פורום אוצר החכמה

מה המקור להוספת שלשת הפסוקים בפרק אל נקמות מהפרק הבא אחריו

אפשר לסיים יצמיתם ה אלוקינו, שהרי אפשר לסיים בפורענותן של רשעים.

כן יש להקשות בנוגע להפטרת השמים כסאי, המסתיימת בפסוק 'וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר'. והרי זה סיום בדבר טוב שהפושעים יהיו לדראון עולם. בכל זאת נהוג בקהלות רבות לסיים אחרי כן בפסוק הקודם: 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְיָ'.

-

קאצ'קלה כתב:כן יש להקשות בנוגע להפטרת השמים כסאי, המסתיימת בפסוק 'וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר'. והרי זה סיום בדבר טוב שהפושעים יהיו לדראון עולם. בכל זאת נהוג בקהלות רבות לסיים אחרי כן בפסוק הקודם: 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְיָ'.

בקהלות רבות בלבד? האין זה ע"פ המסורה סימן יתק"ק?

קאצ'קלה כתב:כן יש להקשות בנוגע להפטרת השמים כסאי, המסתיימת בפסוק 'וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר'. והרי זה סיום בדבר טוב שהפושעים יהיו לדראון עולם. בכל זאת נהוג בקהלות רבות לסיים אחרי כן בפסוק הקודם: 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְיָ'.

הנני מוסיף על דברי, את דברי הירושלמי הידועים בברכות פ"ה ה"א:

שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר: חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות. אמר לו רבי יוחנן: עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר: ככה תשקע בבל... והכתיב והיו דראון לכל בשר? בגויים היא עסיקינן.

ונפלאים המה דברי ר"י אבן-שועיב בדרשותיו פרשת ואתחנן:

ומה שנהגו לחזור הפסוקים שלמעלה והסימן יתק"ק ישעיה תרי עשר קינות קהלת, הוא בשביל העם שאינן יודעים כלום פירוש הפסוקים, אבל על האמת כולם סיימו בנחמה.

במסתרים כתב:

קאצ'קלה כתב:כן יש להקשות בנוגע להפטרת השמים כסאי, המסתיימת בפסוק 'וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר'. והרי זה סיום בדבר טוב שהפושעים יהיו לדראון עולם. בכל זאת נהוג בקהלות רבות לסיים אחרי כן בפסוק הקודם: 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְיָ'.

בקהלות רבות בלבד? האין זה ע"פ המסורה סימן יתק"ק?

זה כן על פי המסורה של סימן יתק"ק, אבל לא כולם מסכימים שהסימן בא ללמדנו שיש להכפיל את הפסוק האחרון. ראה מש"כ בזה רי"ש שפיגל במאמרו 'מנהג הקריאה המתיחס לסימן יתק"ק', בתוך: 'מחקרים במקרא ובחינוך מוגשים למשה ארנד', ירושלים תשנ"ו. הנה קטע אחד מתוכו:

ראה בספר 'היום יום' (חבד) כג-כד כסלו שקורא להוספה זו בשם "לכו נרננה הקטן", ומבאר שביום רביעי מתחילה ההכנה לשבת ולכן אומרים "לכו נרננה" כמו בשבת

(והוא כעין מה שהביא בקרו טלה לעיל)

הוספה ללא מקור קדום.
ראה ציונים והערות בסידור אזור אליהו שש"י יום רביעי

דרומי כתב:ראה בספר 'היום יום' (חבד) כג-כד כסלו שקורא להוספה זו בשם "לכו נרננה הקטן", ומבאר שביום רביעי מתחילה ההכנה לשבת ולכן אומרים "לכו נרננה" כמו בשבת

(והוא כעין מה שהביא בקרו טלה לעיל)

אחד מזקני ראשי הישיבות המליץ על יציאתם של בחורי ישיבה הביתה ביום רביעי-חמישי: "נו, כבר בבוקר אמרו 'לכו נרננה'...".

קאצ'קלה כתב:כן יש להקשות בנוגע להפטרת השמים כסאי, המסתיימת בפסוק 'וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר'. והרי זה סיום בדבר טוב שהפושעים יהיו לדראון עולם. בכל זאת נהוג בקהלות רבות לסיים אחרי כן בפסוק הקודם: 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְיָ'.

