----
ב'סדר טרוייש' (אחת מקהילות צרפת) נכתב כך (מוגה ע"פ כתה"י החשובים של החיבור):
'פיטום הקטורת' אומרים אותו בכל עת שהיה יום שעבר ראוי לפטם הקטורת בזמן המקדש.
הלכך במוצאי שבת ויום־טוב - אין אומרים אותו, שלא פיטמו בו הקטורת גם בזמן המקדש. גם בהכנסת תשעה באב אין אומרים אותו, אע"פ שלא נחרב עד יום המחרת לעת ערב, כדאמר מר: לעת ערב הציתו בו את האור, מכל מקום, אותה שעה לא היתה ראויה לפטם, וגם מפני שנקרא 'מועד', שנאמר (איכה א טו): 'קרא עלי מועד'. אבל במוצאי תשעה באב - אומרים אותו, כי באותה שעה ראוי לפטם אם יבנה בית המקדש במהרה בימינו, וגם דקלישא ליה אבילות, שהרי יושבים על האצטבאות. וגם בחול המועד אומרים אותו, כי אינו אסור במלאכה דאורייתא, והיה ראוי לפטם הקטורת ביום שעבר; וכל-שכן חנוכה ופורים. אבל בערבי שבתות וימים־טובים, אף כי ביום שעבר היה ראוי לפטם, מכל מקום אין אומרים אותו, כי השעה אינה ראויה, שכבר קבלו עליהם שבת.
לפני הכל אדגיש, שלמנהגם אמרו את 'פטום הקטורת' אך ורק בתפילת ערבית.
הרקע המציאותי העומד ביסוד מנהג טרוייש, הוא המנהג הפשוט בצרפת של תקופת הראשונים להתפלל ערבית בעוד היום גדול, הרבה קודם שקיעת החמה, שבמציאות כזו יכלו בני טרוייש לומר את 'פטום הקטורת' בסיומה של תפילת ערבית, כזכר לקטורת המקדש של 'היום שעבר', היום הקודם, כי הם סיימו את תפילת ערבית "מבעוד יום" - בגבולות היום הקודם.
והנה, הברייתות המרכיבות את עניין 'פטום הקטורת' מתארות את דרך עשיית והכנת תרכובת סממני הקטורת שהוקטרה בבית המקדש פעמיים בכל יום, והן מפרטות את הסממנים, את כמותם ומשקלם ודרכי התקנתם, שחיקתם ועירובם לתרכובת הסופית. מלאכות אלו אסורות בשבת וביום-טוב, אם מדאורייתא (כמו שחיקת הסממנים) ואם מגזירת חכמים (כמו שקילת הסממנים), ולכן נהגו בקהילת טרוייש לאפשר את אמירת עניין 'פטום הקטורת' רק אם נתקיימו שני התנאים הבאים: (א) היום שעבר לא היה אסור במלאכה והיה ראוי לפטם בו את הקטורת בזמן שבית המקדש היה קיים. (ב) גם כעת, בזמן אמירת 'פטום הקטורת', מותר לעשות את המלאכות הכרוכות בפיטום הקטורת. שני תנאים אלו נקבעו מפני התפיסה הרואה באמירת עבודת המקדש כעשיית מעשה, ש"כל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת" , וכך גם בשאר הקרבנות וענייני עבודת המקדש.
מכוחם של שני תנאים אלו נאסרה אמירת 'פטום הקטורת' בתפילת הערב של כמה ימים: (א) ערבית של שבת ויום-טוב, כי אע"פ שאמירת 'פטום הקטורת' בתפילות אלו היא בשעות היום, הם "כבר קבלו עליהם שבת" ונאסרו בעשיית מלאכה. (ב) ערבית של מוצאי שבת ויום-טוב, כי למרות שהתפללו אותן אחרי צאת הכוכבים, בלילה ממש, בשונה משאר תפילות ערבית , ושעת אמירת 'פטום הקטורת' היתה מותרת בעשיית מלאכה, עדיין 'היום שעבר' - השבת או החג, נאסר במלאכת הפיטום. (ג) ערבית של תשעה באב, = = = = =.
אך מאידך מדגיש הכותב, ששני התנאים הנזכרים אינם אוסרים את אמירת 'פטום הקטורת' בתפילות ערבית של ימים מצויינים אחרים - חול המועד, חנוכה ופורים, שכן ימים אלו מותרים בעשיית מלאכה, גם מצד ה'יום שעבר' וגם מצד היום ש'פטום הקטורת' נאמר בו.
----
עד כאן הצעתי.
אך לא הבנתי את טעמו בנוגע לערבית של תשעה באב, מדוע אין לומר בה את 'פטום הקטורת'. ואודה לכל אחד שיסייע לי בנידון.