עמוד 1 מתוך 1

לידע הורים במצב הילד??

פורסם: א' מאי 13, 2018 11:42 pm
על ידי אש משמים
האם יש תועלת גדולה יותר בעדכון ההורים במצב הילד/נער מבחינה רוחנית או לימודית או שישנה עדיפות גדולה יותר בפרגון להורים על הילד/נער??
כמובן שיש יתרון בכך שהורים יודעים ממצב ילדם כדי שידעו איך לטפל בו או לקדם וכו', אך מאידך, יש מעלה גדולה בכך שהורים אינם יודעים בדיוק מה מצב הילד וכששומעים עליו מחמאות הם ישמחו בו ויאמינו בו וכך תהיה לו מוטיבציה להתקדם יותר, וכן, יש גם לבושה מקום מכובד ברצון הילד לתקן מעשיו כשהוריו לא יודעים מי הוא באמת.

יש שיגידו 'מזה ומזה אל תנח ידך' ויש לתת מחמאות אך גם להעמיד את הדברים על דיוקם, ואולי זו הגישה הראויה בסתם ילד ממוצע שבאמת יש בו מזה ומזה, אך שאלתי היא על ילד שלא בדיוק הולך במסלול הממוצע וכאן השאלה איך יועיל יותר לילד ואיך באמת נכון לפעול ובפרט כשהורים נותנים את כל האמון באיש החינוך??

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: ב' מאי 14, 2018 1:22 am
על ידי הרואה
מן הסתם תלוי מאד בילד בהורים ובסביבה.
יש הורים ביקורתיים במיוחד שיותר נוטים להגדיל חסרונות מהיחס הנכון, ויש להפך.

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: ב' מאי 14, 2018 11:03 am
על ידי דרומי
השאלה היא גם עד כמה ההורים רואים את הילד מקרוב. לא ברור מהשאלה האם מדובר על ילד שגדל בפנימיה, או שהוא נמצא בבית הוריו כך שסביר להניח שבלאו הכי הם יודעים עליו הרבה.

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: ב' מאי 14, 2018 5:09 pm
על ידי כדכד
אין שום סתירה בין ליידע על המצב לבין לפרגן
אם המחנך מכיר את מצב הילד עליו לומר להורים מה נקודות החוזק של התלמיד ומה להיפך ואיך (אם הוא יודע) אפשר לעזור לו לחזק את הצד הטוב

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: ד' מאי 16, 2018 10:21 am
על ידי יקר
לענ"ד לעולם הורי הילד צריכים לדעת על מצבו (אם לא במקרה של בעיתיות גדולה אצלם שמצריכה הגנה מיוחדת על הילד). הם הוריו והם האחראים על חינוכו, ולא המחנך ששליחותיהו עביד.
אמנם, במקום שהמחנך חושש שההורים עלולים לקחת את הצדדים הדרושים חיזוק והצמחה אצל הילד למקום לא טוב, הוא צריך להציע בפניהם את דרך העבודה עם הילד. לא כאמירה "מחנכת" כלפיהם (שלרוב תיצור התנגדות מצד ההורים), אלא כאמירה חינוכית כלפי הילד (פירוש - לא "אתם צריכים לעשות כך וכך", אלא "לדעתי, במצב זה, כדאי לעבוד עם הילד כך וכך".

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: ד' מאי 16, 2018 2:41 pm
על ידי אש משמים
דרומי כתב:השאלה היא גם עד כמה ההורים רואים את הילד מקרוב. לא ברור מהשאלה האם מדובר על ילד שגדל בפנימיה, או שהוא נמצא בבית הוריו כך שסביר להניח שבלאו הכי הם יודעים עליו הרבה.

לא מדובר על ילד מסוים, ולא נראה לי שילד שבא לישון בבית כל יום הוריו יודעים בדיוק ממצבו הלימודי והרוחני.
כדכד כתב:אין שום סתירה בין ליידע על המצב לבין לפרגן
אם המחנך מכיר את מצב הילד עליו לומר להורים מה נקודות החוזק של התלמיד ומה להיפך ואיך (אם הוא יודע) אפשר לעזור לו לחזק את הצד הטוב

