא ודאי שבועה קאמרת כדאשכחן בדוכתי טובא דקרי ליה לשבועה נדר וכו'.
מבואר בדבריו דנדרי מצוה נכללים בהגדרת שבועה, ואינו נדר כיון שאינו אוסר חפצא עליו. וראה עוד בפירוש הרא"ש, דלאו היינו נדר ממש דלא איקרי נדר אלא שמתפיס בדבר הנדור אלא מחשבינן ליה כאילו נדר צדקה וכו'.
ומעתה י"ל, דהכא נמי יעקב לא נדר, שהרי אין הדבר בעולם שיאסור נפשיה מן חפצא או שיקדישנו, והא דכתיב לשון נדר היינו או כמ"ש הר"ן דקרי ליה לשבועה נדר, או כמ"ש הרא"ש דדמי לנדרי צדקה, והיינו דאפילו שכאן אינו נודר או מקדיש חפצא, מ"מ פרשת ההתחייבות וקבלה לדבר מצוה שייך לפרשת נדרים. ואמנם זהו שתרגם אונקלוס 'וקיים', כיון דדמי טפי לשבועה.
ב) אמנם העירו בזה עוד מלשון הרמב"ם בהל' ערכין (ו,לא-לג): יראה לי שאע"פ שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, אם אמר הרי עלי להקדישו הרי זה חייב להקדישו כשיבוא לעולם משום נדר, ואם לא הקדיש הרי זה עובר משום לא תאחר ולא יחל ומשום ככל היוצא מפיו יעשה כשאר הנדרים...ראיה לדבר מה שאמר יעקב אבינו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ונאמר אשר נדרת לי שם נדר.
הרי מבואר בדברי הרמב"ם שהיה כאן נדר של יעקב, ואפילו שאין הדבר בעולם, מהני הנדר להתחייב להקדישו כשיבוא לעולם. ולדבריו הדרא קושיא לדוכתא למה תרגם אונקלוס ללשון שבועה.
ג) ואולי י"ל דבאמת היה כאן שני חלקים בדברי יעקב, נדר ושבועה. א' התחייבות להקריב קרבנות לה' מכל אשר לו, וזהו האמור וכל אשר תתן לי וגו', וזה מהני מדין נדר שאומר הרי עלי להקדישו, ומתחייב להקדישו כשיבוא לעולם. ב' התחייבות להעמדת מזבח לבית אלוקים, וזה מהני מדין שבועה.
ויתבאר בהקדם מה שנחלקו הראשונים בביאורי המקראות, דהנה בסמוך פס' כב כתיב: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. ופירש"י: כתרגומו, אהי פלח עלה קודם ה', וכן עשה בשובו מפדן ארם, כשאמר לו קום עלה בית אל, מה נאמר שם, ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך. וראה עוד בפירוש רש"י להלן (לא,יג) עה"פ 'אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר'-וצריך אתה לשלמו שאמרת יהיה בית א'לקים שתקריב שם קרבנות.
מבואר בדברי רש"י שיהיה בית אלקים היינו הקרבת הקרבנות, וכן מבואר להדיא בדברי הרלב"ח בתשובותיו סי' ג, וז"ל: נלע"ד להביא ראיה שהנודר בעת צרתו אע"פ שלא יפרש הנדר בשלימות, שהרי יעקב אבינו ע"ה אמר בנדרו 'יהא בית אלקים', ומשמעות זה הלשון כמו שתרגם אונקלוס שקבל עליו לעבוד על אותה האבן לאלקינו ית', אע"פ שלא פירש בפירוש יהיה 'לי' בית אלקים ונענש על איחור נדרו וכו'.
אמנם ראה בפי' הרמב"ן כאן, וז"ל: והיה ה' לי לאלקים, איננו תנאי כדברי רש"י, אבל הוא נדר, וענינו אם אשוב אל בית אבי אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלקים ושם אוציא את המעשר.
