מבוכה ותהיה בחתימת מוסף של שבת ויו"ט - אנא עזרתכם!

[איש_ספר]

כידוע, וכבר דובר ע"כ בבית מדרשינו, מנהג הספרדים בזה"ז, שקודם חתימת ברכה אמצעית של מוסף שבת ר"ח, אינם מזכירים כלל את ר"ח. אלא אחרי אתה יצרת אומרים, או"א חדש עלינו (כנוסח שאומרים במוסף ר"ח של חול) ואח"כ ישמחו במלכותך וכו', ואח"כ או"א רצה במנוחתינו (של תפילת שבת רגילה) ואז חותמים, ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל ור"ח.

וכבר תמה ע"כ החק"ל, לאיפה נעלם מעין החתימה, וכתב שם שמנהגו להוסיף בלחש כאשכנזים קודם החתימה, ושבת קדשך להם הודעת וחוקי ר"ח להם קבעת ברוך אתה וגו'.

נוסח הספרדים הזה, נמצא פחות או יותר בסדרע"ג ורס"ג ונוסח התפילה לרמב"ם ואבודרהם (השינויים שביניהם זה בעיקר לגבי אמירת ה"ישמחו" ומיקומו, לרמב"ם א"א כלל והאחרים מזיזים אותו לכאן ולכאן, לענ"ד אין בזה שום נפק"מ אבל החק"ל כן רואה בזה ענין).

ע"כ הכל ברור.

מה שמעניין, שהחק"ל והבית מנוחה (ל"מ עוד מהספרדים שעמדו בנושא הזה בכלל), לא שתו ליבם, שנוסח/מנהג זה מקורו מפורש בברייתות לפי פירושו של הרמב"ם. לא נאריך כאן אבל רק נציין בקיצור נמרץ. בתוספתא ברכות פ"ג ועוד שהובאו בביצה יז א, אמרו על תפילות יו"ט ור"ח שחלו בשבת, "מסיים בשל שבת". לד' רש"י שם ועוד, היינו שחותם רק בשבת בלבד. והיינו דלא כסוברים שם - וכן מנהגינו - שחותמים מקדש השבת וישראל והזמנים/ור"ח, אבל כבר העיר הכס"מ פ"ב מתפילה הי"א שהרמב"ם שם, מפרש מסיים, לא על החתימה אלא על מה שאומרים קודם החתימה (שז"ל הרמב"ם שם: במוסף מתחיל בברכה אמצעית בענין שבת ומשלים בענין שבת ואומר קדושת היום באמצע ברכה וחותם בה בראשי חדשים מקדש השבת וישראל וראשי חדשים. ובחולו של מועד חותם בה כמו שהוא חותם ביום טוב שחל להיות בשבת. הרי שמשלים וחותם תרי מילי נינהו) והפירוש הזה מקויים בעוד ד' ראשונים ואכ"מ.

אלא שאם הדברים נכונים שיש כאן הוראה, שמעין החתימה אין חותמים אלא בשל שבת בלבד, על אף שלכאורה הוא נוגד לכלל של מעין החתימה וכו', היה צריך להיות כך גם בשבת ויו"ט. שהרי מסיים בשל שבת נאמר שם בברייתות, בין על יו"ט וחוה"מ שחלו בשבת ובין על ר"ח.

ובכן יצאתי לבדוק באותם שבמוסף שבת ור"ח, השמיטו ר"ח קודם החתימה, איך נהגו בשבת ויו"ט. ולצערי לא הצלחתי למצוא לא ברס"ג לא ברע"ג ולא ברמב"ם, איך נוסחתם קודם חתימת הברכה.

(סידורי הספרדים בימנו, אומרים קודם החתימה כאשכנזים: והנחילנו ה' אלוקינו וכו' שבת ומועדי קדשך וכו' ברוך אתה ה' וכו', אבל אין מזה כל ראיה כמובן לשיטת אותם הגאונים והראשונים הנזכרים)

אודה לעזרתכם ותודה לכל מי שהתאזר בסבלנות לבוא עד כאן.

[איש_ספר]

אולי האריכות היתה בעוכרי. אנסה איפוא בקיצור.

לנוסח הרס"ג, הרע"ג והרמב"ם בשבת ר"ח, קודם החתימה לא מזכירים את ר"ח אלא שבת בלבד (ודלא כאשכנזים שאומרים: ושבת קדשך להם הודעת וחוקי ר"ח להם קבעת). ובכן איך מנהגם של הצדיקים הללו ביו"ט שחל בשבת, מה הם אומרים קודם החתימה?

[יעקובי]

למה שלא נאמר 'לשיטתם'.
כלומר אילו מצאנו בדבריהם לענין יו"ט שחל בשבת, ההפך משיטתם לענין שבת וראש חדש, אזי הוה קשיא טובא דתרתי דסתרי. אבל מאחר וסתמו ולא פירשו, נצטרך לומר דלשיטתם אזלי, וכשם שבשבת ור"ח מסיים בשל שבת קודם החתימה, ה"ה נמי לשבת ויו"ט, שכך הוא דין הברייתות ("מסיים בשל שבת") הן לגבי יו"ט ושבת והן לגבי ר"ח וחוה"מ שחלו בשבת, והכל דבר אחד.

[ערער בערבה]

ניסיתי לסייע קצת ע"י חיפוש באוצר, כמדומה שמצאתי מישהו שמנסה לחלק בדעת הרמב"ם בין שבת ר"ח לשביו"ט, ראה ספר דברי מאיר, קפלן, עמ' קצג

[איש_ספר]

למה שלא נאמר 'לשיטתם'.
כלומר אילו מצאנו בדבריהם לענין יו"ט שחל בשבת, ההפך משיטתם לענין שבת וראש חדש, אזי הוה קשיא טובא דתרתי דסתרי. אבל מאחר וסתמו ולא פירשו, נצטרך לומר דלשיטתם אזלי, וכשם שבשבת ור"ח מסיים בשל שבת קודם החתימה, ה"ה נמי לשבת ויו"ט, שכך הוא דין הברייתות ("מסיים בשל שבת") הן לגבי יו"ט ושבת והן לגבי ר"ח וחוה"מ שחלו בשבת, והכל דבר אחד.

לכאורה אין סיבה שלא לומר כך, אבל משונה לכתוב דברים בסיסיים כאלה בהשערה, במיוחד שמדובר בדבר תמוה (הסיום בשל שבת בלבד) שכמעט לא עמדו בו מלבד החק"ל (וגם הוא לא העלה בדעתו שזה קשור ל"מסיים בשל שבת", עי"ש שהשאיר הדברים בתימה ונהג לעצמו בלחש כמנהג אשכנז!) ומה גם שלע"ע לא מצאתי נוסח שכזה ואיך אפשר לכתוב דברים כאלה מהשערה. צער גדול.

הרב ערער יש"כ.

[יעקובי]

כמובן שרציתי לסיים "ומכל מקום תמוה שיסתמו הדבר ולא יפרשו".

ועכ"פ אם תורשה עוד הערה, כתב מר "יש כאן הוראה שמעין החתימה אין חותמים אלא בשל שבת בלבד". וזה באמת קשה מאד, מה נשתנתה ברכה זו מכל הברכות, דלית בה דין מעין החתימה סמוך לחתימה, וכמו שתמה מעכ"ת.

אבל כמדומני לפרש, אדרבה איפכא, שהוראה זו באה כדי שיתקיים דין סמוך לחתימה מעין החתימה. וכלשון הכס"מ: "ולפיכך נראה שרבינו היה מפרש ומסיים בשל שבת, לא לענין חתימה קאמר, אלא שאומר איזה ענין של שבת, כמו ישמחו במלכותך וכו' וכדומה". והיינו שאילולא הוראה זו לא היה חוזר להזכיר של שבת כלל, משהתחיל לומר קדושת היום באמצע, ואז כשהיה חותם בשל שבת ומעין המאורע, לא היה מתקיים בזה דין מעין החתימה סמוך לחתימה, שהרי לא הזכיר של שבת סמוך לחתימה. לפיכך אמרו, מסיים בשל שבת, והיינו "שאומר איזה ענין של שבת", כלומר חוזר ומזכיר סמוך לחתימה גם ענין שבת, ובזה א"ש דין סמוך לחתימה וכו'. והיינו כדברי הבית מנוחה ש"סמוך לחתימה" אריכתא הויא.

[יתר10]

לא הבנתי הדגש דוקא על 'מוסף' לגבי יו"ט הרי אין חילוק בין מוסף לשאר התפילות שעל כולם אמרו מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת
[ובשיטמ"ק שם העיר שפשט הגמ' משמע שמתפללים תפילת שבת ממש "אלא שאין המנהג כן"]

[איש_ספר]

לא הבנתי הדגש דוקא על 'מוסף' לגבי יו"ט הרי אין חילוק בין מוסף לשאר התפילות שעל כולם אמרו מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת

צודק. אגבב מוסף שבת ר"ח וחוה"מ, כתבתי כן גם ביו"ט.

