פורום אוצר החכמה

ברוב החומשים החדשים (בעשרות השנים האחרונות) נדפס בתרגום שמות כח, ד בפסוק ואלה הבגדים אשר יעשו וגו' על התיבות 'ומצנפת ואבנט' מִצְנֶפְתָּא וְהֶמְיָנָא כפי שמשמע לכאורה מלשון הפסוק, אולם בחומש חדש שיצא זה לא מכבר שצויין בהקדמתו שתוקן על פי דפוסים ישנים וכ"י הגרסא מַצְנַפְתָּא וְהֶמְיָנִין בלשון רבים, ואכן כך נדפס בהרבה דפו"י.

האם נכון לתקן כן בעוד שכל הפסוק מתרגם בלשון יחיד?

בכת"י דלהלן אכן כן הגרסא אולם שם שם גם תיבות 'כתונת תשבץ ומצנפת' מתורגם בלשון רבים וְכִיתּוּנִין מְרַמְצָן מִצְנְפָן וְהֶמְיָנִין

http://daten.digitale-sammlungen.de/~db/0003/bsb00036307/images/index.html?id=00036307&fip=xdsydenyztsqrswxdsydxdsydqrsyztsyzts&no=&seite=202[/url]

נראה שרק בגדי אהרן תורגמו ללשון יחיד, אבל הבגדים של אהרן ובניו תורגמו בלשון רבים, כמשמעות הפרשה. כך גם בתרגומו של הג"ר שמעון וייזר שליט"א.

בדיקה של הת"א במקומות אחרים מעלה (ולא ע"פ כת"י), כי כשהמקרא מדבר על רבים, בני אהרן, מתרגם אכן "המינין"; כמו "ויחגור אותם אבנט" - תרגם "וזרז יתהון המינין". וכן עוד.
אבל כשמדבר על יחיד, כמו "ובאבנט בד יחגור" ת"א: "ובהמינא דבוצא יסר". וכמובן.

אם-כן, בפסוק שלנו, שמדבר על עשיית "בגדים" בכללותם, בעיקרון יכול לתרגם "המינין" שהכוונה על עשיית אבנטים רבים, ויכול ג"כ לתרגם "המינא" שהכוונה שיעשו מין של חגור ששמו "אבנט".

לפי-זה, אם כל הפסוק מתורגם בלשון יחיד, קצת מוזר שדוקא מילה זו פתאום תתורגם בלשון רבים, לא?

(מה עם הספר הנפלא ההוא של הרב פוזן שיצא על ת"א בראשית, איך קוראים לו? פתשגן/פרשנדתא... אה נזכרתי "פרשגן", יצא כבר על ספר שמות?? - בטח שם יש/תהיה התייחסות).

עי' חומש כתב אשורי עם תרגומו המדוייק של הרב פוזן [אחיינו של המוזכר לעיל] ורווה נחת

ממולץ גם לעיין ב'מעט צרי' על תרגום אונקלוס. מצוי באוצר (במהדורתו הישנה).

אפרקסא והוגה, אכן ביאור נפלא, אמנם זהו דלא כפי' הריב"א שמחלק בין 'מצנפת' שהוא לכה"ג שהיתה נמוכה מפני הציץ, ובין 'מגבעת' שהיתה לכהן הדיוט והיתה גבוהה, והובא בתוס' סוכה ה,ב וגיטין ז,א וביומא יב,ב וכה,א. אכן הר"י דחה דבריו.

חיימקה, אינו תח"י, שמא תוכל לזכות אותנו.

חכם באשי, עיינתי כהמלצתך, ובפסוק זה לא מצאתי מאומה מעניין זה.

היוצא מהדברים, שגם כשמתקנים מדפוסים ישנים וכ"י יש לדעת איך ומה מתקנים, ופלא הוא בעיני שחומש שמתהדר במעלותיו דוקא שם נמצאים חסרונותיו.

