מאחר שאחד העלה באשכול אחר שהיום כולם גונבים מ"מ שמוציאים באוצה"ח אולי כדאי לעשות כללים בהבאת מ"מ באופן כללי. מהכללים שייכים גם במי שמצא המ"מ מעצמו, אבל מי שמצא אותם ע"י עמל ויגיע פחות עלול להכשל בהם ממי שעובד בשיטת העתק והדבק.
א' צריך לבדוק הכל אם זה אמת, לא פעם יש טעויות בציונים ורק גורמים להלומד לבזבז זמנו בחיפוש במקום הלא נכון באופן הטוב, או לא קיים כלל.
ב' צריך לשקול אם יש בזה תועלת בענין המובא. אין חכמה לזרוק מ"מ כל ספר שהביא ענין זה. צריך להיות בהבאת זה תועלת ברורה להלומד. מאכזב אותי פעם אחר פעם כשאני טורח לפתוח ספר שהופניתי אליו בהערות, רק לגלות שלא היה בזה שום דבר היכול לעזור לי, רק משום שהמהדיר רצה להראות שהוא מצא איזה ספר שהזכיר זה, בלי לחשוב אם יש שם משהו שיוסף להבנתי כלומד. זה קורא בעיקר כשמעתיקים המ"מ, או שעושים חיפוש באוצה"ח ורואים זה מוזכר באיזה ספר, בלי לבדוק אם יש שם משהו המוסיף/עוזר להלומד.
ג' אין ענין ליתן מ"מ שימצא כל לומד בעצמו. לא רק הפשוטים ממש, אלא כל הנמצא לפני כל לומד ממש. אין ענין להעתיק ממפתחות של רמב"ם פרנקל וכדומה. או דבר שמי שיתחיל לעיין בו ימצא זה מעצמו, כמובן זה תלוי ביעד הספר, אבל אין ענין להוציא שאגת אריה או חד' ר' חיים הלוי במהדורת שוטטנשטין.
כמובן יש לדון על הישרות של העתקת מ"מ מספר אחר והבלעתם בתוך עבודה שלך. איני נגד עצם השתמשות במ"מ של אחרים, אין ענין להמציא הגלגל כל פעם מחדש. אבל יש שמשתמשים בשיטת העתק והדבק, ולא רק שהתועלת בזה מוטלת בספק, פעמים זה רק מפריע.
וגם היה ראוי לכתוב ממי נעתקו המ"מ, אבל באופן מעשי זה מסובך לציין כל פעם. אולי אפשר לסתפק בהודעה בהקדמה שנעזר בספרים שקדמו וא"א לפרטם כי רבים הם, או לסמוך על הידוע לכולם שזה מה שעושים. לא מריח כ"כ טוב, אבל ברור שכולם מעתיקים, וכמעט לא רואים את זה. ואולי אם בודקים הכל ומשמתמשים בשיקול דעת עצמי אם זה ראוי כאן לא נחשב כגניבה כלל. ודומני שדעת הגרי"ז היתה שלא צריך לומר מ"מ בשם אומרם. וצ"ע.