[ובשיטמ"ק שם העיר שפשט הגמ' משמע שמתפללים תפילת שבת ממש "אלא שאין המנהג כן"]

עי' גם חי' המאירי שם ששולל פשט זה: לא שיאמר אתה קדשת אלא שיאמר אתה בחרתנו ויזכיר תחילה של שבת. (יש כאן נקודה נוספת והיא, שאין חיוב לפתוח מיד עם הזכרת השבת ואפשר לפייט קודם איך שרוצים, ורק תחילת ההזכרות יהיו בשבת, ועי' גם זיו משנה על הרמב"ם שם.

כמובן שרציתי לסיים "ומכל מקום תמוה שיסתמו הדבר ולא יפרשו".

ועכ"פ אם תורשה עוד הערה, כתב מר "יש כאן הוראה שמעין החתימה אין חותמים אלא בשל שבת בלבד". וזה באמת קשה מאד, מה נשתנתה ברכה זו מכל הברכות, דלית בה דין מעין החתימה סמוך לחתימה, וכמו שתמה מעכ"ת.

אבל כמדומני לפרש, אדרבה איפכא, שהוראה זו באה כדי שיתקיים דין סמוך לחתימה מעין החתימה. וכלשון הכס"מ: "ולפיכך נראה שרבינו היה מפרש ומסיים בשל שבת, לא לענין חתימה קאמר, אלא שאומר איזה ענין של שבת, כמו ישמחו במלכותך וכו' וכדומה". והיינו שאילולא הוראה זו לא היה חוזר להזכיר של שבת כלל, משהתחיל לומר קדושת היום באמצע, ואז כשהיה חותם בשל שבת ומעין המאורע, לא היה מתקיים בזה דין מעין החתימה סמוך לחתימה, שהרי לא הזכיר של שבת סמוך לחתימה. לפיכך אמרו, מסיים בשל שבת, והיינו "שאומר איזה ענין של שבת", כלומר חוזר ומזכיר סמוך לחתימה גם ענין שבת, ובזה א"ש דין סמוך לחתימה וכו'. והיינו כדברי הבית מנוחה ש"סמוך לחתימה" אריכתא הויא.

אם נדבר על הנוסח הנהוג בין הספרדים כיום, יש לזכור שחוץ מישמחו וכו', אומרים גם או"א שלם של שבת, ולומר שכ"ז חשוב מעין החתימה הוא דוחק גדול. וזה דבר שאין לו אח ורע כנראה. (אגב בחק"ל סו"ס ע"ג מתייחס לנוסח הרמב"ם, רק לא הבנתי שם דבריו כלל, או שיש שם טעות או שממני ריק)
לגבי הרמב"ם והכס"מ, יש לזכור שהרמב"ם בהלכות צועד בעקובת הברייתא המדברת על עיקר הדין ולא מתייחסת לנוסחאות שונות שנהגו בכל מקום. ועיקר הדין הוא רק מה שמופיע בברייתא שם: פותח בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע, ועי"ש ברש"י ובמאירי, שפי' (באופן המינימלי ביותר, והיינו כנ"ל שהברייתא לא מתייחסת לנוסחאות שאינם מעיקר הדין) שאומר ותתן לנו את יום השבת הזה ושוב אומרים ואת יום טוב פלוני הזה. בזה מקיימים "פותח בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע". אחרי הנקודה הזו, השבת והמועד/או ר"ח שווים, ואין שום סיבה לומר "מסיים בשל שבת", כדי שגם השבת תהיה מעין החתימה, כי השבת בשלב זה אינה במצב יותר נחות מהיו"ט או הר"ח. ולכן קשה לפרש כדבריך.
-----------
עוד שתי הוספות

העירוני, שבעוד שהרמב"ם בהלכות תפילה פ"ב הי"א מזכיר את פותח בשל שבת ומסיים בשל שבת, לענין מוסף חוה"מ ור"ח, הנה כשמדבר שם ה"ה על יו"ט שחל בשבת, לא מזכיר מזה כלום. והוא פלא.
שבתי וראיתי שבנוסח בני התימן, בתפילות שבת ויו"ט, לפני החתימה אין מזכירים שבת כלל, שלא ככל העדות. וזה מתאים עם סתימת הרמב"ם בנוסח התפילה שלגבי שבת ויו"ט הזכיר שמשלבים את שבת באמצע ובחתימה ולא הזכיר דבר נוסף! יוצא איפוא שיש כן שיטה הפוכה מהקצה לקצה, שלא רק שלא מסיימים בשל שבת אלא מסיימים בשל יו"ט! פלא ע"ג פלא. ומהרי"ץ בע"ח, לא דבר מזה כלל.