צר לי ע"כ שאיני יכול להעלות זאת .
בכ"א שם הוא כתב בשם המרפא לשון [על התרגום להרב יחיא קורח] כפי שכבר כתב לך הרב אפרקסתא, שבגדי כה"ג מתורגם בלשון יחיד ובגדי כהן הדיוט מתורגם בל"ר וכפי הכת"י שהבאת. והוא מוסיף שם לבאר כדרכו בקודש.
נ.ב. לא כ"כ הבנתי מדבריך בחומש שהבאת איך הם תרגמו -רק מצנפת ואבנט בל"ר שאז הוא שיבוש או גם כתונת בל"ר ואזי הוא מדוייק.

בחומש החדש הדפיסו:
וְכִתּוּנָא מְרַמְּצָא מַצְנַפְתָּא וְהֶמְיָנִין

מצווה לפרסם

הוגה כתב:(מה עם הספר הנפלא ההוא של הרב פוזן שיצא על ת"א בראשית, איך קוראים לו? פתשגן/פרשנדתא... אה נזכרתי "פרשגן", יצא כבר על ספר שמות?? - בטח שם יש/תהיה התייחסות).

בחוברת הדוגמא שחולקה לפני מספר חדשים יש את הדוגמא הנ"ל, ולדבריו אותם בגדים ששייכים גם אצל בני אהרן נכתבו בלשון רבים.

קטע שבדיוק קטע זה נכנס לקטעי החוברת המקוטעת..
אכן כדברי אפרקסתא, תודה!

הגירסא הנידונה מסתמכת על מק"ג ונציה רפ"ה, וכך הוא גם בחומש ונציה רע"ח ועוד כ"י המובא אצל שפרבר. נכון הוא שהגירסא המדוייקת יותר היא כמו של התימנים: וכיתונין מרמצן ומצנפן והמיינין. אך גירסת הכלאיים הנ"ל של ונציה ואחרים היא זו שפשטה ברוב החומשים שנדפסו עד ת"ר-תר"ס, כך בחומשי "דרך סלולה" של רוו"ה, ולפני כן במק"ג שנדפסו בבוסקוביץ ("תיקון סופרים"?) ועוד רבים.

רק בדפוסים המאוחרים יותר החליטו מדפיסים לתקן גם 'והמיינא' בלשון יחיד, שזה אמנם יוצר אחידות מזויפת, אבל מעלים לחלוטין כל זכר לגירסא המדוייקת. דווקא גירסת 'והמיינין' משאירה זכר לגירסת הספרים המדוייקים כנ"ל, והלומד הנותן ליבו יכול לברר ולהגיע לחקר הענין, כמו שלמעשה קרה כאן באשכול זה.

וזו אחת התועליות שבהחזרת הנוסח של ונציה רפ"ה שהוא זה שפשט ברוב הדפוסים הישנים, והוא המקור העיקרי לנוסחי התרגום הנדפסים עד ימינו. כך ניתנת ללומד האפשרות לראות נוסח תרגום עממי אך קדום, כזה שהיה נפוץ בישראל מאות שנה ועמד לפני רבים מרבותינו, על חסרונותיו ומעלותיו (ויש בו באמת גם הרבה מעלות!), ועל ידי נתינת לב ל"זרויות" (המדומות והאמיתיות) שבו יוכל לעמוד על שיטת התרגום האמיתית, בין במקרים הרבים שה"זרות" כביכול היא הגירסא המקורית, ובין כאשר ה"זרות" מסגירה התלבטות והתרוצצות של גירסאות ו"תיקוני" מעתיקים.

משא"כ בדפוסים החדשים נמנע ממנו הרבה מכל זה, או שנערמים לפניו קשיים רבים יותר בדרכו להבנת שיטת התרגום.

יצויין שבחומשי מק"ג המבואר עוז והדר נספח 'תרגום אונקלוס המדויק' ע"פ כ"י, ושם ניתן לברר כל ספק בגירסת התרגום.