'דרך אמנותך בחלקך ללגיונך אפסניא, גמול חסד לעלובה הלזו אכסניא'

דעת תפילה ופירושה, חקר ועיון בנוסחאות ומנהגי התפילה, לשונם ומקורם של פייטנים
נוטר הכרמים
הודעות: 4592
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

'דרך אמנותך בחלקך ללגיונך אפסניא, גמול חסד לעלובה הלזו אכסניא'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' נובמבר 10, 2016 8:39 pm

אמרנו היום בסליחות, דרך אמנותך בחלקך ללגיונך אפסניא, גמול חסד לעלובה הלזו אכסניא.

בהשקפה ראשונה מלבד החרוז התואם קשה למצוא שייכות בין המילים, 'אפסניא' היינו כמו דאיתא בסנהדרין (יח, ב), גופא, אין מושיבין... לא מלך וכהן גדול בעיבור שנה; מלך משום אפסניא, ופירש"י, משום אפסניא - מחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה, ונוח לו שיהו כל השנים מעוברות. ושם בסמוך (כא, ב) תנן, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד - אלא כדי ליתן אספניא.

ואילו 'אכסניא' זה 'מכניסי אורחים בבתים' כלשון רש"י בברכות (סג, ב ד"ה בכבוד אכסניה), וכן הוא בסוטה מז, א, ובב"מ פה, א, ובהרבה מקומות מצינו שמכנים 'אכסניה' לא למכניסי האורחים, אלא לאורח המתארח (לרוב בקביעות),

וצ"ב טובא, מה ענין חלוקת ממון ושכר החיילות לגמילות חסד של הכנסת אורחים בביתו או גמילות חסד ל'אורח'?

והיה מקום לפרש כאן 'אכסניא' במובן אחר, וכעין דאיתא בבבא בתרא (יא, ב), אכסניא, לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחים מתחלקת. ופירש"י, אכסניא - חיל של מלך המוטל על בני העיר לתת להן אכסניא בבתיהם. וכן תנן בברכות (מז, א), מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי. ופירש"י, אכסניא - חיל של מלך שמטיל על בני העיר לזונם בשובם ממלחמתו, והרי הם כעניים, לפי שהם שלא במקומם. ובעירובין (יז, ב) פירש"י, אכסניא - חיל הבא למלך ישראל להלחם על אויביהם, וישראלים הם.

ולפי"ז יהיה הפירוש שכאשר בא הקב"ה לחלק ללגיונו – חיילותיו אפסניה, דהיינו שכר וממון על עבודתם, יגמול חסד גם עם כנסת ישראל העלובה ויתן לה לכל הפחות 'אכסניה' דהיינו מקום דירה גרידא.

אבל גם זה תמוה ביותר, מאן נינהו אותן הלגיונות והחיילות של הקב"ה שהוא בא לחלק להם אפסניא, הרי בעולם השפל חיל ד' זה עם ישראל ואין זולתם, ועדיין קשה מה שייך כאן התואר 'עלובה' לישראל כאשר הנושא הוא השייכות עם הקב"ה לקבל ממנו שפע.

ולכן היה נראה יותר לפרש 'אכסניא' כפשוטו דהיינו אורח, אלא שאם נפרש בסתמא על כלל ישראל שהם אכסניה דהיינו האורחים של הקב"ה, יקשה כנ"ל דמה ענין השייכות לחלוקת האפסניה לחיילות, ומאן נינהו החיילות שמקבלים אפסניה.

וביותר, מהו הכינוי של 'עלובה אכסניה' ביחס לכלל ישראל, הרי היפוך הדברים מצינו להדיא בדברי הירושלמי בריש פרק הרואה, וז"ל,
אמר רבי תנחומא מעשה בספינה אחת של עכו"ם שהיתה פורשת מים הגדול והיה בה תינוק אחד יהודי עמד עליהם סער גדול בים ועמד כל אחד ואחד מהם והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום אמרו לאותו יהודי בני קום קרא אל אלהיך ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו והוא גבור מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו ושתק הים. כיון שירדו ליבשה ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו אמרו לו לאותו התינוק לית את בעי מזבין לך כלום אמר להון מה אתון בעי מן ההן אכסניא עלובה. אמרו לו את אכסניא עלובה אינון אכסניא עלובה אינון הכא וטעוותהון בבבל ואינון הכא וטעוותהון ברומי ואינון הכא וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את כל אהן דאת אזיל אלהך עמך הה"ד כה' אלהינו בכל קראינו אליו.


ובפני משה, וז"ל, מה אתון בעין. מן האכסניא העלוב הזה שאינו יודע להיכן ילך ואמרו לו וכי אתה אכסנאי עלוב הם הן שיפה לקרותם אכסניא עלובה שיש שהמה כאן וטעות ע"ז שלהם בבבל וכו' אבל אתה יהודי כל מקום שאתה הולך אלהיך עמך והוא עונה אותך בכל עת.

ובדומה לזה בילקוט שמעוני (ישעיהו רמז תקט),
א"ר תנחומא מעשה בספינה אחת והיה בתוכה יהודי אחד, הגיעו לנס אחד, אמרו לאותו יהודי פלוני טול מעות ועלה לנס הזה וקנה לנו משם מאומה, אמר להם לא אכסניא אני ואיני מכיר להיכן אני הולך, אמרו לו יהודי אכסנאי בכל מקום שאתה הולך אלהים עמך שנאמר אשר לו אלהים קרובים.


אלא נראה שמכוון הפייטן הוא על פי דברי המדרש (ויקרא רבה פרשת בהר פרשה לד),
ד"א גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא אמרו לו כל יום אית לך אכסניא אמר להם והדין נפשא עלובתה לאו אכסניא הוא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא
.

ולפי"ז יתפרש 'לגיונך' גם על כלל ישראל, ומיירי כאן בקבלת שכר על המצוות והמעשים טובים שהקרן קיימת לעולם הבא, ומ"מ אנו מבקשים שכאשר הקב"ה מחלק אפסניא לנשמות ישראל, והיינו שכר, דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, שכאומנותו יגמול חסד גם עם הנפש הבהמית שהיא אכסניא עלובה בתוך הגוף והיא נזקקת למאכל להחיות ולהחזיק עצמה, והדברים נפלאים.

והעירני חכ"א שליט"א להמתיק עוד בזה, דנראה דסליחה זו לקוחה מסדר הסליחות של עשי"ת, וזהו שאומרים 'ערך שוועתנו לך לבד נושיט, סדר חיים ופרנסה ליצורים תושיט', ולשיטת כמה ראשונים וכן הכרעת הגר"א (או"ח סו"ס תקפב), הדין בבראש השנה נחתם גם על שכר עולם הבא, ועיקר הדין הוא על חיי עולם הבא, ומבקשים שיחד עם חלוקת השכר לחיילות ד' לעולם הבא, יהיה ג"כ גמילות חסד עם האכסניה העלובה דהיינו הנפש הבהמית.

שוב ראיתי ההפניה לדברי המדרש בפי' 'עיון תפילה' על אתר, אבל בלי שום הסבר.

חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים