הנה הנוסח המקובל אצלינו הוא לחתום בברכת מעין ג' על אכילת ה' מינין: על הארץ ועל המחיה, וכן משמעות שמועת הגמ'.
ויל"ע, כאשר זה מיבול ארץ ישראל, למה אין מברכין על הארץ ועל מחייתה כמו שמברכים על פירות ארץ ישראל: על הארץ ועל פירותיה. ובאמת בספר כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פרק י ובאגודה איתא שמברך על מחייתה, ויש לבאר טעם מנהגינו.
ונראה לומר בב' אנפי. הא' הנה בגמ' בברכות מד,א פריך: מיחתם במאי חתים, ופירש"י: מי מחתמינן בתרתי כה"ג כגון על הארץ ועל הפירות ולא הויא חתימה בשתים ממש וכו'. ולכאורה צ"ע דקושיא זו דחתימה בשתים שייכא נמי בעל הארץ ועל המחיה, וכן הקשה הנצי"ב במרומי שדה. וביאר לפי מה דאיתא לקמן מט,א: איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון, ארץ דמפקא מזון, ופריך, על הארץ ועל הפירות, ומשני, ארץ דמפקא פירות. ומבואר דליכא למילף הך דפירות ממחיה, דבמחיה זה מתפרש ארץ דמפקא מזון, ויעו"ש בסברת הדבר.
ולפי"ז מבואר דמחיה זה מתפרש ארץ דמפקא מזון, יותר על המזון מאשר על הארץ, וא"כ ל"ש למימר על מחייתה, דאין התייחסות לארץ כמו בפירות.
והב' הנה ברמב"ם מבואר דבבמ"ג על המחיה אינו מזכיר 'ועל תנובת השדה' כמו בעל הפירות. וע"כ דבפירות כל ענינם הוא 'פרי' וזה שבח גדול יותר לומר שזה תנובת השדהו בא מא"י, ומשא"כ במזונות ומחיה, ולכן מה"ט אומר בחתימה על הארץ ועל פירותיה, ועי'.