פורום אוצר החכמה

אמר ההוא גברא הא בקדמיתא אבות תקנום להני צלותי ומה דאתקינו אברהם ויצחק הוא עקרא ומה דאתקין יעקב דאיהו שבחא דאבהן אמאי איהו רשות ולא עקרא כהני, אמר רבי שמעון הא אתמר, אבל ת"ח הני תרי זמני דתרי צלותי לאו אינון אלא לחברא ליעקב בעדביה כיון דאתחברו דא בדא אנן לא צריכין יתיר דכיון דאתיהיבת אתתא בין תרין דרועין ואתחברת בגופא לא אצטריך יתיר.

ד"א יענך ה' ביום צרה, מהו ביום צרה, אמר ר"ל למה"ד לאשה שישבה על המשבר והיתה מצטערת לילד, אמרו מי שענה את אמך הוא יענה אותך, כך אמר דוד לישראל, מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם, מה התפלל יעקב, ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי, אף אתה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב.

מהו ורוח תשימו אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו אלא הרווח להם מצרותיהם, באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו למרום בכה ובקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא ושמע תפלתו, והבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו של יעקב, שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב.

בפסוק ויאמר יעקב אלקי אבי. ולא נכתב בלשון תפלה. שלא הוצרך לשנות עצמו. כי הי' תמיד מוכן בבחי' עבודה שבלב זו תפלה. וז"ש שתיקן תפלת ערבית כי שחרית ומנחה הם זמנים מיוחדים לתפלה ותפלת ערב אין לה קבע. לכן אין כ"א יכול לה רק רשות מי שהוא בן חורין כיעקב אבינו. שבכל עת צרה דכתיב ויירא מאד. אעפ"כ ויאמר יעקב. וכל ההתנגדות והחשכות לא גרם אצלו ריחוק מבחי' התפלה וזהו תפלת ערבית.

כבר פירשתי "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק", ותרגם אונקלוס "שמח זבולן בצאתך", לאגחא קרבא. ועל "עמים הר יקראו" פירש שהשבטים נקראים 'עמים' עולים להר בית ה' להקריב קרבנות ברגל [אין מפורש בתרגום שהוא ברגל, אבל כך פירש רש"י וכנראה מקורו מהתרגום]. ופירוש תמוה הוא לפי ענין הקרא. מאי שייטא 'לאגחא קרבא' להכא.
אבל יובן בטוב, כי הנה מדרך הולכי מלחמה להקריב קרבן קודם, כמו שעשה שאול בהקריבו על הבמה טרם בוא שמואל, והתנצל בזה, כי פלשתים הלחמו ביום קרב ואת ה' לא דרש, על כן הקריב העולה תחלה (ש"א יג, יב). והנה בשעת איסור הבמות (זבחים קיב:) היו צריכים לעלות להקריב קרבנותם. ואם לא היה פנאי לכך, היו נודרים ומשלמים בעלותם לרגל אח"כ, והקב"ה קבל קרבנותם מיד משעת הנדר, בשעת צרה ומלחמה. וכל זה מבואר (ע' בעל הטורים בראשית יג, יח; במדבר טו, ג; ורוקח שם). אך יותר מהם היה זבולן, שהרי אין קרבן טוב למלחמה יותר מעסק התורה שהיא המנצחת באמת. וידוע שהמחזיק לומדי תורה ומהנהם מנכסיו הרי הוא ממש כאילו הוא עוסק בתורה (רמ"א יו"ד רמו, א). וזבולן החזיק יששכר (ב"ר עב, ה). נמצא שבאותה שעה בעצמה שהיה יששכר עוסק בתורה בביתו, היה נחשב לזבולן כאילו הוא עתה עוסק בתורה. נמצא שהיה זבולן לוחם בידו אחת ועוסק בתורה בידו אחת, בפעם אחת, ובטוח הוא שיצליח יותר מכולם. וזהו "שמח זבולן בצאתך", לאגחא קרבא, שהרי יששכר באוהליך עוסק בתורה, ואיך לא תצליח [ע' ויק"ר (כה, ג), "שבטו של זבולן בין מתכוין בין שאינו מתכוין יוצאין למלחמה ונוצחין וכו'"]. משא"כ "עמים הר יקראו" (פסוק יט), שארי שבטים צריכים לטרוח לעלות אל הר בית ה', "שם יזבחו זבחי צדק". והתרגום כתב לתוספת ביאור, שהיה זה ברגלים. פירוש, כשלא היה להם פנאי להקריב קודם המלחמה היו נודרים ומקריבים ברגל כנ"ל.

תא חזי כתיב ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך, מלמד דאשתתפו כחדא דא נפיק ואגח קרבא, ודא יתיב ולעי באורייתא, ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא.

