מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

פיוט "י[ו]ם ליבשה"

דעת תפילה ופירושה, חקר ועיון בנוסחאות ומנהגי התפילה, לשונם ומקורם של פייטנים
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: פיוט "י[ו]ם ליבשה"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' אפריל 23, 2017 7:14 pm

אפרקסתא דעניא כתב:פעם פירשתי ע"פ המשנה בנדרים: הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור בנימולי הגויים, כי כל הגויים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, אך נחשבים נימולים. ממילא כבר מבטן נחשבים לנימולים.

ר' צדוק הכהן מלובלין (ליקוטי מאמרים עמוד קלה) מבאר, וז"ל,
ובהתחלה מביא עומר לה' לומר דכל מעשה בהמיית של אדם מישראל כוונתו לשמים, וקצירתו גם כן דוחה שבת שגם הוא מכלל ההקרבה עצמה הגם שאינו מקריב עדיין לה' רק מכין ומכשיר להקרבה. כי אף על פי שמצד ההשתדלות בבחירת אדם עיקר ההשתדלות הוא בכפיית נפש הבהמית דבה שורש הרע מכל מקום מצד שורש נשמת ישראל הוא בהיפך, שהרי מצות מילה הוא מורה על קדושת אותה תאוה והוא נימול לשמונה טרם ידע כלל מאוס ברע ובחור בטוב וכמו שאמר הפייטן מבטן לשמך המה נימולים, ולא עוד אלא אפילו ערלי ישראל נקראים מולים.


באופן שונה אך דומה ביסודו, כתב הגה"ק מקוז'יגלוב זצ"ל הי"ד בספרו ארץ צבי (ח"ב דרשות ע' שסג):
אומרים בפייט (יום ליבשה): ומבטן לשמך המה נימולים, נראה לבאר, כי מצות מילה היא יותר לשמה מכל המצוות, דהנה מצות מילה היא לגוף הרך הנימול, כמו שהביא באבני נזר (יו"ד סי' של"ט ס"ק ט') דאינו חפץ מצוה לבד רק עצם מצוה וראי' מדאיתא במדרש (שיר השירים רבה פרשה א, ה) אברהם נצטווה על המילה, יצחק חנכה לשמונה ע"כ. וקשה הא אברהם מל את יצחק, וע"כ דמילת יצחק מתיחסת ליצחק עצמו עי"ש, והנה ברמב"ם פ"ב מהל' גירושין הלכה כ' לענין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כתב (וכנ"ל) דאף שצווח שאינו רוצה, מ"מ מהני, משום דפנימיות של כל איש ישראל היא שרוצה לעשות רצון קונו, אך בחיצוניות אינו רוצה, ע"כ סגי באומר רוצה אני.
והנה רצון זה הפנימי, הוא רצון נעלם לגמרי, אפילו מהאדם עצמו, דהרי אדרבא הוא צווח שאינו רוצה, ומ"מ אנו אומרים דבפנימיות רוצה, (והיינו כדאי' דיש עשר עמקים בלב, ויש עומק דאפילו האדם אינו יודע ומכיר אותו), וא"כ שייך זה גם בקטן, דאף שאין לו דעת מ"מ בפנימיות רוצה, אך בגדול שייכים פניות ומחשבות זרות המקלקלים זרות כלל, נשאר על אמיתות הפנימיות שהוא כולו כליל לה', ע"כ כתוב על זה: מבטן "לשמך" הם נימולים.

עתניאל בן קנז
הודעות: 2244
הצטרף: ד' מאי 22, 2013 8:27 pm

Re: פיוט "י[ו]ם ליבשה"

הודעהעל ידי עתניאל בן קנז » ג' אפריל 25, 2017 1:13 am

אפרקסתא דעניא כתב:פעם פירשתי ע"פ המשנה בנדרים: הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור בנימולי הגויים, כי כל הגויים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, אך נחשבים נימולים. ממילא כבר מבטן נחשבים לנימולים.


