פיסוק 'זו לשונו'

[ארזי הלבנון]

כאשר ראשון מציין לגמרא או מדרש, ופותח ב'זו לשונו', כיצד נכון לפסקו:
א. זו לשונו: '....'
ב. זו לשונו, ....

כמדומה שברוב ההדרות נוקטים כב', אך האם לדעתכם יש פסול גם בא'?

[פלגינן]

לא רק שאין פסול, אלא כך לכתחילה. יש שמתרחקים מסימני פיסוק מעבר למוכרח, כי זה אולי מודרני רח"ל.

[ארזי הלבנון]

האם לדעתך יש לנקוט כך גם כאשר לא כתוב 'זו לשונו', אלא 'ובירושלמי:' וכדו'?

[חד ברנש]

ראשית, הנכון הוא לכתוב 'וזה לשונו', כי 'לשונו' אינו האיבר 'לשון' (שאז היה מן הדין לכתוב 'וזו', ל"נ) אלא: דבריו. וממילא זה ל"ז.
שנית, הנכון הוא נקודתיים. אלא שזה נתפס כמודרני וממילא לא כולם נוקטים כך.

[ארזי הלבנון]

יישר כח.
לעניין ההערה הראשונה, כך הוא בכתה"י.
והשנייה, האם תוסיף על כך את הסימנים ' '?

[יוצא פוניבז']

לענ"ד יש לחלק בין לשון הראשונים עצמה, שם עדיף שלא להשתמש בסימנים : "..." ? ! וכדומה, (זה יותר מדי "התערבות" לטעמי במה שהם כתבו, ומתאים רק במהדורות של "ראשונים לעם", מנוקדים ומפוסקים).
אבל בהערות העורך, רצוי מאד להשתמש בנקודותיים לפני ציטוט ובמרכאות לפני ואחרי הציטוט.

[חד ברנש]

ארזי,
לדעתי כשהראשונים מצטטים פסוקים יש להוסיף גרשיים לפני ואחרי (גרשיים ולא גרש אחד), ולו כדי לתחום את הציטוט, שלא כולם מכירים את כל עשרים וארבעה כתבי הקודש.

[כדכד]

ראשית, הנכון הוא לכתוב 'וזה לשונו', כי 'לשונו' אינו האיבר 'לשון' (שאז היה מן הדין לכתוב 'וזו', ל"נ) אלא: דבריו. וממילא זה ל"ז.
שנית, הנכון הוא נקודתיים. אלא שזה נתפס כמודרני וממילא לא כולם נוקטים כך.

לא היה על זה (זו) אשכול פעם?

[חד ברנש]

אולי.
וכאן מדוע 'זו'? ברור שזה 'זה'!

[מה שנכון נכון]

viewtopic.php?f=47&t=40843

[כדכד]

ברוח האשכול:
היה על "זה (זו)" אשכול פעם?
הכעת הובנה כוונתי?

[בריושמא]

הסכימו הכל כאן ואף החליטו כי 'זה לשונו', בלשון זכר, ולא 'זו לשונו', בלשון נקבה.
ונימקו כי אין מדובר בלשון שבפה אלא בלשון שמשמעו דברים.
ומה יעשו עם 'לשון רכה', 'לשון יפה', 'לשון נקיה'?
מקרא מלא הוא: 'בארך אפים יפתה קצין, ולשון רכה תשבר גרם'.
ומאמר מלא הוא: 'לעולם יספר אדם בלשון נקיה'.

[כדכד]

יעיין מר במה שכתבתי באשכול שקישר עליו הרב מה שנכון נכון

[בריושמא]

עיינתי.
אבל הבאתי פסוק מן המקרא ומאמר חכמים - ושניהם נקטו לשון במין נקבה.

[כדכד]

במאמר שכת"ר הביא זה נאמר בלשון נקיה אבל בכל המקורות שהבאתי ושהביא הרב פלתי שם לשון הוא לשון זכר בלשון חז"ל ולענ"ד כ"ה ברוב המקומות והמאמר שהזכיר מר הוא יוצא מן הכלל

[הא לחמא עניא]

כאשר ראשון מציין לגמרא או מדרש, ופותח ב'זו לשונו', כיצד נכון לפסקו:
א. זו לשונו: '....'
ב. זו לשונו, ....
כמדומה שברוב ההדרות נוקטים כב', אך האם לדעתכם יש פסול גם בא'?

עפ"י רוב העורכים התורניים כותבים כדרך הראשון. אאל"ט.