"וזכרו אחריה תפלת ערבית שהיא רשות וקבעוה חובה לפי שלא תקנה יעקב אבינו אלא בגלותו, ובכל גלות שנגלה קצו רצו מתפללין ערבית רצו אין מתפללין, ואצ"ל בזמן שאין גלות ויש שלום, כי בזאת יתהלל איש חמודות בגולה ומקדמת דנא. אבל בגלות החל הזה שלא נגלה קצו חובה עלינו להרבות בתפלה...".

"אבל תפילת ערבית רשות אלא שבזמן הגלות שהוא כעין אותו העת שתקנה יעקב אבינו בצאתו מל הארץ חוצה לה מתחבא מפני עשו ודואג מלבן ותחבולותיו נהגו בה מנהג חובה למתק דיניה של לאה שהם קשים מתחלתה ועד סופה לא כן דיניה של רחל...".

נוטר הכרמים כתב:ובאמת מצינו חבל אחרונים שתלו ב' המחלוקות זו בזו, וסברי דמאן דסבר תפילת ערבית רשות בע"כ ס"ל דתפילות כנגד תמידין תקנו, [כך צידד הפנ"י בברכות שם, וכן נקטו בשו"ת מהריט"ץ (ישנות סי' ע); מרכבת המשנה (אלפנדרי) על הרמב"ם פ"א מתפילה ה"ה; בנין שלמה (להגר"ש קלוגר) על הרמב"ם (שם); שו"ת משכנות יעקב (קרלין, או"ח סי' פג); ספר תורת משה לחת"ס (פרשת יתרו, בפסוק זכור את יום השבת לקדשו); שו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה ח"ב סימן ג; מראה הפנים על הירושלמי ברכות פ"ד ה"א; רבי יאשיה פינטו (הרי"ף) בפירושו על העין יעקב בברכות שם ועוד].

נוטר הכרמים כתב:.

ובאמת מצינו חבל אחרונים שתלו ב' המחלוקות זו בזו, וסברי דמאן דסבר תפילת ערבית רשות בע"כ ס"ל דתפילות כנגד תמידין תקנו, [כך צידד הפנ"י בברכות שם, וכן נקטו בשו"ת מהריט"ץ (ישנות סי' ע); מרכבת המשנה (אלפנדרי) על הרמב"ם פ"א מתפילה ה"ה; בנין שלמה (להגר"ש קלוגר) על הרמב"ם (שם); שו"ת משכנות יעקב (קרלין, או"ח סי' פג); ספר תורת משה לחת"ס (פרשת יתרו, בפסוק זכור את יום השבת לקדשו); שו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה ח"ב סימן ג; מראה הפנים על הירושלמי ברכות פ"ד ה"א; רבי יאשיה פינטו (הרי"ף) בפירושו על העין יעקב בברכות שם ועוד].

איש_ספר כתב:

נוטר הכרמים כתב:.

ובאמת מצינו חבל אחרונים שתלו ב' המחלוקות זו בזו, וסברי דמאן דסבר תפילת ערבית רשות בע"כ ס"ל דתפילות כנגד תמידין תקנו, [כך צידד הפנ"י בברכות שם, וכן נקטו בשו"ת מהריט"ץ (ישנות סי' ע); מרכבת המשנה (אלפנדרי) על הרמב"ם פ"א מתפילה ה"ה; בנין שלמה (להגר"ש קלוגר) על הרמב"ם (שם); שו"ת משכנות יעקב (קרלין, או"ח סי' פג); ספר תורת משה לחת"ס (פרשת יתרו, בפסוק זכור את יום השבת לקדשו); שו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה ח"ב סימן ג; מראה הפנים על הירושלמי ברכות פ"ד ה"א; רבי יאשיה פינטו (הרי"ף) בפירושו על העין יעקב בברכות שם ועוד].

קדם לכולם הרש"ס בחיבורו לעדיות.

יזל מדליו כתב:עוד יש להוסיף.
תורה תמימה הערות בראשית פרק כח הערה ה

ה) עיין מש"כ בענין תפלות אבות תקנום לעיל בפ' וירא בפסוק וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם (י"ט כ"ז). ודין תפלת ערבית בפרט מבואר באו"ח סי' רל"ה. ומה דקיי"ל תפלת ערבית רשות לא נתבאר יפה הטעם, ונראה לומר בזה ע"פ מה דקיי"ל בעירובין ס"ה א' הבא בדרך ומן הדרך אל יתפלל ב' ימים משום שא"א לכוין בתפלה, וא"כ מדינא הי' יעקב פטור מלהתפלל, ומה שהתפלל היתה תפלת רשות ולכן נקבעה רשות גם לדורות. וזולת זה אם היתה חובה הי' מתקנה אברהם, כיון דהיא ראשונה לתפלות המעל"ע, כמש"כ ויהי ערב ויהי בקר, ואברהם הי' ראשון לאבות ותקן תפלה ראשונה, אלא ודאי שהיא רשות, ונחשבה תפלת שחרית ראשונה, ותקנה אברהם. ועיין לפנינו ר"פ צו נעיר עוד טעם בזה: