הערה קלה על "צור וצידון" באחד מפיוטי ר' יניי

[עדיאל ברויאר]

לצורך איזשהו עניין עסקתי באחד מפיוטי המשלש של ר' יניי, וכיוון שהתברר לי איזה עניין קטן ואיני מתכוון לכתוב על הפיוט, החלטתי לכתוב כאן את הדברים, אולי יהיה לתועלת.
מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים, קרובה ל, כרך א עמ' 193. הקרובה היא לסדר וישלח.
הנה הקטע הנידון:
י-ה לא תדום / אם פינו ידום / להיפרע מאדום / וירשה תהיה אדום
נצח מדון / ומצח זדון / תעביר אדון / ותריב ותדון
ירדו לאבדון / וידעו שדון / ותנטה כידון / על צור וצידון
ישולח בם רזון / ויהיו לאש מזון / וצעקתינו תאזון / כהודעתה לעובדיה חזון

רבינוביץ מציין בסה"כ את מרבית המקורות של הדברים, אבל בצור וצידון הוא נדחק ונאלץ להסביר שהכוונה לכלל אויבי ישראל, אבל איפה מצאנו שצור וצידון הם ביטוי לאויבי ישראל כשם כולל?
נראה שר' יניי רומז כאן למדרש הבא (מדרש זוטא, שיר השירים, פרשה ה אות ב, מהד' באבער טז ע"א. הו"ד בילקוט המכירי, ישעיה, מהד' שפירא עמ' 89):

שראשי נמלא טל. אמר להם הקדוש ברוך הוא אדם דומה לישן הזה ואני עוררהו. הרי מלכי מזרח מתכנסים לתדמור וישראל באים מרומי ומקריבים לירושלים שבעת ימים. והקב"ה משיב הרוח ואומר לישראל חזרו לתדמור כנגד מלכי המזרח. ומלכי הגוים אומרים נותן לישראל [רשות] לבנות בית המקדש, והם באים לשרפו והקב"ה יוצא ונלחם עמהם. לקיים מה שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד, ג). והמשיח בא לו לצור ולצידון ולתדמור ולבירי. לקיים מה שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישעיה יא, יד). וכל האומות היו עתידות לשמוע והן מתכנסות ובאות על פוגה ועל עכו והם בוכים על סביבות עכו פרוסות. וכל הירדן וכל ישראל מראין לחבוש הזה שבאפלה. והקב"ה קורע את הרקיעים ומראה לישראל את כסא הכבוד. לקיים מה שנאמר ומעי המו עליו. והיו מתפללים והוא מקבלם לקיים מה שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי

נמצא שהפייטן מתכוון לכך שהמשיח יבוא לפגוע במקומות אלו. לא ברור לי אם אדום קשורים ישירות לצור ולצידון (נדמה לי שהביזנטים שלטו שם בזמנו של יניי, ואז זה מתאים, הלא כן?), אבל גם אם לא, התפילה לקרב עם צידון היא תפילה שכוללת (עקב המדרש) גם בקשה לפגיעה באדום ע"י המשיח.

[לייבעדיג יענקל]

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בא סימן ו
"וכל מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים, הוא עתיד להביא על אדום, שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר (ישעיה כג ה), אמר ר' אלעזר כל מקום שכתיב צור מלא, בצור המדינה הכתוב מדבר, וכל מקום שכתיב בו צר חסר ו', במלכות רומי הרשעה הזו הכתוב מדבר, שהיא מצירה לישראל". ועייש"ע באריכות.

[מה שנכון נכון]

בישעיהו שם פסו' יב "ויאמר לא תוסיפי עוד לעלוז המעשקה בתולת בת צידון". וכנראה שלכן סמך יניי כאן את צידון לצור.
רש"י כתב בפסו' ה (ע"פ פרשנדתא והכתר. בדפוסים מצונזר) "השיטה הזאת אם צור זו היא אדום רומי. ואם צור ממש, לפי שכסה אותה הים הוא אומר עליה כאשר שמע למצרים. ואומר אני שכל הענין מדבר בצור העיר, שהרי סמך לה צידון".
ומה שישיב המדרש על טענת רש"י ישיב יניי.