הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' מאי 12, 2014 8:29 am
שוב אמרנו היום בסליחות 'צמת בקצפך שוחחי לתלוי', ויצויין שבסליחות המפורשות 'באר יעקב' (ליטא, עמ' תסז) הביא שהורה לו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל להשאיר על כנה את הגירסא המצונזרת 'צדקם בדינך מסתר וגלוי', כיון שהנוסח המקורי - המובא בערה"ב ובכת"י - לא הודפס כלל.
שינוי נוסחא נוסף הקשור לענייננו באותה הסליחה בסמוך: 'עושקיהם יקניאום ונתנום לשסוף' תחת הנוסחא המקורית 'בנצר נאפוף', [כאן בולט התיקון לאור קלקול החרוז, כמו בהמשך: עועים ימסכו ויהיו לספוף].
וכאן שני הערות בביאור הנוסח.
א) 'בנצר נאפוף', כאן בודאי הכוונה לנוצרים המרומזים במלת 'נצר', וכן בישעיהו (יד, יט) וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס:
ובחסרונות הש"ס בסנהדרין (מג,א), תנו רבנן: חמשה תלמידים היו לו לישו הנוצרי, מתאי, נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוה למתי, אמר להו: מתי יהרג? הכתיב מתי אבוא ואראה פני אלהים! - אמרו לו: אין, מתי יהרג דכתיב מתי ימות ואבד שמו. אתיוה לנקאי, אמר להו: נקאי יהרג? הכתיב ונקי וצדיק אל תהרג! - אמרו לו: אין, נקאי יהרג, דכתיב במסתרים יהרג נקי. אתיוה לנצר, אמר: נצר יהרג? הכתיב ונצר משרשיו יפרה! - אמרו לו: אין, נצר יהרג, דכתיב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב.
אלא שאת מילת 'נאפוף' יש לפרש בשתי משמעויות שונות, ניתן לפרשו על ניאוף כפשוטו, וכלשון הכתוב בהושע (ב, ד) רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ, וזאת לפי הידוע שאותו האיש נולד מממעשה של ניאוף, [עי' בחסרונות הש"ס בשבת (קד, ב), בן סטדא, בן פנדירא הוא. אמר רב חסדא: בעל סטדא, בועל פנדירא. בעל פפוס בן יהודה הוא. אלא, אמו סטדא. אמו מרים מגדלא שער נשיא הואי, אלא, כדאמרי בפומבדיתא סטת דא מבעלה. וכן בסנהדרין סז, א].
אולם יתכן עוד לפרש דקאי על עבודה זרה שעבדו לאותו האיש, כמו שתרגם יונתן ומובא ברש"י עה"פ בהושע, 'ופולחן טעותהא מבין קירוהא'.
הערה נוספת 'עועים ימסכו ויהיו לספוף', האם הכוונה היא לכליה מלשון 'ספו תמו' (תהילים עג, יט ובמצודות שם), או שמא יש כאן כוונה נוספת מלשון 'סף', ואף ל'סף' שתי משמעויות שונות, (א) כוס תרעלה, כאמור בזכריה (יב, ב), הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלִָם. ופרש"י, כלי תרעלה כמו בדם אשר בסף (שמות יב).
(ב) מלשון סף הדלת, כאמור בעמוס (ט, א) רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג לֹא יָנוּס לָהֶם נָס וְלֹא יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט, ומרמז גם על הכאה כמו שהדלת שוקף על הסף ומכה בו, (עי' רש"י בראשית מא, ו: 'ושקיפן קדום, חבוטות לשון משקוף החבוט תמיד על ידי הדלת המכה עליו'. וכן בפרשת בחוקותי (ויקרא כו, לו), עלה נדף - שהרוח דוחפו ומכהו על עלה אחר ומקשקש ומוציא קול, וכן תרגומו קל טרפא דשקיף, לשון חבטה, שדופות קדים (בראשית מא ו) שקיפן קידום, לשון משקוף, מקום חבטת הדלת, וכן תרגומו של חבורה (שמות כא כה) משקופי).