המלצה לעורך לשוני תורני בעל יכולת כתיבה עשירה ב"לשה"ק" בלבד

[אוצר החכמה]

הבעייה היא שהדוגמה הזאת כמו רבות אחרות מוכיחות שהתיאוריה לא נכונה. ורוב המילים שמתנגדי העברית משייכים למחדשי השפה העברית אינם חידושים שלהם אלא על פי נוסחאות במדרשים או בקדמונים וראשונים.

[פרנקל תאומים]

רק לשם דוגמא המילה "אולם" שמשמשת לתואר המקום הקדוש ביותר בית המקדש ומקורו במילה "אלם" שהיו שותקים שם, אז החידוש שעשה בן יהודה שר"י לבי הילולא לקרותו אולם למקום שנדברים שם מפריע לי מאוד

שו"ת תורת אמת, למהר"א ששון (נפטר שפ"ו):

נקרא נקראתי מאת ראובן ושמעון לראו' ולשמוע טענות ומריבות דברי ריבות אשר היו ביניהם. ונטלתי קנין לכל א' מהם גם נשבע כל א' מהם שבועה חמורה לעמוד ולקיי' ולאשר ככל אשר אגזו' עליהם בדין תורת מרע"ה. והלכתי לשם וראיתי שהאנשי' הנז' דרים בחצ' א' בעליו' אשר להם סמוכו' זו לזו גם תחת עליותיהם יש להם בתים סמוכות זו לזו ושמעון מחזיק ודר בבתים היותר פנימיות שבחצר. וראובן דר ומחזיק בבתים יותר חצוניות לצד פתח החצר והיה לשניה' ג"כ אולם באורך כל בתיהם פתוחה כולה לצד החצר מעולם וגם ביניה' לא היתה שום מחיצה מעולם ג"כ. ועתה בא שמעון שדר לסוף האולם הנז' ורוצ' לסגור בעדו ולעשות שתי מחיצות הא' לצד החצר כולו והשנית בינו לבין חברו באופן שנשא' כל האולם שלו סתו' כמין בית. ורוצ' עוד לעשות במחיצה שבינו לבין חברו פתח א' לקבוע בה דלתות לעבור מתוכ' דרך אולם חברו לצאת ולבא לחצר ולעשו' כל תשמישיו באומרו שזה ימים רבים ושנים קדמוניות היה עובר עליו כשהיו גשמים יורדים היה יוצא ובא לחצר למלא' מים מן הבור ולצא' דרך פתח החצר כו' וכיוצא באלו הדברים. וחבירו ראובן טען שכמו שהו' היה הולך ועוב' לפעמי' דרך אולמו גם הוא היה זה לו ימים ושנים עובר ג"כ דרך אולמו כשהיה פתוח לאותו צד החצר אשר לפני אולמו וא"כ כמו שהי' לו דרך עליו לפעמים גם הוא היה לו דרך עליו לפעמים. ועוד שמלבד כל זה הנה הוא עצמו מודה שמה שהיה עובר עליו היה לפעמים כשהגשמים יורדים אבל בכל שאר הזמנים היה יוצא ובא דרך אולמו מהצד הפתוח לחצר וא"כ לא מקריא חזקה וכו'.

ונוסף על זה שאף שתהיה חזקתו חזקה עליו תהי' כמו שהיתה מקודם שהיה אולמו פתוח לחצר שהיה לפעמים עובר עליו. אבל שיסגו' בעדו מכל וכל ושיעשה במחיצתו פתח לעבו' עליו בכל תשמישיו לא יאבה שמע לו כו'.

מקורך נאה ואדרבה זו כוונתי למצוא שימוש מוקדם למילים לפני מחדשי השפה העברית

לא ברור, ר' אהרן, אתה בעצם אומר שלא אכפת לך שהעורך ישתמש במילים עבריות, אלא שיהיה עליו כנראה להוסיף הערות שוליים על כל תיבה ותיבה מהיכן מקורה הטהור...

ואגב, מה עם "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם"?

[אוצר החכמה]

שם אפשר לפרש שהכוונה לאולם הבית עיין בעירובין ב א.

[סגי נהור]

שם אפשר לפרש שהכוונה לאולם הבית עיין בעירובין ב א.

לכאורה פשוט שזו הכוונה, ראה שם נג, א: לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלוא נקב מחט כו'.

[פרנקל תאומים]

שם אפשר לפרש שהכוונה לאולם הבית עיין בעירובין ב א.

לכאורה פשוט שזו הכוונה, ראה שם נג, א: לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלוא נקב מחט כו'.

אויש, אתה צודק. יש"כ.
("אויש" זה לשון הקודש או בן יהודא?...)

[משולש]

אוי זה לשון הקודש. מהיכן הגיע הש' בסוף לא יודע.

[מה שנכון נכון]

ואגב, מה עם "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם"?

מה מקור המשפט?

[סגי נהור]

ואגב, מה עם "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם"?

מה מקור המשפט?

לכאורה שילוב של שהש"ר פ"ה עם הגמרא בעירובין לעיל.
יש למצוא מקורו הקדום ביותר של שילוב זה.

[מה שנכון נכון]

אכן, ואינו בחז"ל כמקובל לחשוב.
אך נמצא כבר בעקדת יצחק.