אינו דומה ואינה קושיא. כי סיום בדבר רע אפילו של רשעים לא מסיימינן, ואלו הן התיבות והיו דראון לכל בשר.
אבל במה שיש פורעונתן של אויבי ישראל אבל לא מסיים בתיבות רעות לא חוזרים פסוק אחר, וכגון הפטרת מטות "דברי ירמיהו" שמסיימים כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה', ובתיבות "נאום ה'" סגי.
וגם בתיבות 'יצמיתם' מסיימים ה' אלוקינו, וסגי בהכי (בכל הנוסחאות הקדמוניות)

קו ירוק כתב:

קאצ'קלה כתב:כן יש להקשות בנוגע להפטרת השמים כסאי, המסתיימת בפסוק 'וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר'. והרי זה סיום בדבר טוב שהפושעים יהיו לדראון עולם. בכל זאת נהוג בקהלות רבות לסיים אחרי כן בפסוק הקודם: 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְיָ'.

אינו דומה ואינה קושיא. כי סיום בדבר רע אפילו של רשעים לא מסיימינן, ואלו הן התיבות והיו דראון לכל בשר.
אבל במה שיש פורעונתן של אויבי ישראל אבל לא מסיים בתיבות רעות לא חוזרים ספוק אחר, וכגון הפטרת מטות "דברי ירמיהו" שמסיימים כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה', ובתיבות "נאום ה'" סגי.
וגם בתיבות יצמיתם מסיימים בשם ה' וסגי בהכי (בכל הנוסחאות הקדמוניות)

בכל זאת נראה לי שאלה שהנהיגו לומר פסוקי 'לכו נרננה' אחרי 'יצמיתם ה' אלקינו' סברו אחרת, ודעתם היתה שאין לסיים בתיבות אלו.
ומה מאירים את העינים דברי ר"י אבן-שועיב (העתקתי דבריו לעיל, ואחזור עליהם כאן): "ומה שנהגו לחזור הפסוקים שלמעלה והסימן יתק"ק ישעיה תרי עשר קינות קהלת, הוא בשביל העם שאינן יודעים כלום פירוש הפסוקים, אבל על האמת כולם סיימו בנחמה".
ומסתבר שגם בשיר של יום הנהיגו כן מאוחר יותר, רק כדי שלא ישאלו התינוקות מדוע מסיימים בדבר רע.

לייטנר כתב:

דרומי כתב:ראה בספר 'היום יום' (חבד) כג-כד כסלו שקורא להוספה זו בשם "לכו נרננה הקטן", ומבאר שביום רביעי מתחילה ההכנה לשבת ולכן אומרים "לכו נרננה" כמו בשבת

(והוא כעין מה שהביא בקרו טלה לעיל)

אחד מזקני ראשי הישיבות המליץ על יציאתם של בחורי ישיבה הביתה ביום רביעי-חמישי: "נו, כבר בבוקר אמרו 'לכו נרננה'...".

כמו שבמגילה מזכירים חור כ ר פ ס ותכלת, משום שלושים יום קודם החג...

קו ירוק כתב:

קאצ'קלה כתב:כן יש להקשות בנוגע להפטרת השמים כסאי, המסתיימת בפסוק 'וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר'. והרי זה סיום בדבר טוב שהפושעים יהיו לדראון עולם. בכל זאת נהוג בקהלות רבות לסיים אחרי כן בפסוק הקודם: 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְיָ'.

אינו דומה ואינה קושיא. כי סיום בדבר רע אפילו של רשעים לא מסיימינן, ואלו הן התיבות והיו דראון לכל בשר.
אבל במה שיש פורעונתן של אויבי ישראל אבל לא מסיים בתיבות רעות לא חוזרים פסוק אחר, וכגון הפטרת מטות "דברי ירמיהו" שמסיימים כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה', ובתיבות "נאום ה'" סגי.
וגם בתיבות 'יצמיתם' מסיימים ה' אלוקינו, וסגי בהכי (בכל הנוסחאות הקדמוניות)

אתה מחדש פה כמה חידושים (אם אני מבין נכון את דבריך):

א. לא מסיימים בפורענותן של רשעים (דהיינו של רשעי ישראל).
ב. שהולכים אחר תיבת הסיום ולא אחר ענין ומשפט הסיום.
ג. בפורענות של אויבי ישראל שמסיים במילים רעות ג"כ אין מסיימים.

האם יש לך מקור לחידושים אלו?

אינני מחדש. ולא הקפתי את כל המובאות.
התייחסותי היתה לכפילות הנהוגה אחר "והיו דראון לכל בשר",
לעומת אי הכפילות ב"רעה תבא אליהם נאם השם", וכמו"כ אי המשכת הפסוקים אחרי "יצמיתם ה' אלוקנו" לפי סידורים ודפוסים ישנים וסידורי כתבי היד (סדור אזור אליהו).

אדרבא, אם יש לך סתירות בענין או תובנות אחרות, כולם ישמחו לשמוע וללבן, ואני העני בתוכם.

