דוא"ל של הכותב, למשלוח תגובות: 6516834@gmail.com
בס"ד
בענין הפיוט אין אדיר כה'
בארח דוד או' רע"ג כתבנו, הורה שלא לומר בשמחת תורה את הפיוט "אין אדיר כה' ואין ברוך כבן עמרם". מרשימות רבי מרדכי [ברש"ז] ויספיש זצ"ל, בשם רבי שלמה זלמן בר"נ ויספיש זצ"ל1 . ועתה נרחיב בזה כפי שעלה בידי אחר החיפוש.
הנה פיוט זה מקורו הוא ממנהגי תימן ועדות המזרח, שנהגו לשיר את זה בשמחת תורה, ובכל המחזורים והסידורים הישנים של בני אשכנז לא מוזכר פיוט זה2 .
רק המגיד מקאזניץ שהכין סדר להקפות בשמחת תורה, הכניס גם את פיוט זה, ומכאן נתפשט לאומרו בעיקר אצל קהילות החסידים, ובארץ ישראל לקחו את הפיוט מהספרדים, והתפשט לאמרו3 .
אכן יש כמה תמיהות בפיוט הזה וכדלהלן.
הנה בגמ' בסוכה מה, ב איתא בשעת פטירתן מה הן אומרים וכו' [-יופי לך מזבח יופי לך מזבח רבי אלעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח] והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר ותניא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר (שמות כב) בלתי לה' לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסין".
ובס' רשימות שיעורים להגרי"ד סולובציק מבוסטון על מסכת סוכה (עמ' רל"ז) כותב "בגמ' והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר וכו' הגר"ח זצ"ל הקפיד לא לשיר את השירה של שמחת תורה אין אדיר כד' ואין ברוך כבן עמרם דהא קא משתף ש"ש ודבר אחר ואסור ע"פ הגמרא כאן, ולכאורה דבריו עומדים בניגוד לתירוץ הגמ' כאן, אלא נראה דמודים ומשבחים הוו ב' מיני שבחים ולא מקרי משתף ש"ש וד"א דיש ב' תהלות נפרדות ואין שותפות בין ש"ש ודבר אחר מה שאין לומר כן בפזמון אין אדיר שהכל תהלה א' דמודים הוא מלשון הודאה מחמת התועלת שאנו מקבלים מהקב"ה כבג' הברכות האחרונות של הודאה בתפלה ומשבחים הוא מלשון שבח של יופי המזבח ודומה לג' הברכות הראשונות שבתפלה". וכעי"ז ראה בס' הררי קדם ח"א סקנ"ד.
ובס' חידושי בתרא לרבי חיים דוב אלטוסקי זצ"ל (על המסביר במסכת סוכה או' רמ"ט) כותב "מתני' רא"א ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח ועל זה הקשו בגמ' מה והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר ותניא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה' לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין לך אנו מודים מברכים גר"א ז"ל ולך אנו מקלסין והעיר המסביר דמש"ה הקפיד הגר"ח ז"ל שלא יאמרו בשמחת תורה אין אדיר כה' אין ברוך כבן עמרם כו' אף שלכאורה יש לחלק שרק כשמשתפים שם שמים וד"א באותו שבח יש איסור משא"כ כשמשבחים קב"ה בלשון אין אדיר ואילו את בל עמרם משבחים בלשון ברוך שהיינו שהוא המקבל השפעת ברכת ה' בשפע ונמצא שמשבחים את ה' בתורת נותן ואת משה בתורת מקבל והוי כעין פרש"י ז"ל ביישוב הגמ' בד"ה ליה אנו מודים וז"ל שהוא אלקינו ע"כ ובד"ה ולך אנו משבחים שאתה חביב לפניו לכפר עלינו. ע"כ מ"מ חמירא סכנתא נעקר מן העולם ר"ל מאיסורא ואין להקל במה שהגר"ח ז"ל החמיר ובפרט שבעיני הבריות לא בולט חילוק הנ"ל ושייך שיש אצלם תחושה כאילו ח"ו הבורא והנברא במעלה אחת ועל הראשונים אנו מצטערים". עכ"ד.
והנה בערוך לנר שם כ' "בגמרא ולך אנו משבחין. בסנהדרין (סג, א ד"ה כל) הקשו התוס' אהא דאסור להשתתף מקרא (שופטים ז') דחרב לד' וגדעון ומקרא (במדבר כ"א) דדברנו בד' ובך ותרצו דדוקא בענין אלקות אסור ע"ש ואף דמשבחין ג"כ ענין אלקות הוא מ"מ כיון דלפי פירושו אינו בענין א' מה שאומרים להקב"ה ומזבח לא מקרי משתתף". וא"כ לפ"ד אולי אפשר להקל ולשיר שיר זה, דאי"ז ענין אחד.