ר' צדוק הכהן - קדושת שבת מאמר ב
ומילה הוא המצוה הראשונה להיות לאות לבני ישראל, 'זרע אברהם' - אותם שנקראו זרעו (סנהדרין נט:), והיינו זרע יעקב, כמו שאמרו בנדרים (לא.).
ושם (נדרים לא:) ד'כל הגוים ערלים' (ירמיה ט, כה), והמילה רק בישראל. היינו שרק הם מוכנים לתקן הבריאה שיהיה על שלימותה, ולא כמו שנברא רק בשלימות יותר. אבל הגוים אפילו ימולו נקראים 'ערלים' . ובישראל להיפך (נדרים לא:). כי כבר זכו אבות העולם לזרעם אחריהם, דשם וקדושת היהדות אי אפשר ליעקר מהם . דאף על פי שחטא והגדיל עבירות עד למעלה, לא פקע שם ישראל ממנו (סנהדרין מד.). וגם 'פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון' (עירובין יט.), שבזכותם יגיעו לתיקון ד'לא ידח מהם נדח' (מלשון הפסוק שמואל ב' יד, יד). ועל כן 'מבטן לשמו יתברך נימולים' (ע"פ לשון הפיוט 'יום ליבשה', גאולה לשביעי של פסח ), בהיותו תינוק, שאין בו שום דעת כלל , ולא בבחירתו והשתדלותו.
ועל כן אפילו ערלים נקראו מולים, כי כבר זכה לזה בהשתדלות אבותיו. וכמו שהתינוק הנימול אינו בהשתדלותו ופעולתו, רק פעולת אביו שחייב למולו מעצמו (קידושין כט.; יו"ד רס, א), או על ידי שלוחו , או הבית דין (קידושין כט.; יו"ד רסא, א).

כדכד
הודעות: 8392
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: פיוט "י[ו]ם ליבשה"

הודעהעל ידי כדכד » ג' אפריל 25, 2017 11:35 am

אף אני דרשתי בש"ק העבר שהתקיימה בו מילה כדברי הרב אפרקסתא דעניא וברוך שכיוונתי.
לקישור מצות המילה והציצית פרשתי שאחר הבית "הבאים עמך בברית חותמך ומבטן לשמך המה נמולים" שמעיד על הקשר הפנימי והנסתר בין הקב"ה וישראל שזה קשר עמוק ונצחי, אך את זה אין רואים ממשיך הפייטן: "הראה אותותם לכל רואי אותם" שזה מתבטא ב"ועל כנפי כסותם יעשו גדילים" כדי להראות הקשר לעולם.
בהמשך הפיוט הוא קושר הכל יחדו: "לני זאת נרשמת הכר נא דבר אמת למי החותמת (הברית) ולמי הפתילים (הציצית).

אברמוב
הודעות: 64
הצטרף: ב' אפריל 24, 2017 7:17 pm

Re: קריעת ים סוף - ברית מילה - ציצית

הודעהעל ידי אברמוב » ה' אפריל 27, 2017 1:40 am

שבטיישראל כתב:ריה"ל בפיוטו "יום ליבשה" מזכיר ג' ענינים אלו כאחת

האם יש מדרש המקשר בין הג' ענינים ?


מצו"ב ביאור בענין זה משיעורי הגאון ר' אליהו דיסקין שליט"א
קבצים מצורפים
ציצית ומילה חותמות של עבדות - עבדי המקום.docx
(20.46 KiB) הורד 385 פעמים

השש בדברי תורה
הודעות: 62
הצטרף: ה' יוני 25, 2015 8:11 am

Re: פיוט "י[ו]ם ליבשה"

הודעהעל ידי השש בדברי תורה » ה' אפריל 27, 2017 2:21 am

מעניין לעניין, ראוי להזכיר שבהגהות הרש"ש עמ"ס תמורה מבאר פיוט זה.

