פורום אוצר החכמה

מסיח לפי תומו כתב:חשבתי שזה לא מקובל.

אם זה אכן מקובל, הכל בסדר.

כידוע יש 'מקף' (-) ויש 'קו מפריד (–). המקף מעט יותר שמן וקצר. והקו המפריד הוא דקיק ומוארך.
המקף מטרתו לחבר, או מונח המורכב מצמד מילים כמו חד-משמעי או חיבור בין אותיות למספרים כמו עמ' 25 ו-26 [וכן בהדפסה "חסכונית" כשמפצלים מילה לשתי שורות ועוד]. המקף צמוד לשני המילים ואין רווח בינו לבין המילים [ובמקור מקומו הוא בגובה ראשי האותיות, אך בשנים האחרונות כבר לא מקפידים על כך].

הקו המפריד מטרתו יותר להפריד מאשר לחבר. שימושו הוא למשל להשלמת מילת קישור חסרה, כמו למשל: אני אוהב תורה ופלוני – סחורה. (=במקום אוהב). כך למשל במשפט שכולל כמה נתונים אחרונים, כמו רמב"ם, רשב"א, ראב"ד – כל אלו שוללים. או למשל לצורך הבהרה, כמו: הייתי היום – פתח משה – בבית המדרש... . הקו המפריד משמש גם לציון טווח, כמו עמ' 12–13 או בנסיעה מישראל לניו יורק: ישראל–ניו יורק. הקו המפריד ברוב השימושים יש רווח לפניו ואחריו. אבל בציון טווח הוא צמוד למספרים.

רבים אינם מקפידים כלל על בידול בין מקף לקו מפריד. לעתים לא שמים לב שהוורד מחליף אוטומטית את המקף לקו מפריד. ואכן אין גבול לשלמות ותמיד צריך סדר עדיפויות, לכן אני למשל לא מקפיד להגיה כזה דבר אצל מי שלא ראה צורך להקפיד על כך. אך בכל זאת כשבאותה שורה או עמוד יש שימוש במקף וקו לסירוגין, הדבר צורם ואני כן מעיר על כך שיש להקפיד על אחידות לפחות באותו אזור.

מסיח לפי תומו כתב:אני עוסק בהוצאת ספר,
ואני רוצה לדאוג כבר מעכשיו שכאשר יגיע הספר לשלב העימוד, זה ילך כמה שיותר מהר וחלק.

משיהו אמר לי 'לפי תומו' שהיות והספר שלי מרובה מקפים, זה יכול ליצור בעיה כל פעם שמקף יצא בתחילת שורה. לכן צריך לעשות מקף ללא רווח לפני ואחרי

כלומר, כך: ויש ליישב-ודוק. ולא: ויש ליישב - ודוק.

אני לא מסכים כלל לפתרון הזה.

האם יש פתרון אחר? האם זה נכון שזו בעיה בכלל?

אנע עזרו לי כמו שעזרתם לי בפעם הקודמת.

תודה!

פלגינן כתב:כידוע יש 'מקף' (-) ויש 'קו מפריד (–). המקף מעט יותר שמן וקצר. והקו המפריד הוא דקיק ומוארך.
המקף מטרתו לחבר, או מונח המורכב מצמד מילים כמו חד-משמעי או חיבור בין אותיות למספרים כמו עמ' 25 ו-26 [וכן בהדפסה "חסכונית" כשמפצלים מילה לשתי שורות ועוד]. המקף צמוד לשני המילים ואין רווח בינו לבין המילים [ובמקור מקומו הוא בגובה ראשי האותיות, אך בשנים האחרונות כבר לא מקפידים על כך].

