בפיוט דרור יקרא המצוי אצלינו, רוב הקטעים פונים בתפילה לה', דרוש-דרוך-הדוך וכו', והקטע האחרון פונה אל האדם עצמו, דעה חכמה, נצור, שמור, וכו'. ראיתי במחזור ויטרי באופ"א, ז"ל "דעה חכמה לנפשיך. ויהי כתר לראשיך. נטור מצוה לדורשיך. שמור שבת קדשך". ורישא אזיל לאדם, וסיפא (-נטור) לכאו' הוא תפילה לה'.
מה הולך שם בדיוק?