"לרשע - רע כרשעתו, או "לרשע רע - כרשעתו"

[היכלי שן]

אולי אי מי מחכמי ורבני הפורום יש לו ידיעה אמתית - מגובה בראיות - האם בפיוט 'יגדל' הנוסח הוא: "נותן לרשע - רע כרשעתו, או "נותן לרשע רע - כרשעתו"?

[סגי נהור]

"רשע רע" הוא כפל לשון מיותר, ולכן די ברור שהפיסוק הנכון הוא "לרשע - רע כרשעתו".

[מה שנכון נכון]

ראה ישעיהו ג יא אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו.

[היכלי שן]

נו, בודאי, לאור הפסוק בישעיהו אני שואל את השאלה.

[הגהמ]

במקרה זה נ"ל פשוט שהוא 'נותן לרשע-רע' ע"פ לשון הפסוק בישעיה, והוא במשקל 'גומל לאיש-חסד' שלפני זה הבנוי על לשון הפסוק במשלי יא:יז 'גומל נפשו איש חסד'.

ואמנם יש לי שאלה דומה לזו שלא מצאתי ראיה ברורה זה זמן רב, והיא במה ששנינו בפ"ק דסוטה 'במדה שאדם מודד בה מודדין לו'. האם יש לקרות "במה שאדם מודד בה - (באותה מדה) מודדין לו", או שמא כך יש לקרות "במדה שאם מודד - בה מודדין לה"?

[מה שנכון נכון]

'גומל לאיש חסד כמפעלו' יתכן שהוא ע"פ הפסוק בתהלים ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. ולפי"ז הגמול הוא הנקרא חסד.

[הגהמ]

יכול להיות, אבל אני מעדיף ביאורי לשתי סיבות (מלבד הסיבה הפשוטה שאדם קרוב אצל עצמו): חדא - השימוש ב'גומל' מזכיר הפסוק במשלי, ועוד בתהלים לא נקרא הגמול חסד, רק נאמר שזה חסד ממנו יתעלה שהוא משלם שכר לאיש כמפעלו. (כך פירש רבנו אברהם בן הרמב"ם בשתי מקומות בפירושו על התורה, לא בדקתי עתה לראות אם יש שפירשו אחרת).

[מה שנכון נכון]

בפסוק ולך' ה' החסד רבו הפירושים והדרשות, וגם לפי' ראב"ם לא הבנתי מה הבעיה לפרש כאן שתשלום הגמול של ה' הוא חסד.
הפסוק בתהלים דומה (אם לא זהה ממש) בלשון ובענין לדברי הפייטן [כמעשהו = כמפעלו]. הפסוק במשלי מדבר על נושא אחר לגמרי, וגם הדמיון הלשוני חלקי.

[סגי נהור]

להעיר מנוסח הספרדים: גומל לאיש חסיד כמפעלו.

[הגהמ]

להעיר מנוסח הספרדים: גומל לאיש חסיד כמפעלו.

אכן, וכ''ה המכוון במשלי בפסוק הנ''ל.

[במסתרים]

בפ"ק דסוטה 'במדה שאדם מודד בה מודדין לו'. האם יש לקרות "במה שאדם מודד בה - (באותה מדה) מודדין לו", או שמא כך יש לקרות "במדה שאם מודד - בה מודדין לה"?

רש"י סוטה ט: ואין באחיו גדול ממנו. שהיה מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים. עכ"ל.
וכן בדיבור שלאחריו

[הגהמ]

בפ"ק דסוטה 'במדה שאדם מודד בה מודדין לו'. האם יש לקרות "במה שאדם מודד בה - (באותה מדה) מודדין לו", או שמא כך יש לקרות "במדה שאם מודד - בה מודדין לה"?

רש"י סוטה ט: ואין באחיו גדול ממנו. שהיה מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים. עכ"ל.
וכן בדיבור שלאחריו

ייש"כ. אחרי שכתבתי את זה פתחתי אשכול אחר לשאלה הזאת כאן viewtopic.php?f=17&t=31596&hilit=%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%94+%D7%A9%D7%90%D7%93%D7%9D וע"ש שציינו לי מס' היכל רש"י ח"ב עמ' קמד וברוך שכיוונת לדבריו.

[ברמן]

ראה ישעיהו ג יא אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו.

ובגמרא בקידושין (דף מ') איתא על הפסוק הזה: "וכי יש רשע רע ויש שאינו רע, אלא רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע".

המעיין בכל משקל פיוט יגדל, יראה ברור שצריך לומר "נותן לרשע רע, כרשעתו".

ומפי עליון לא תצא הרעות