ולמקללי נפשי תדום

[קאצ'קלה]

מזמן ידוע לי שיש טועים לפרש תיבות אלו כך: ולמקללֵי נפשי – תדום אתה ה' ואל תענשם!
כעת ראיתי בחידושי רבי מאיר פישלס לברכות יז ע"א שמפרש בפירוש הראשון:

ולמקללי - בצירי - נפשי תדום. לכאורה צריך לומר 'ולמקללי נפשי תדום', 'ו[ל]מקללי' בצירי, ו'נפשי' קאי אדלעיל, שאותן המקללים אותי ידום ה' את פיהם.

האם אמנם ניתן על פי כללי לשה"ק לפרש "תדום" בהוראת "תשקיט אותם"?
ויותר מזה לא זכיתי להבין את פירושו השני של מהרש"א בחידושי אגדות לברכות שם:

נפשי תדום כו'. שנפשי תדום מלהשיב להם. או שפי' תדום, שאותן מקללי – תדום, שידומו כאבן מלקלל אותי עוד.

האם ניתן לפרש כן לפי הפשט?

[לעומקו של דבר]

מזמן ידוע לי שיש טועים לפרש תיבות אלו כך: ולמקללֵי נפשי – תדום אתה ה' ואל תענשם!
כעת ראיתי בחידושי רבי מאיר פישלס לברכות יז ע"א שמפרש בפירוש הראשון:

ולמקללי - בצירי - נפשי תדום. לכאורה צריך לומר 'ולמקללי נפשי תדום', 'ו[ל]מקללי' בצירי, ו'נפשי' קאי אדלעיל, שאותן המקללים אותי ידום ה' את פיהם.

האם אמנם ניתן על פי כללי לשה"ק לפרש "תדום" בהוראת "תשקיט אותם"?
ויותר מזה לא זכיתי להבין את פירושו השני של מהרש"א בחידושי אגדות לברכות שם:

נפשי תדום כו'. שנפשי תדום מלהשיב להם. או שפי' תדום, שאותן מקללי – תדום, שידומו כאבן מלקלל אותי עוד.

האם ניתן לפרש כן לפי הפשט?

מעניין שלא ציין המהרש"א את שינוי הניקוד הנצרך כאן, לפירוש הראשון ל' פתוחה ולשני צרויה (כש"כ ר"מ פישלס).

===

מלבד הנוסח, גם ההקשר, נצור לשוני מרע כו', מורה כפי' הראשון במהרש"א. הפי' השני נמצא בהמשך, וכל החושבים וכו'. (גם הפירוש שציינת בשם "טועים" לא בהקשר)

[קאצ'קלה]

יפה כתבת.

[איש גלילי]

יש להעיר, שהמנקדים 'למקללי' בציר"י צריכים להדגיש את התי"ו של 'תדום', כיון שלשיטתם יש הפסק בין 'נפשי' ל'תדום'.
והמנקדים 'למקללי' בפת"ח צריכים לרפות את התי"ו של 'תדום', כדין בג"ד כפ"ת לאחר אותיות יהו"א.

שמעתי פעם ששאל אדמו"ר מוהר"י מויז'ניץ שליט"א, איך אחר שאומר 'ולמקללי נפשי תדום' אומר 'ונפשי כעפר לכל תהיה', הרי אם נפשו תהיה כעפר לכל שוב לא יהיה איכפת ליה שמקללים את נפשו (זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי מישהו שמפרש את 'ולמקללי נפשי תדום' באופן זה (עם ציר"י), ורק עתה ראיתי מקור לזה). מ"מ על עצם קושייתו (אם נניח שזה הפירוש), נראה שאינו קשה כ"כ לפי מה שפירשו התוס' ד'ונפשי כעפר לכל תהיה' היינו שזרעו לא יכלה לעולם. וכן לפי מה שפירש הגריעב"ץ שם, דהיינו שיהיה מעל כולם לבסוף, כמו העפר שהכל דורכים עליו ולבסוף הוא מכסה על כולם.

[אבא יודן]

מעניין שלא ציין המהרש"א את שינוי הניקוד הנצרך כאן, לפירוש הראשון ל' פתוחה ולשני צרויה (כש"כ ר"מ פישלס).

להיפך ראשון צרויה ושני פתוחה

[אבא יודן]

ויותר מזה לא זכיתי להבין את פירושו השני של מהרש"א בחידושי אגדות לברכות שם:

נפשי תדום כו'. שנפשי תדום מלהשיב להם. או שפי' תדום, שאותן מקללי – תדום, שידומו כאבן מלקלל אותי עוד.

האם ניתן לפרש כן לפי הפשט?

לכאורה לא
או ידומו או ידום (ויהיה פירושו כל אחד ואחד ממקלליי)

[לעומקו של דבר]

מעניין שלא ציין המהרש"א את שינוי הניקוד הנצרך כאן, לפירוש הראשון ל' פתוחה ולשני צרויה (כש"כ ר"מ פישלס).

להיפך ראשון צרויה ושני פתוחה

כמדומה שלא טעיתי. (הכוונה לשני הפירושים במהרש"א).

[אבא יודן]

מעניין שלא ציין המהרש"א את שינוי הניקוד הנצרך כאן, לפירוש הראשון ל' פתוחה ולשני צרויה (כש"כ ר"מ פישלס).

להיפך ראשון צרויה ושני פתוחה

כמדומה שלא טעיתי. (הכוונה לשני הפירושים במהרש"א).

צודק
טעיתי

[סגי נהור]

מעניין שלא ציין המהרש"א את שינוי הניקוד הנצרך כאן, לפירוש הראשון ל' פתוחה ולשני צרויה (כש"כ ר"מ פישלס).

נראה ליישב בפשטות, שבאזור מגוריו של המהרש"א בפולין לא היה הבדל בהגיה בין שני האופנים.

[חיימקה]

את שני הפירושים כתב גם ב"ליקוטי חבר בן חיים", ואף הביא שינוי הניקוד [והעתיקו גם בשפ"ח]
https://tablet.otzar.org/he/book/book.p ... pagenum=30
ופלא שבכל הסידורים מנוקד בפתח?!
ומי יימר שלא צריך לומר בשני האופנים?

בסידור רש"ס ניקד ולמקללי בפתח, אולם כתב בשם סידור מהרש"ל שבתידום התי"ו דגושה.
והעירו שם המו"ל שלכאורה סותר עצמו.

[גימפעל]

תפתח עמותה לעודד את אמירת שני הנוסחאות.

[שייף נפיק]

יתכן שנוסח זה נתקן על פי הכתוב ''דומי נפשי'' ולכן הולך על האדם ולא על הקב''ה.