ופירש"י: את כתנתו – זה חלוק: את כתונת הפסים – היא שהוסיף לו אביו יותר על אחיו.
כתב המדקדק הרוו"ה בחומשו 'תורת האלוקים' (אופנבאך תקנ"ז) בפירוש 'מפורש' שלפי פשוטו זה מתפרש 'כתנתו' היינו הכתונת המיוחד לו עצמו דהיינו הכתונת אשר היתה לו יתר על אחיו שהיא כתונת הפסים, והכפילות לתוספת ביאור, כמו 'ותפתח ותראהו את הילד', 'ואולם יש ראיה לפירוש רש"י מפסוק ל"א עיי"ש'.
והנה בפס' לא כתיב: ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם. ובפס' לב: וישלחו את כתונת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו, הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא. ומזה למד הרוו"ה שאכן בשני כותנות מדובר התחתון והעליון, ישנה כתנת יוסף וישנה כתונת פסים, ותרי כותנות נינהו.
אך יש להבין, הרי לפי חלוקה זו בין כתונת יוסף ובין כתונת הפסים, יעלה מדיוק המקראות, כי את כתונת יוסף [שאינה 'כתונת פסים'] טבלו בדם, ואולם דווקא את כתונת הפסים – שאותה לא מצינו שטבלו בדם – שלחו ליעקב להכירה שכתונת בנו היא, אתמהה.
ונראה פשר דבר לפי דברי הגאון האדר"ת בספרו 'סדר פרשיות' כאן לפרש הפסוק הבא 'ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו', וז"ל:
יש לפרש ע"פ מה שכתוב בנוסח ה'יהי רצון', ותתנו לאהבה לחן ולחסד כיוסף בשעה שהלבישו אבא כתונת פסים', ולכאורה מנא לן הא. ויש לומר דקשה מה שאמר יעקב כתונת בני היא, והרי אין מתירין אשת איש משום בגד דעבידי דמשאלו (יבמות קכ,ב). אך בשו"ת צמח צדק (קרוכמל, סי' קו) התיר על פי כיס דאחז"ל כיס לא משאלי אינשי, וא"כ הוא הדין כתונת פסים של יוסף שנתנו כדי לישא לן, לא היה משאילו לאחרים. ובזה את"ש דבר רש"י, דבקרא כתיב (לז,לא): ויקחו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם, ולא אמרו 'כתנת פסים', ואח"כ כתוב, וישלחו את כתנת הפסים, משמע שלא טבלו בדם כי אם הכתנת הפשוטה ולא הכתנת פסים. ואפשר ידעו שהיתה תפורה על פי כוונות שמות קדושים, לכך לא רצו לטובלה בדם, רק הפשוטה טבלו ושלחו לו שני הכתונות, ואת"ש שכתוב ויכירה ויאמר כתונת בני וכו', וקשה לרש"י דילמא השאיל לאחרים, וצריך לאמר כהאמור. ולזה הוסיף רש"י 'היא זו', ר"ל על כתונת פשוט שהיה בדם, אפשר לומר כן, ולא על אותה של פסים.
[א"ה, יש להוסיף לזה מש"כ הרמב"ן עה"פ 'וישלחו את כתונת הפסים', וז"ל: וטעם הפסים, כי שלחו אותה שיכירנה בפסים אשר עשה לו].
ואפשר לזה פשטוהו הכתונת פסים בעת הושלך לבור, כדי שלא תגין עליו מנחשים וערבים שהיו שם, וזהו שאמר 'חיה רעה אכלתהו', דכל עת שהיה עליו הכתונת פסים נשא חן בעיני המקום, והיה עליו צלם אלוקים וניצל מחיה וכיוצא בזה, משא"כ אחר כך, יעו"ש.