רש"ש מסכת תמורה דף כד עמוד ב
משנה כיצד מערימין כו'. התוי"ט כתב בשם הרמב"ם דתחבולה שאינה להתיר תקרא מרמה. לפ"ז ק"ל הפיוט דיום ליבשה שיסד הר"י הלוי הטבעתי בתרמית. בת ענמית. ולמש"כ התוי"ט דבלשון תורה מצינו גם לערמת היתר א"ש קצת. וראיתי להמפרש דפירש בתרמית של מצרים ור"ל דהב' בא לשמוש הסבה כמו איש בחטאו וכדומה. ודוחק:

מעט דבש
הודעות: 3979
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פיוט "י[ו]ם ליבשה"

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' אפריל 27, 2017 3:14 am


נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: פיוט "י[ו]ם ליבשה"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' אפריל 03, 2021 10:52 pm

הטבעת בתרמית רגלי בת ענמית ופעמי שולמית יפו בנעלים

נראה לבאר קישור הענינים מה השייכות בין פעמי עם ישראל בקריעת ים סוף ל"יפו בנעלים' שזה נדרש על העליה לרגל, ונקדים שדברי הפייט מיוסדים על סמיכות הכתובים בשיר השירים (ז, א-ב): שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם: מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב.

והנה ענין "כמחולת המחנים" נתבאר היטב בדברי רש"י:
ד"א ונחזה בך נתבונן אליך מה גדולה ניתן לך והיא אומרת מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם יכולים לפסוק לי שתהא שוה לגדולתי אפילו לגדולת דגלי מחולות מחנות המדבר.

ונראה שאף בעליה לרגל נתקיימה בהם הגדולה של התאחדות השבטים כולם יחד, אך באופן של איש על מחנהו ואיש על דגלו, וכן נראה בלשונות הכתובים בתהילים (קכב, ג-ד): יְרוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו: שֶׁשָּׁ֨ם עָל֢וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם ד'.

ובפירוש נזר הקודש על המדרש (פר' ויצא פרשה סח): ולכן כל השבטים נתקבצו יחד בירושלים של מטה בעלותם לרגל, וזהו שאמר הכתוב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, כלומר ירושלים שלמטה מכוונת כלפי עיר ירושלים של מעלה המבונה על י"ב שערים כלפי מקור נשמת י"ב שבטים למעלה, ועל זה אמר לראיה ששם עלו השבטים שבטי יה, כלומר שלכך נקבצו ג"כ יחד שם כל השבטים בעלותם לרגל להיות ירושלים של מטה דוגמת ירושלים של מעלה.

ונראה שזהו הביאור בהא דאמרינן בהושענות: הושע נא עלית שבטים.

ומעתה נראה שגם אותה גדולה של חלוקה לשבטים היתה בקריעת ים סוף, שכך פירשו חז"ל את הפסוק בתהילים (קלו, יג): לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ, נעשה שנים עשר גזרים לשנים עשר שבטים, יעוי' רש"י שם וכ"ה בפסיקתא זוטרתא ובשכל טוב.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: פיוט "י[ו]ם ליבשה"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' אפריל 03, 2021 10:54 pm

ידידים רוממוך בשירה קדמוך

מהו 'קדמוך', בפשוטו הביאור לפי דברי המדרש (שמו"ר פר' בשלח כג, ז): וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ב"ה א"ל הקדוש ברוך הוא יקדמו בני תחלה הה"ד אז ישיר משה, אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה, וכן דוד הוא אומר קדמו שרים אלו ישראל שעמדו על הים דכתיב אז ישיר משה, אחר נוגנים אלו המלאכים.

ובפי' רש"י לתהילים (סח, כה): ראו הליכותיך אלהים - כלומר לאלו נאה לך להושיע שכשראו הליכותיך בקדושתך בים קדמו שרים לשורר לפניך שירת הים ואחריהם באו הנוגנים אלו המלאכים.

אולם אף כי בדברי רש"י משמע כי זהו שבחן של ישראל שהקדימו בשירה, הנה בדברי המדרש מפורש לא כן, וז"ל בסמוך: ולמה כך, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה אלא מפני שב"ו יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים. וצ"ע.

ושמא יש לומר בנוסח אחר, ובהקדם מה שיש לדקדק מהי ההדגשה 'ידידים' רוממוך, וכיוצא בזה מצינו בנוסח התפילה על זאת שבחו אהובים ורוממו לא'ל ונתנו ידידים זמירות שירות ותשבחות וכו', ואח"כ 'משה ובני ישראל לך ענו שירה... ואמרו כולם.

