בספר הזוהר נזכר כמה פעמים שהקטורת (וממילא אמירת 'פטום הקטורת') מועילה נגד מזיקין,
האם רעיון זה מוכר מספר שקדם לגילוי ספר הזוהר (אמצע המאה הראשונה לאלף הנוכחי)?
חד ברנש כתב:שמחתי שזכיתי לדובר נכבד כמוך, אבל ברוך ה', אני יכול לדברר את עצמי לבד. ובכן, לא ידעתי מדברי רש"י אלו, והם בהחלט עונים על שאלתי. יישר כוחכם.
ומה שאמרת שהגאונים והרשב"א ז"ל כתבו שהעובר על החרמים והשבועות הוא בכלל לא ינקה והיינו כעובד ע"ג דכתיב בה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ע"כ. אם הפליגו להגדיל העון ההוא כמו שעשו חז"ל שאמרו (שבועות לט) שבכל עברות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן לא ינקה, וכן שנפרעין ממנו ומכל העולם. לא אמרו בו שיהרג ואל יעבור כמו באותן ג' עברות וזה לא עלה על דעת שום אדם ולא חשב אנוש. אלא שדרך החכמים להפליג בהגדלת העונות כדי שישמר אדם מהכשל בהן. אמרו בפ' יש בערכין (טו:) כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עברות ע"ג וגלוי עריות ושפיכות דמים וכו'. וכן במס' נדרים (מ) יצא ר' עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים. ובפ' ר"א דאורג (קה:) אמרו הקורע בגדיו בחמתו וכו' יהיה בעיניך כעובד ע"ג. היאמר אדם באלו וכיוצא בהם יהרג ואל יעבור, הא ליכא למימר.
קו ירוק כתב:אבל איפה כתוב שאמירת 'פטום הקטורת' עוצר.
א"ר פנחס זמנא חדא הוינא אזלי בארחא וערעית ביה באליהו אמינא ליה לימא לי מר מלה דמעלי לברייתא א"ל קיים גזר קב"ה ועאלו קמיה כל אלין מלאכיא דממנן לאדכרא חובי דבר נש... ועוד בעדנא דיערע מותנא בבני אנשא קיימא אתגזר וכרוזא אעבר על כל חילא דשמיא דאי ייעלון בנוהי בארעא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וימרון ברעות נפשא ולבא עניינא דקטורת בוסמין דהוו להו לישראל דיתבטל מותנא מנייהו.
מלה דא גזרה קיימא קמי קודשא בריך הוא דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא עובדא (נ"א פרשתא) דקטרת ישתזיב מכל מלין בישין חרשין דעלמא ומכל פגעין בישין ומהרהורא בישא ומדינא בישא ומותנא ולא יתזק כל ההוא יומא דלא יכיל סטרא אחרא לשלטא עליה ואיצטריך דיכוון ביה, אר"ש אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה איהו עובדא דקטרת קמי קודשא בריך הוא הוו נטלי כל מלה ומלה מניה והוו סלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא, ומאן דאשתדל ביה בעי לאסתכלא בעובדא דקטרת, ואי יכוון ביה בכל יומא אית ליה חולקא בהאי עלמא ובעלמא דאתי ויסתלק מותנא מניה ומעלמא.
סימנא דא אתמסר בידנא די בכל אתר דקאמרי בכוונה ורעותא דלבא עובדא דקטרת דלא שלטא מותנא בההוא אתר ולא יתזק ולא יכלין שאר עמין לשלטאה על ההוא אתר.
לית דבטיל מותנא בעלמא כקטרת דאיהו קשורא דדינא ברחמי עם ריח ניחוח באף תרגום דקשר קטירו, א"ר יהודה זכאה חולקנא דרווחנא מלין סתימין באתגלייא, עוד אמר בוצינא קדישא דבתר דצלותא איהי כקרבנא מאן דיימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא.
איש גלילי כתב:עם הזוהר התחיל הרב חד ברנש, שאלתו (ובעקבותיו, שאלת הרב קו ירוק) היתה אם יש לזה מקור מספר שקדם לגילוי הזוה"ק.
חד ברנש כתב:בספר הזוהר נזכר כמה פעמים שהקטורת (וממילא אמירת 'פטום הקטורת') מועילה נגד מזיקין,
קו ירוק כתב:שאלת על מקור - מקור אין עדיין.
אולי ידוע על סיפור בזמני מגפות שאמרו פטום הקטורת ?
מה שנכון נכון כתב:שו"ת הריב"ש סימן קעאומה שאמרת שהגאונים והרשב"א ז"ל כתבו שהעובר על החרמים והשבועות הוא בכלל לא ינקה והיינו כעובד ע"ג דכתיב בה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ע"כ. אם הפליגו להגדיל העון ההוא כמו שעשו חז"ל שאמרו (שבועות לט) שבכל עברות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן לא ינקה, וכן שנפרעין ממנו ומכל העולם. לא אמרו בו שיהרג ואל יעבור כמו באותן ג' עברות וזה לא עלה על דעת שום אדם ולא חשב אנוש. אלא שדרך החכמים להפליג בהגדלת העונות כדי שישמר אדם מהכשל בהן. אמרו בפ' יש בערכין (טו:) כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עברות ע"ג וגלוי עריות ושפיכות דמים וכו'. וכן במס' נדרים (מ) יצא ר' עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים. ובפ' ר"א דאורג (קה:) אמרו הקורע בגדיו בחמתו וכו' יהיה בעיניך כעובד ע"ג. היאמר אדם באלו וכיוצא בהם יהרג ואל יעבור, הא ליכא למימר.
ודבריו אמורים אפי' במקום שלא אמרו חז"ל לשון 'כאלו'.
וכבר המליצו ע"ז את הכתוב בתהלים: אם אמרתי אספרה 'כמו' הנה דור בניך בגדתי.
קו ירוק כתב:אולי ידוע על סיפור בזמני מגפות שאמרו פטום הקטורת ?
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 90 אורחים