מהספר "דברי קהילות":

קו ירוק כתב:אינני מחדש. ולא הקפתי את כל המובאות.
התייחסותי היתה לכפילות הנהוגה אחר "והיו דראון לכל בשר",
לעומת אי הכפילות ב"רעה תבא אליהם נאם השם", וכמו"כ אי המשכת הפסוקים אחרי "יצמיתם ה' אלוקנו" לפי סידורים ודפוסים ישנים וסידורי כתבי היד (סדור אזור אליהו).

אדרבא, אם יש לך סתירות בענין או תובנות אחרות, כולם ישמחו לשמוע וללבן, ואני העני בתוכם.

מדברי הפוסקים מוכח שהולכים אחר הענין ולא אחר המילה המסיימת (למשל מדברי התיקון יששכר והמאורי אור ועוד לגבי הפסקה ב"אז הוחל לקרא בשם ה'").
כמו כן מבואר באחרונים (אהבת יהונתן סוף הפטרת מצורע, האדר"ת בתפילת דוד סימן מ"ט, דברי קהילות שהובא לעיל, ועוד) שמותר לסיים ברעת רשעי ישראל.
וכן מבואר באחרונים שמותר לסיים ברעת רשעים, ואף כאשר המילה המסיימת אינה דבר טוב (למשל "ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף").

יישר כח. לך בכחך זה והשלם המלאכה.
הרי נשאר קשה על דברי האדר"ת זצ"ל, למה חוזרים על הפס' 'והיה מידי חודש בחדשו', אחרי שהפסוק 'והיו דראון לכל בשר' שמדבר ברשעי ישראל ?

אגב, ראיתי בספר מקור חיים - לבעל החות יאיר - על הרמ"א או"ח סי' קלה ס"א שכתב שבקריאת התורה יתחיל בדבר טוב ויסיים בדבר טוב - "צ"ע מקצת מזמורי תילים".

וכוונתו, שאיך יתכן שכמה מזמורי תהלים מסתיימים שלא בכי טוב, וכגון "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" (תהלים קכ..). ואכן, ראיתי שהיו שנהגו בכגון דא שהוסיפו ואמרו עוד מזמור כדי לסיים בדבר טוב.

האם יש מי שהתייחס להערה זו של החו"י?

דרומי כתב:אגב, ראיתי בספר מקור חיים - לבעל החות יאיר - על הרמ"א או"ח סי' קלה ס"א שכתב שבקריאת התורה יתחיל בדבר טוב ויסיים בדבר טוב - "צ"ע מקצת מזמורי תילים".

וכוונתו, שאיך יתכן שכמה מזמורי תהלים מסתיימים שלא בכי טוב, וכגון "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" (תהלים קכ..). ואכן, ראיתי שהיו שנהגו בכגון דא שהוסיפו ואמרו עוד מזמור כדי לסיים בדבר טוב.

האם יש מי שהתייחס להערה זו של החו"י?

אינני יודע, אך ראיתי פעם (ואינני זוכר היכן) שהיה מנהג קבוע לקרוא את כל שירי המעלות ביחד, בין השאר בגלל זה

למנהג הגר"א ביום ג' דחוהמ"ס אומרים את חציו השני של מזמור צד ממי יקום עד סופו ומסיימים יצמיתם וגו', ולא ראינו שנהגו להוסיף בזה פסוק נוסף.

גם לא נהגו במזמור של יום רביעי. והיינו הך.
זו הוספה מאוחרת שהשתרשה במקומותינו כנראה מסידורים נוסח ספרד, שעברו לנוסח אשכנז בלתי מוגהים.

גבול ים כתב:למנהג הגר"א ביום ג' דחוהמ"ס אומרים את חציו השני של מזמור צד ממי יקום עד סופו ומסיימים יצמיתם וגו', ולא ראינו שנהגו להוסיף בזה פסוק נוסף.

אני שמעתי על גדול אחד שהנהיג לומר לכו נרננה בחוה"מ, ומהאי טעמא גופיה

קו ירוק כתב:גם לא נהגו במזמור של יום רביעי. והיינו הך.
זו הוספה מאוחרת שהשתרשה במקומותינו כנראה מסידורים נוסח ספרד, שעברו לנוסח אשכנז בלתי מוגהים.

ברור שזו הוספה מאוחרת, וכוונתי שגם רובא דעלמא הנוהגים בהוספה זו לא חשו להוסיפה בחוה"מ, ולא חשו לסיים ביצמיתם.

קו ירוק כתב:נו, טעה בכפליים

לא כי
אלא לשיטתך טעה בטעות אחת
והוא לשיטתו שאם ממשיכים בים רביעי הרי שגם בחוה"מ יש להמשיך
מכל מקום טעות כפולה ודאי אין כאן