ובאבן עזרא: וטעם יהיה בית אלקים, מקום קבוע לתפילתי. ובאוה"ח הק', וז"ל: יראה כי היא זו אבן השתיה שהזמינו למקדש וכו'.
מבואר בדבריהם שהיה כאן גם התחייבות נפרדת שיעשה את האבן לבית אלוקים מלבד ההתחייבות להקריב קרבנות.
ד) ונראה לבאר עוד, דהנה לעיל פס' יח כתיב: ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה. ובדברי רש"י להלן לא,יג מבואר דמשיחה זו היינו משיחה של ריבוי וגדולה שמשחה להיות מזבח. וכן מבואר בפירוש רשב"ם כאן ושם. אמנם באמת באב"ע כתב שהמשיחה כאן היא רק להכירה בשובו.
וז"ל הספורנו: וישם אותה מצבה-קידש אותה שתהיה מצבה כשיקימנה בשובו, כמו שהעיד עליו הכתוב שעשה בלכתו שם, כאמרו ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו וגו' .
ולפי האמור מבואר היטב דלשיטתייהו אזלי, דלפי רש"י המשיחה של האבן למזבח היתה מעיקרא כעת כאשר שמה למצבה, וממילא נמצא שלפי רש"י לא היה כאן מקום להתחייבות בפנ"ע על הקמת המצבה לבית אלקים. ואילו לפי הראב"ע המשיחה היתה רק בעת שובו, וע"ז נשבע יעקב עתה שאם יהא אלקים עמדי וגו' יעשה בשובו את המצבה לבית אלקים.
ה) ואולי יש לתלות מחלוקת זו בביאור ענין מצבה, ראה רמב"ן, וז"ל: כבר פירשו רבותינו ההפרש שבין המצבה למזבח שהמצבה אבן אחת והמזבח אבנים הרבה. ונראה עוד שהמצבה תעשה לנסך עליה נסך יין וליצוק עליה שמן, לא לעולה ולא לזבח, והמזבח להעלות עליו עולות ושלמים וכו'.
והנה לפי דברי רבותינו מצבה יכולה לשמש גם כמזבח להקרבת קרבנות, ואין החילוק אלא אם זה אבן אחת או הרבה אבנים, ונראה דזה שיטת רש"י, שיעקב קידש את המצבה למזבח כבר עתה, והיינו מצבה היינו מזבח להקריב עליו קרבנות. אולם לשיטת הרמב"ן לא יתכן שיקריב קרבנות על מצבה זו שהיא אבן אחת, וע"כ צריך לומר שבשובו הוסיף אבנים על המצבה והפכה למזבח להקרבת קרבנות ולבית אלקים. וראה עוד ברמב"ן להלן שם.
ולפי דברי הרמב"ן מדויק להפליא, דעתה רק יצק על ראשה שמן לקיים דין משיחה, ואילו להלן כתיב דיצק עליה שמן, וזה דין נסך וקרבן. וכן הוסיף נסך של יין ומים, ראה תרגום יוב"ע ואב"ע.
ו) ומעתה נראה דלפי כל הני ראשונים שמפרשים שהקמת המצבה לבית אלקים היתה רק בשובו של יעקב, וזוהי התחייבות נפרדת של יעקב באם יהיה אלקים עמו וישמרנו וישוב בשלום, הרי שבנוסף לנדר להקרבת קרבנות, ישנה גם שבועה שחייב יעקב אבינו את עצמו להקים את המצבה לבית אלקים.
והנה בתהילים (קלב,ב-ה) כתיב: אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב...עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. ובאבן עזרא שם פירש: וטעם לאביר יעקב כי יעקב נדר נדר והשלים נדרו במקום שאמר יהיה בית אלקים.
והדברים מאירים ושמחים במשנת הראב"ע לפי דבריו כאן, שנתבאר שזה מענין נדרו של יעקב שיעשה את המצבה לבית אלקים. וראה רד"ק ומלבי"ם שם