הסתירה היא בכך שלא יתכן שההורים ידעו בדיוק מה מצב הילד וגם לא ידעו.
הורים שיודעים, פועלים לשינוי המצב ובד"כ הילד יודע שהם יודעים וזה מכניס בו איזה יאוש משינוי. הורים שלא יודעים, הם בדר"כ חושבים שהכל טוב ולא מנסים לחנך או לשנות ובכך הילד יותר ינסה לשמור על התדמית שהכל טוב.
יקר כתב:לענ"ד לעולם הורי הילד צריכים לדעת על מצבו (אם לא במקרה של בעיתיות גדולה אצלם שמצריכה הגנה מיוחדת על הילד). הם הוריו והם האחראים על חינוכו, ולא המחנך ששליחותיהו עביד.
אמנם, במקום שהמחנך חושש שההורים עלולים לקחת את הצדדים הדרושים חיזוק והצמחה אצל הילד למקום לא טוב, הוא צריך להציע בפניהם את דרך העבודה עם הילד. לא כאמירה "מחנכת" כלפיהם (שלרוב תיצור התנגדות מצד ההורים), אלא כאמירה חינוכית כלפי הילד (פירוש - לא "אתם צריכים לעשות כך וכך", אלא "לדעתי, במצב זה, כדאי לעבוד עם הילד כך וכך".

לא דיברתי על הורים בעייתים אך כל מציאות כזו שהורים מודעים למצב בנם הכושל מוביל אותם לפעול ולחנך וא. זה לא תמיד טוב אלא יוצר התנגדות ומרידה ב. נוצר אצל הילד הרגשת יאוש משינוי מצבו ושאין לו מה להפסיד שהרי בכל מקרה כולם יודעים כבר מי הוא.
(כידוע, להורה יותר קשה לחנך משום שהוא נגוע מאוד ופועל מתוך כובד ורצינות שלא מתאימים לילד אך זה עוד עניין)

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: ד' מאי 16, 2018 5:12 pm
על ידי יקר
אש משמים כתב:לא דיברתי על הורים בעייתים אך כל מציאות כזו שהורים מודעים למצב בנם הכושל מוביל אותם לפעול ולחנך וא. זה לא תמיד טוב אלא יוצר התנגדות ומרידה ב. נוצר אצל הילד הרגשת יאוש משינוי מצבו ושאין לו מה להפסיד שהרי בכל מקרה כולם יודעים כבר מי הוא.
(כידוע, להורה יותר קשה לחנך משום שהוא נגוע מאוד ופועל מתוך כובד ורצינות שלא מתאימים לילד אך זה עוד עניין)


בדיוק לכך כיוונתי.
המחנך צריך לזכור שהוא שליח של ההורים, והם המחנכים. טבעו של עולם שהורים הם המחנכים של ילדיהם, ואמנם יתכן שהם שוגים וטועים לעיתים, אך לא ניתן למנוע זאת מהם בטענה שהחינוך מצד ההורים יוצר התנגדות באופן מובנה (כמובן שאם יש לחשש כזה על מה להתבסס, המחנך יכול להדריך בעדינות את ההורים וכנ"ל, ואולי אף לומר את זה גופא להורים).
כך גם בעניין "שהרי בכל מקרה כולם יודעים כבר מיהו" - מי אם לא ההורים צריכים להכיר בצורה הטובה ביותר את בנם? הם אלו שדואגים לכל מחסורו הגשמי והרוחני והם אלו שצריכים להכיר אותו לפני ולפנים, עד כמה שניתן על מנת שיכולו לסייע לו ולהתקרב אליו. כיצד מחנך יכול להסתיר מהם עובדה על בנם בטענה זו?
גם על ההערה שבסוגריים תמהני. האם מפני שלהורה יותר קשה לחנך (מפני שהוא פועל מתוך כובד ורצינות?), נניח שהוא 'מזיק' שעדיף בלעדיו במקום שאפשר?
אני שומע בדבריך (אולי שלא בצדק) חוסר אמון כללי בחינוך ההורי, שאמור להיות - בהעדר בעיה מיוחדת - הבסיסי והיסודי בנפשו של אדם.

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: ד' מאי 16, 2018 5:55 pm
על ידי כדכד
אש משמים כתב:
דרומי כתב:השא
כדכד כתב:אין שום סתירה בין ליידע על המצב לבין לפרגן
אם המחנך מכיר את מצב הילד עליו לומר להורים מה נקודות החוזק של התלמיד ומה להיפך ואיך (אם הוא יודע) אפשר לעזור לו לחזק את הצד הטוב

הסתירה היא בכך שלא יתכן שההורים ידעו בדיוק מה מצב הילד וגם לא ידעו.
הורים שיודעים, פועלים לשינוי המצב ובד"כ הילד יודע שהם יודעים וזה מכניס בו איזה יאוש משינוי. הורים שלא יודעים, הם בדר"כ חושבים שהכל טוב ולא מנסים לחנך או לשנות ובכך הילד יותר ינסה לשמור על התדמית שהכל טוב.
נראה לענ"ד שדבריי לא הובנו. כשכתבתי שאין סתירה לא התכוונתי שאין סתירה בין ידיעת ההורים ובין אי ידיעתם אלא בין יידוע ההורים על המצב לבין לפרגן. כלומר, צריך לומר מה המצב אבל לומר את זה בצורה מפרגנת כמו שפירטתי לעיל

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: א' יולי 08, 2018 8:30 am
על ידי גלמרוביץ
לדעתי הקטנה כל עוד וההורים אינם מזיקים לילד / הנער, מי נתן בעלות למחנך על הנער?
האם המחנכים שבדורינו נקיים מכל רבב?!
האם כל מערכת החינוך טלית שכולה תכלת?!
ההורים הם האפוטרופסים היחידים והבלעדיים על הילד / הנער,
המג"ש / המשגיח שנניח שהם באמת עושים מלאכתם באמונה, מסיימים את החינוך של הנער בסיום הזמן ועוברים לפאצייענט הבא....
חובה לשתף את ההורים ולעבוד יחד איתם בחכמה לקידום הילדים!!!
אלא א"כ נתקל המחנך בהורה שאינו מתנהג נכונה, והוא יכול להרוס, אז מתחילה השאלה אם צריך להעלים מידע מההורים כדי להגן על נשמת הנער....

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: ב' יולי 09, 2018 10:05 pm
על ידי ישא ברכה
בעז"ה

אני חושב שהבעיה מתחילה במקום שורשי יותר. הקב"ה ברא את העולם בצורה שעל האבא מוטל עול החינוך של ילדיו לעבודת הבורא, וההורים הם בעלי כישורים הנדרשים לחנך את ילדיהם. לצערינו היום הרבה הורים מסירים את אחריות החינוך ומעבירים את התפקיד למחנכים, והם לא שותפים לכל התהליך החינוכי. הורה שלא מכיר את המצב הנפשי והרוחני של הילד שלו ואינו שותף מלא בחינוך הוא עבריין כלפי חובתו לחנך את ילדיו.

במצב כזה רק כשהבעיות נהיות חמורות מאד וכבר הת"ת/המחנך אובדי עיצות, אז נזכרים בהורים, ויש שאלות האם לידע את ההורים, והם כבר בכל מקרה הם מועלים בתפקידם. הורים כאלו הרבה פעמים אין להם מה לעזור. אבל הורים ששותפים לחינוך של ילדיהם אמורים לשים לב לקושי משמעותי של הילד.

את הסיבות שא"א להטיל הכל על המחנכים לא צריך להסביר, אבל בכל זאת כמה מהם: 1. מחנך הוא אבא ל25-30 ילדים, כמות גדולה מידי בשביל להבחין את כל הצרכים של כל הילדים. 2. הורה מלווה את הילד במשך שנים, ואם ירצה ויתבונן הוא יוכל להכיר את נפש בנו פי כמה מכל מחנך באשר הוא. 3. הורה ניגש לחינוך ילדו מתוך אהבת אמת, אבא יכול לבכות לקב"ה על בן שלא הולך בדרך הישר. רבה לא יוזיל דמעה ולפעמים אפילו יקלל.. 4. נפש הילד הרבה פעמים דומה לנפש הוריו. והם יכולים לזהות ולהבחין מה קורה.

אלא מאי להרבה הורים חסר את המידע מה קורה בחיידר, ולפעמים הילד לא משתף מספיק, ולא נחמד להיות נכעס לרבה.. אכן זה מאמץ, שלפעמים מחייב לסגור את הגמרא והכולל ערב ולצאת לסיבוב עם הילד וכיוצ"ז. יותר קל לטמון את הראש בחול, ולהוריד מהראש עוד מטלה חשובה שהקב"ה הטיל על האדם, את הפירות של ההזנחה הזו מקבלים במזומן בנערות או בבחרות או בעת זיקנה ושיבה.

נ.ב. הדברים נכתבים בלב שותת, מסיפור קרוב על הורה שלא ידע מה קורה עם הבן שלו במשך שנה בישיבה, ורק עכשיו כשהוא נזרק הביתה הוא נזכר לעשות מלחמה למה זרקו אותו, הוא טוב וכו' וכו', ולא טרח לשאול את עצמו איך במשך שנה הוא לא שם לב לדירדור העצום שהבן שלו עובר.

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: ג' יולי 10, 2018 9:24 pm
על ידי גלמרוביץ
ישא ברכה מעלה דברים כדורבנות וכל מילה פנינה, אבל דא עקא יש מיקרים הפוכים לגמרי ולכאורה זאת היתה שאלת פותח האשכול.
אני מכיר מקרה מצער בו ההורה תמיד התעניין ושאל מה המצב של בני, והצוות אמר לו ב"ה מצויין הוא מצטיין, עד שיום אחד סילקו את הבחור מהישיבה...
בא האבא ושאל מה קרה? אמרו לו שהוא מתחילת השנה עושה בעיות ואינו מתמהג כדבעי...
כאן קמה זעקה "כל פעם ששאלתי הסתרתם ממני שיש בעיה, עכשיו אתם מגלגלים את הבעיה לפתחי"?! איפה הייתם כששאלתי מה שלום הבן יקיר שלי?! למה אמרתם שהכל מצויין?!
ואם תאמר שזה בגלל שהאבא לא מתאים, מה עכשיו יעשה האבא הלא מתאים?

יש נקודה שחשוב להעלות אותה, יש לפעמים למלמד / מג"ש תחושה שאם הילד / הנער עושה בעיות, הרי שהמחנך נכשל, ולכן לא תמיד נעים למחנך להודות בקשיים שיש לו עם ילדים, אבא בא לשאול מה עם הבן יקיר שלי והמלמד מחפה מחוסר נעימות...
ועל זה צריך לומר למחנך, אני לא יתלונן אם הבן שלי מפריע אני יתלונן אם תסתיר ממני שהוא בבעיה!
אל תסתירו מאיתנו ההורים כלוווום!!!!
אנחנו דואגים ורוצים לקדם את הבנים/ ות ככל האפשר, זה תפקידנו וזאת חובתינו!!!

Re: לידע הורים במצב הילד??

פורסם: ב' יולי 16, 2018 7:16 pm
על ידי אברך
בדר"כ המלמד או המג"ש לא מסתיר מההורים מחוסר נעימות, אלא כיון שהוא סבור שהוא יכול להתמודד עם הבעיה לבד בלא להודיע להורים, והוא חושש שאם הוא יודיע להורים, והילד ישמע בבית שהמלמד התלונן עליו, הוא יאבד את היחס החם והאוהב של המלמד, והילד לא ישתף פעולה, ולפעמים הדבר נמשך זמן רב שהמלמד חושב שאפשר לפתור את הבעיה ללא התערבות ההורים, עד שהוא מתייאש ואז הוא מודיע.
אכן לפעמים ועל פי רוב הורים לא תמיד יודעים איך בדיוק להתייחס לבעיה שהם שומעים על הילד שלהם, לפעמים הם צועקים עליו, ואז הילד עצבני על המלמד שסיפר, לפעמים הם נשברים מכך ומראים לילד שהם עצובים, והאוירה נהרסת.
בדר"כ זה בעיות שקשורת למשמעת שבין כתלי הת"ת או הישיבה, שאין לזה משמעות בבית, ולמחנכים יש נסיון לטפל בזה, ולפעמים הם מצליחים בלא ליידע את ההורים.
מנסין שלי. בני כשהיה בישי"ק יום אחד הבן חוזר הביתה שהראש ישיבה שלח אותו על איזה מעשה חוצפה, התקשרתי אליו והוא התחיל לשפוך שהבן כבר לא מתפקד תקופה, ולא מקשיב לשיעורים ומפריע וכו', טענתי לו, מדוע נזכרתם לומר רק עכשיו, והוא התחיל לצעוק שההגנה הכי טובה זה התקפה, הוא ראה זאת כהתקפה עליו, ואני חזרתי ושאלתי מדוע אסור לי לדעת מה מצב בני, אולם לאחר מעשה. כששוחחתי עם בני על השיעורים, הוא התחיל לומר תירוצים, שהמג"ש יבש מאד בשיעורים, וקשה לו להתרכז אחה"צ וכל מיני תירוצים, ואני כאבא אינני יכול להתמודד עמם, ורק משום נסיוני באמירת שיעורים הצגתי בפני בני את התמונה איך היא נראה מהצד של המג"ש, והוא קצת הבין יותר, אבל לא היה לי דרך אמיתית לטפל בזה, מלבד ההרתעה שהיתה בענישת הילד בשילוחו לביתו ליום יומיים, שזה עזר.
יש לי טענות מדוע לא אמרו לי, אבל אני יכול להבין שהם ניסו לסדר זאת בכוחות עצמם, וחשבו שאין לי כלים לעזור לו, ומדוע סתם לצער אותי ולגרום למתח בבית.
לסיכום, יש בזה כל כך הרבה צדדים לכאן ולכאן, ואי אפשר לחתוך דבר ברור, ומי שיש לו נסיון רב בחינוך יכול להכריע בדר"כ בכל מעשה לגופו, מה יועיל יותר ומה יזיק יותר.