אשמח לשמוע חוו"ד וביקורת על המאמר המצורף

[אברמוב]

מצו"ב מאמר של חכם אחד שערכתי
אשמח לשמוע חוו"ד וביקורת

[בלום]

בהרבה מקומות המילים צמודות, ויש לתקנו.

[א' זעירא]

קצת יותר מדי ווי החיבור. מה שעושה את הטקסט כולו כמקשה אחת הנקראת בנשימה אחת.
מוטב לכתוב "טעמים רבים נאמרו מדוע קוראים מגילת רות בשבועות. במגן אברהם" במקום "טעמים רבים נאמרו מדוע קוראים מגילת רות בשבועות, ובמגן אברהם".
"יסוד הדברים" ולא "ויסוד". "נרחיב קצת" ולא "ונרחיב קצת". "הנה" ולא "והנה". "מבואר" ולא "ומבואר". "לבאר ענין זה" ולא "ולבאר". "חובה עלינו לחקור" (האומנם חובה?) ולא "ואף חובה", ובכלל כל ה"ואף"ים שם די מיותרים.
נהוג לכתוב "במסכת" ולא "במסכתא".
הנראה לענ"ד כתבתי. ולבד מזה עריכתך מצויינת.

[אברמוב]

ענין הבמסכתא הוא מפני שכך אמר זאת הרב האומר, והשתדלתי לידבוק כמידת האפשר בלשונו, ע"מ ליתן הרגשה לקוראים כאילו הם שומעים.
חובה לחקור, זאת הביא שם מהמסילת ישרים עי"ש.
תודה על ההערות בענין ווי החיבור, וריבוי האף

[כדכד]

שמעתי מא' מרבותי שההבדל בבין "במסכת" ל"במסכתא" הוא אםם האומר הוא חסידי אז "במסכתא" ואם לא אז "במסכת".

[הכתב והמכתב]

פתחתי את הקובץ כדי להגיהו אך נמשכתי בקריאתו כי היסוד שאותו מבאר הכותב הוא נפלא מאוד

[אברמוב]

פתחתי את הקובץ כדי להגיהו אך נמשכתי בקריאתו כי היסוד שאותו מבאר הכותב הוא נפלא מאוד

אכן הוא מחזק מאד, והעידו עליו כמה גדולי תורה שהוא יסוד חשוב מאד לכל מבקש ה'.
בכל אופן אשמח לקבל את דעתך אף על הכתב ולא רק על המכתב.

[הכתב והמכתב]

א. מה שצוין אודות דוד המלך רגל רביעי במרכבה
הנה הג' רגלים הראשונים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב. ומעלתם הכוללת מבואר בריש פרשת וארא
וארא אל אברהם וכו' ושמי ה' לא נודעתי להם. ורש"י פירש שם שהיה להקב"ה טענה על משרע"ה : דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר (לעיל ה כב) למה הרעותה לעם הזה:
רש"י שמות פרק ו פסוק ב. נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני
ושמי ה' לא נודעתי להם. הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי.
ושמי ה' לא נודעתי להם - לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי.
ורש"י מאריך שם על ההבטחות שקיבל כל אחד מהאבות, ובסוף הענין :
ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה, שאמר משה (לעיל ה כב) למה הרעותה, אמר לו הקדוש ברוך הוא חבל על דאבדין ולא משתכחין. יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי אליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת (לעיל ג יג) מה שמו מה אומר אליהם.
והמבואר דמעלת האבות היה שהיה להם נאמנות שאף שהבטחו מפי הקב"ה הרבה דברים לא שאלוהו מעולם מתי ולמה וכו'. משום שהאמינו בכל לבם שהוא מקיים ולא הוצרך להם אות על זה. והאמין בה' וכו'.

ב. ויש לציין שב' אנשים בכלל ישראל קבלו מהקב"ה הבטחה לדורי דורות שאינו תלוי בשום דבר כלל. האחד הוא אברהם אבינו ע"ה כמבואר בברית בין הבתרים. הב' דוד המלך ע"ה על המלוכה, אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי וכו'. והיינו שהנאמנות שלהם היה באופן שהקב"ה שאף אם בהמשך הדורות יהיה פגם במעשים עבירות וכו', מ"מ כיון שישנה הנאמנות הרי שישנה תקנה על ידי היסורים ופקדתי בשבט פשעם וכו' אבל הברית אינו בטל כי עיקר הברית הוא הנאמנות.

ג. בזה יש להבין באופן כללי סוגיא ערוכה בב"ב טז אודות ויכוח הקב"ה כביכול עם השטן אודות גדלותו של אאע"ה, דחזה שטן דנטה דעתיה בתר איוב וכו', וכו', עד שאמרו שם שמה שקילל את יומו כביכול אינו נענשש משום שאין אדם נתפש על צערו, ולכאורה אם כן אזדא ליה כל ראייתו של השטן, אלא כוונת השטן להוכיח שאף שאיוב היה שלם במעשים ואפי' אם היה מעשה שאינו ראוי מ"מ הוה כאונס אין אדם נתפס על צערו, מ"מ אצל אברהם אבינו לא היה לו שום טענה ומענה על כל נסיונות שהיה לו, ועל כרחך שהנאמנות שלו שלמה גם בלב, ממילא אפי' בשעת צער לא היה לו שום טרוניה, וממילא ראוי לבחור בו ולא באיוב.

[אברמוב]

תודה, הדברים מחכימים.
אך עיקר כוונתי הייתה לקבלת חוו"ד על צורת הכתיבה והניסוח.