אני מוציא לאור ספר מעט הכמות, בעיקר ד"ת שזקני שנהרג בשואה רשם לעצמו ששמע מצדיקים, ונשאר לפליטה בהשגחה. הד"ת נכתבו בקיצור ובהרבה ר"ת בסגנון של פעם. ברור שחייבים להוציא הר"ת ולהשלים חצאי פסוקים וכו'. למראה מקומות והסברים אני מוסיף הערות למטה עם מספרים.
שאלה 1) יש לי בערך עד ארבעים קטעים של ד"ת. האם עושים רצף של מספרים בשביל ההערות מאות א' עד לדוגמה תתתר"פ, האם זה לא מוזר? ואם להתחיל עוה"פ מאות א', אז השאלה איפוא לעשות התחלה חדשה, כל עמוד?
2) האם להשתמש בשתי תורים לד"ת או רגיל. במה זה תלוי?
3) אותיות או מספרים בשביל הערות?
בבקשה ממי שיכול לייעץ. תודה
יש עוד ענין שאני מוסיף עכשיו:
רוב הקטעים הם די קצרים, כמה שורות, בתחילה פסוק ולפעמים רש"י או תרגום יונתן וכדומה ואח"כ קושיא,
4) איך מסדרים הד"ת. האם קטע בפ"ע מודגש הפסוק עם הרש"י או בלי הרש"י, רש"י מודגש או לא.
5) האם ראוי להכניס מראה מקומות פשוטים כגון פרק ופסוק או מסכת ודף לתוך גוף הד"ת או עדיף להשאיר הד"ת במתכונתה ככתבה ולהשים הכל בהערות למטה.
6