הקו המפריד מטרתו יותר להפריד מאשר לחבר. שימושו הוא למשל להשלמת מילת קישור חסרה, כמו למשל: אני אוהב תורה ופלוני – סחורה. (=במקום אוהב). כך למשל במשפט שכולל כמה נתונים אחרונים, כמו רמב"ם, רשב"א, ראב"ד – כל אלו שוללים. או למשל לצורך הבהרה, כמו: הייתי היום – פתח משה – בבית המדרש... . הקו המפריד משמש גם לציון טווח, כמו עמ' 12–13 או בנסיעה מישראל לניו יורק: ישראל–ניו יורק. הקו המפריד ברוב השימושים יש רווח לפניו ואחריו. אבל בציון טווח הוא צמוד למספרים.

רבים אינם מקפידים כלל על בידול בין מקף לקו מפריד. לעתים לא שמים לב שהוורד מחליף אוטומטית את המקף לקו מפריד. ואכן אין גבול לשלמות ותמיד צריך סדר עדיפויות, לכן אני למשל לא מקפיד להגיה כזה דבר אצל מי שלא ראה צורך להקפיד על כך. אך בכל זאת כשבאותה שורה או עמוד יש שימוש במקף וקו לסירוגין, הדבר צורם ואני כן מעיר על כך שיש להקפיד על אחידות לפחות באותו אזור.

סגי נהור כתב:

פלגינן כתב:כידוע יש 'מקף' (-) ויש 'קו מפריד (–). המקף מעט יותר שמן וקצר. והקו המפריד הוא דקיק ומוארך.
המקף מטרתו לחבר, או מונח המורכב מצמד מילים כמו חד-משמעי או חיבור בין אותיות למספרים כמו עמ' 25 ו-26 [וכן בהדפסה "חסכונית" כשמפצלים מילה לשתי שורות ועוד]. המקף צמוד לשני המילים ואין רווח בינו לבין המילים [ובמקור מקומו הוא בגובה ראשי האותיות, אך בשנים האחרונות כבר לא מקפידים על כך].

הקו המפריד מטרתו יותר להפריד מאשר לחבר. שימושו הוא למשל להשלמת מילת קישור חסרה, כמו למשל: אני אוהב תורה ופלוני – סחורה. (=במקום אוהב). כך למשל במשפט שכולל כמה נתונים אחרונים, כמו רמב"ם, רשב"א, ראב"ד – כל אלו שוללים. או למשל לצורך הבהרה, כמו: הייתי היום – פתח משה – בבית המדרש... . הקו המפריד משמש גם לציון טווח, כמו עמ' 12–13 או בנסיעה מישראל לניו יורק: ישראל–ניו יורק. הקו המפריד ברוב השימושים יש רווח לפניו ואחריו. אבל בציון טווח הוא צמוד למספרים.

רבים אינם מקפידים כלל על בידול בין מקף לקו מפריד. לעתים לא שמים לב שהוורד מחליף אוטומטית את המקף לקו מפריד. ואכן אין גבול לשלמות ותמיד צריך סדר עדיפויות, לכן אני למשל לא מקפיד להגיה כזה דבר אצל מי שלא ראה צורך להקפיד על כך. אך בכל זאת כשבאותה שורה או עמוד יש שימוש במקף וקו לסירוגין, הדבר צורם ואני כן מעיר על כך שיש להקפיד על אחידות לפחות באותו אזור.

על זה יש להוסיף שהמקף האידיאלי נמצא לא באמצע השורה (חד-משמעי) אלא בחלקה העליון (חד־משמעי), והוא מסימני ספר איכותי.

פלגינן כתב:ראה בדבריי בסוגריים. אכן יש מדקדקים בכך, אך רואים זאת פחות ופחות.

כתב ומכתב כתב:גם אני מצטרף לכל המקפידים דלעיל על מקף תקני עליון, כזה: ־
ומכיון וקשה לציינו במקלדת אני ממליץ לשמור אותו בסטיקי־נוטס או בקובץ זמין על שולחן העבודה

אך שאלה לי לפותח הדיון, מה מקום יש למקף בין ויש ליישב - ודו"ק ?

דודי צח כתב:השאלה באמת איך אני כותב בוורד רגיל מקפים 'עליונים' שלא קיימים.
יש לי מחשב נייד ולפיכך אין לי מערכת נומרולוגית בצד