[אהרן תאומים]

רק לשם דוגמא המילה "אולם" שמשמשת לתואר המקום הקדוש ביותר בית המקדש ומקורו במילה "אלם" שהיו שותקים שם, אז החידוש שעשה בן יהודה שר"י לבי הילולא לקרותו אולם למקום שנדברים שם מפריע לי מאוד

שו"ת תורת אמת, למהר"א ששון (נפטר שפ"ו):

נקרא נקראתי מאת ראובן ושמעון לראו' ולשמוע טענות ומריבות דברי ריבות אשר היו ביניהם. ונטלתי קנין לכל א' מהם גם נשבע כל א' מהם שבועה חמורה לעמוד ולקיי' ולאשר ככל אשר אגזו' עליהם בדין תורת מרע"ה. והלכתי לשם וראיתי שהאנשי' הנז' דרים בחצ' א' בעליו' אשר להם סמוכו' זו לזו גם תחת עליותיהם יש להם בתים סמוכות זו לזו ושמעון מחזיק ודר בבתים היותר פנימיות שבחצר. וראובן דר ומחזיק בבתים יותר חצוניות לצד פתח החצר והיה לשניה' ג"כ אולם באורך כל בתיהם פתוחה כולה לצד החצר מעולם וגם ביניה' לא היתה שום מחיצה מעולם ג"כ. ועתה בא שמעון שדר לסוף האולם הנז' ורוצ' לסגור בעדו ולעשות שתי מחיצות הא' לצד החצר כולו והשנית בינו לבין חברו באופן שנשא' כל האולם שלו סתו' כמין בית. ורוצ' עוד לעשות במחיצה שבינו לבין חברו פתח א' לקבוע בה דלתות לעבור מתוכ' דרך אולם חברו לצאת ולבא לחצר ולעשו' כל תשמישיו באומרו שזה ימים רבים ושנים קדמוניות היה עובר עליו כשהיו גשמים יורדים היה יוצא ובא לחצר למלא' מים מן הבור ולצא' דרך פתח החצר כו' וכיוצא באלו הדברים. וחבירו ראובן טען שכמו שהו' היה הולך ועוב' לפעמי' דרך אולמו גם הוא היה זה לו ימים ושנים עובר ג"כ דרך אולמו כשהיה פתוח לאותו צד החצר אשר לפני אולמו וא"כ כמו שהי' לו דרך עליו לפעמים גם הוא היה לו דרך עליו לפעמים. ועוד שמלבד כל זה הנה הוא עצמו מודה שמה שהיה עובר עליו היה לפעמים כשהגשמים יורדים אבל בכל שאר הזמנים היה יוצא ובא דרך אולמו מהצד הפתוח לחצר וא"כ לא מקריא חזקה וכו'.

ונוסף על זה שאף שתהיה חזקתו חזקה עליו תהי' כמו שהיתה מקודם שהיה אולמו פתוח לחצר שהיה לפעמים עובר עליו. אבל שיסגו' בעדו מכל וכל ושיעשה במחיצתו פתח לעבו' עליו בכל תשמישיו לא יאבה שמע לו כו'.

מקורך נאה ואדרבה זו כוונתי למצוא שימוש מוקדם למילים לפני מחדשי השפה העברית

לא ברור, ר' אהרן, אתה בעצם אומר שלא אכפת לך שהעורך ישתמש במילים עבריות, אלא שיהיה עליו כנראה להוסיף הערות שוליים על כל תיבה ותיבה מהיכן מקורה הטהור...

ואגב, מה עם "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם"?

אבהיר שוב את כוונתי ללא שיפוצי מילים אני ישראלי דובר עברית צחה עד שמרוב שימוש בדיבור אז גם הנייר סובל ומכתיבה האמורה להיות תורנית ונגישה לכל באי ארץ ולאו דווקא לדוברי עברית עכשוית אני בורח בדרך הכתיב לכעין הרצאת שיעור ולכן מחמת אי ידיעתי היטב מה הוא לשון הקודש ומה היא לשון המדוברת בין הלומדים "בכל " העולם, אני מחפש את העורך הלשוני שיבין לצרכי ולרצונותי, מה גם שישנם תורמים מסויימים שבודקים ענין זה אם הקפדתי עליו, ומכך יבינו המבינים כאן שאף שמדברי הפתיחה נשמע שעל חוגים מסויימים מאוד אני נמנה, מקווה אני שבהרתי את עצמי ואת ישראליותי וצבריותי

[דודי צח]

יש הרבה ביטויים, שאף שמקורם בתנ"ך, אך אינם ידועים לדרי חו"ל. וזה אכן מאוד הפתיע אותנו.

ה'עמך' לא יודע את המלה 'מטרה' (הם משתמשים בביטוי: תכלית. תכלית הדבר ולא מטרת הדבר). למרות שיש לזה מקורות. וכן עוד ועוד רבים.

וזה אגב לא רק מחמת קנאות, כי המוון תושבי לייקווד (שהתעסקתי עבורם בעבודות עריכה) ג"כ לא מכירים את העברית המדוברת. גם לא הכי מודרנית. הם מכירים את לשון הקודש מלימוד חיבורים תורניים, גמרא משניות ושאר ספרים.

במילים אחרות, הם מבקשים לכתוב בשפת המשנה-ברורה