והנה בספר מאורי המועדים (מבית בריסק; עמ' קיד) מובא: בפשטות נאמרה שירת הים רק אחר שכבר טבעו המצרים ועלו בני ישראל מן הים, דכן משמע מקראי דכתיב ביה סוס ורוכבו רמה בים ועוד כיו"ב. וכן איתא בסוטה ל, ב בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, עיי"ש דמבואר שהיה אחר הנס. אמנם במכילתא בשלח (ויהי פרשה ב) איתא, ר' מאיר אומר ה' ילחם לכם אם כשתהיו עומדים ושותקין ה' ילחם לכם ק"ו כשתהיו נותנין לו שבח. רבי אומר ה' ילחם לכם המקום יעשה לכם נסים וגבורות ואתם תהיו עומדין ושותקין אמרו ישראל למשה רבינו משה מה עלינו לעשות אמר להם אתם תהיו מפארים ומרוממים ונותנין שיר ושבח וגדולה ותפארת למי שהמלחמות שלו כענין שנאמר רוממות אל בגרונם ואומר רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך ואומר ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה אשירה לה' כי גאה גאה.

ומבואר שכבר אמרו שירה עוד לפני מפלת המצרים, וזה צ"ע שסותרים דברי הגמ' לדברי המכילתא. ועוד, דהרי בשירה אמרו דברים שנעשו אחר מפלתן של המצרים וא"כ איך אמרוה קודם.

וי"ל בכוונת המכילתא שאמרו רק התיבות האלה ד'אשירה לד' כי גאה גאה', ולא סיימו סוס ורוכבו רמה בים, ואין סתירה בין דברי הגמ' לדברי המכילתא.
ויעו"ש עוד באורך.

ושם בעמ' תקיא הביא עוד דברי התרגום לשה"ש (א, ט) עה"פ לססתי ברכבי פרעה, "מה עבד קודשא בריך הוא, איתגלי בכח גבורתיה על ימא ונגב ית ימא וית טינא לא נגב, אמרו רשיעיא ונוכראין די ביניהון ית מוי דימא יכל לנגבא וית טינא לא יכל לנגבא, בההיא שעתא תקף רוגזיה דד' עליהון ובעא לשנקותהון בגוי דימא היכמא דאשתנקו פרעה וחילותהי ופרשוהי וסוסותיה, אלולי משה נביא דפרש ידוי בצלוי קדם ד' ואתב רוגזא דד' מנהון ופתח איהו וצדיקי דרא ית פומהון ואמרו שירתא, ועברו בגו ימא דסוף ביבשתא בגין זכותא דאברהם יצחק ויעקב רחימא דד'".

הרי שאמרו שירה גם קודם שעברו את הים ביבשה, אולם זו היתה שירה מיוחדת של 'ידידים רוממוך', שהיתה שירה של רוממות לרומם ולשבח את הקב"ה קודם שהטביע את המצרים בים, "אשירה לד' כי גאה גאה", ועי' ברמב"ן על הך קרא וז"ל, כי גאה גאה - על השירות, ועל כל מה שאקלס בו עוד יש בו נוספות. לשון רש"י. עשאו לשון רוממות וגודל. ואולי כן הוא, יעו"ש.

ומעתה מבואר שאמנם אותה שירה של רוממות קודם שלימות הנס היתה של ידידים, ובשירה קדמוך קודם הנס.

הרב שאול
הודעות: 17
הצטרף: ו' אוגוסט 23, 2019 4:49 am

Re: פיוט "י[ו]ם ליבשה"

הודעהעל ידי הרב שאול » א' פברואר 05, 2023 8:12 pm

ועוד יש לבאר הקשר בין מילה לקריעת ים סוף
המילה הראשון שהוא ומבטן לשמך המה נמולים הוא מילת יצחק אבינו
עליו נאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים
וזו היה בשמיני של פסח לפי הדעות שנולד בט״ו ניסן
( ע׳ למכסה עתיק שהביא הרבה דעות בזה)


חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 29 אורחים