לע״ע לא מצאתי מי שעמד בזה.
אמנם לראשונים שסוברים שמודים דרבנן אינו חיוב רק שכך נהגו העם לומר [וכלשון הגמ׳ בסוטה ״העם מה הם אומרים...״] אולי מיושב בדוחק שלא נהגו לומר על הניסים, אבל לפי שאר הראשונים שסברו שמודים דרבנן הוא חיוב משום ש״אין דרך להודות ע״י שליח״ (ל׳ האבודרהם) תיקשי למה לא מזכירים על הניסים במודים דרבנן.