קוּם קְרָא אֵלָיו יָחִישׁ לְאַמְּצָךְ. נִשְׁמַת כָּל חַי וְגַם נַעֲרִיצָךְ.
בזמר מנוחה ושמחה החרוז במצות שבת... יחליצך וכו' קשה להבין. שמעתי מהחסיד הנ"ל... שנמצא בסידורי ספרד פזמון על ש"ק המתחיל בתיבות יחוש לאמצך, והשתא אתי שפיר במצות שבת... יחליצך קום קרא אליו הפזמון יחוש לאמצך, גם תפלת נשמת כל חי וגם נעריצך (היא קדושת כתר לפי נוסח ספרד), ואח"כ אכול בשמחה כי רצך, כלומר כי כבר רצה א' את תפלתך.
קלונימוס הזקן כתב:
לעצם נוסח הזמר כמופיע בתכלאל החבאני, הרי נכנסו בו תוספות ושיבושים שמקופיא אינם עומדים בכללי השירה ועכ"פ במשקל הזמר המקורי.
הלא חלקך מראש, חלק דמו דרוש, שפוך אף על ראש, השעיר החי
חכם באשי כתב:חיפשת באות י, שבכרך השני, והיה לך גם לבדוק בהשלמות שבסוף הכרך הרביעי, ויש גם השלמות ברעווי האנגלי, כדומני.
ישבב הסופר כתב:תודה חכם באשי, ומה בקשר לדעתו של הראב"ע להכנסת פיוטים לסדר התפילה?
חכם באשי כתב:עכ"פ לעניין המדובר, ההשערה שהיה פיוט המתחיל 'יחיש לאמצך', מגוחכת ביותר, לדעתי.
חנבין כתב:לפחות השורה:
הלא חלקך מראש, חלק דמו דרוש, שפוך אף על ראש, השעיר החי
היא מן הפיוט המקורי, ומופיעה במחזור ויטרי משם הועתקה לכמה זמירות, שנדפסו בשנים האחרונות.
אגב, "חלק" נוקד כאן בצירה תחת ה-ח' וסגול תחת ה-ל', מסתבר יותר כפי שננקד בזמירות שהעתיקו ממחזור ויטרי בשני קמצים, והכונה ליעקב שנאמר בו "ואנכי איש חלק" בעוד השעיר החי הוא כמובן עשיו שנאמר בו "איש שעיר". והכונה לנוצרים, המכונים אדום-עשיו, כהמשך לשורה הקודמת שהשפחה טוענת "בני החי", רמז לנוצרים שטענו שמשיחם חי, עפ"ל.
ומובן ששורה זו נשמטה מיראת הצנזור, רק תמוה מדוע לא השמיטו את השורה הקודמת של שפחה נואמת, אולי שם הדברים לא הובנו לצנזור, בניגוד למה שמפורש "השעיר" כינוי לעשיו שכנראה היה ידוע ומובן. ואולי גם שורה זו בה מבקשים שפוך אף על ראש, היתה חמורה יותר בעיני הצנזור.
עקביה כתב:או יאמר אשרי העם עובדי אש ומשתחוים לשמש ויאמר כי אש הוא השם הנכבד והנורא שנאמר כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא, גם הוא שמש שנאמר כי שמש ומגן יי' וכו'.
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 42 אורחים