עוד יש מקום לדון דהנה בתוס' הרא"ש שם בסנהדרין כ' "והא דכתיב חרב לה' ולגדעון לא אסיר אלא במידי דאלקות, וכן דברנו בה' ובך. ולא דמי להא דאמרי' בפ' לולב וערבה ליה ולמזבח דהוי כעין אלקות מפני דשייך מורא גבי מזבח את מקדשי תיראו. [ע"ש בסוכה מה ב]". ומעתה במשה דלכאו' ליכא אלקות היה מותר, אכן יש לדחות דגם אצל משה שייך ענין זה דהרי מורא רב כמורא שמים. א"כ אכתי יש ליזהר בזה.
רבי דוד קאהן שליט"א בס' משאת כפי ח"ז עמ' קפ"ז מעיר עוד, שיר זה צע"ג שאומרים על משה רבינו שאין ותיק וישר ורחום כמוהו ובינויים אלו משתמשים אצל הקב"ה ומכיון שישנם ארבעה נושאים בשיר הקב"ה משה תורה וישראל הוי כאילו אומרים שמשה עולה על הקב"ה במידות אלו ואי אפשר לומר זה. וראיתי שהגר"ח מבריסק זצ"ל הקפיד שלא לשיר שיר זה מטעם דהוי במשתתף שם שמים חיבר אחר עיין סובה מה ב ועל זה יש לדון שהרי אומרים שבח מיוחד אודות הקב"ה ושבח אחר אודות משה רבינו. אמנם יל"פ דמכיון שמשוים הקב"ה ומשה רבינו וישראל לשבחם נראה כהשוויה ח"ו, עכ"ד.
עוד יש להעיר בפיוט זה, דלא מצאנו פיוטים ושבחים על נברא חוץ מכאן, [ושיר בר יוחאי] .
עוד צ"ע אמאי מכנים את משה כבן עמרם, שזה גנאי כמבואר ברש"י שלח יג, ל. [וראה בס' תשואות חן עה"ת לר' יוחנן רודנסקי שליט"א דרצה לאר דמשבחים את העונה של משה שזכה בזכות זה לתורה וצ"ע].
עוד צ"ע מה הכונה אין ברוך כבן עמרם, וכי משה היה יותר ברוך מאברהם, מנלן דבר זה. וכן שאר השבחים על מה אין צדיק כבן עמרם, זאת מנלן, דתורה כלל לא מצאנו שבח כזה וצ"ע.
עוד צ"ע מה הכונה אין ותיק כבן עמרם, הרי אומרים בתפילה הועד והתיקות לחיי עולמים. וא"כ הותיק הוא הקב"ה, וכיצד אפשר לומר דבר זה על משה, ואולי הכונה אין ותיק מבני אדם כמשה.
עוד צ"ע מה שאומרים אין נביא כבן עמרם, והרי אמרו חז"ל (ספרי וזאת הברכה שנז) "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור. וא"כ זה לא מדיוק לומר אין נביא כבן עמרם. [שמעתי הערה זו מרבי אליהו ויספיש שליט"א].
על כן לענ"ד ראוי שלא לומר פיוט זה בשמחת תורה, ולישאר עם פיוטים שמסורים בידינו.
1ברשימות כתוב שאמר הגר"ד "שזה ניגון חסידי ואין לאמרו", רק למען הדיוק לא כתבנו דבר זה בספר, כיון שהשיר הוא ספרדי במקור, רק המגיד הכניס אותו לסדר שמחת תורה וכדלהלן.
2ראה אוצר השירה והפיוט של א' דוידזון 2982 את המקומות העתיקים שמופיע השיר
3המקור היחיד שמצאתי אצל בני אשכנז שאמרו פיוט זה הוא בס' בינו שנות דור ודור (עמ' ע"ה) מביא רבי שריה דבליצקי שליט"א שהיה מנהגו של רבי יוסף צבי הלוי אב"ד יפו לשיר פיוט זה. אמנם בסידור יעב"ץ זה נמצא אבל כנראה מתוספות של השנים המאוחרות [ולא מהדורה הראשונה]. ובס' שולחן הקריאה בילקוט דוד עמ' צ"ב מביא דבר זה מכבוד הלבנון.
אצל החסידים מצאנו שאמרו פיוט זה, בס' הליכות חיים צאנז אלול תשרי עמ' רפ"ב מובא שמנהג האדמו"ר לשיר את זה בשולחן. וכן מנהג סקווירא כמובא לוח מעגל השנה. וכן מנהגי קאמרנא עמ' קטז. ובחוברת אור המזרח ניסן תמוז תשמ"ה כרך לג עמ' 198 מספר על הראי"ה ששר פיוט זה. [בשינוים מסוימים].
לענ"ד רוב הקושיות איו בהם ממש.