חלמישצור כתב:ידועה שיטת הרמב"ם: "ואין זה כמו הפיוטין, אשר הם תוספת עניינים, והבאת דברים הרבה שאינם מכוונת התפילה, ויצורף לזה משקלם ומנגינתם, ותצא התפילה מעניני התפילה לשעשוע. ויהיה זה הסיבה הגדולה להעדר הכוונה, ולהתפקרות ההמון לשיחה, לפי שהם מרגישים שאלו הדברים הנאמרים אינם מחויבים" (אגרות הרמב"ם, מהד' ר"י שילת, עמ' תקצא; שו"ת הרמב"ם, מהד' בלאו, רנד).
במילים אחרות: יש כאן הפסק - ממשי - מכיון שההמון אינו מבין את פירוש המילים.
חשבונות רבים כתב:בעניותי לא הבנתי כלל מה שייך כוונת הלב להפסק. לכאורה ההפסק תלוי במה שאינו מדבר מעניין התפילה ולא בהיכן שליבו הולך.
איש_ספר כתב:שנים הרבה אני מהרהר בכך. בשלמא תפילה שהיא טופס תפילה של חז"ל/ אנשי כנה"ג, אפילו בלא הבנה אינה הפסק, אבל פיוטים כל שאינו מבין לכאורה הוי הפסק. וא"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו באמירת הפיוטים, יוצרות, זולתות, קרובות וכו'? מאידך גם התפילות שבידנו, יש בהם נוסחאות שאינם מאנשי כנה"ג כנראה מחילוק המנהגים וכידוע.
והנה השבוע מצאתי תנא דמסייע לי במשך חכמה פרשת ויחי. דברים דומים מאד. ושימו לב לפירוש המחודש שלו בברכות כט ב. הוא מחלק בין תפילה לבין בקשה.
דומיא לזה דברי הגר"ז בהל' ת"ת לחלק בין תורה שבכתב שאע"פ שאינו מבין מקיים בזה מצוות ת"ת, לבין תורה שבע"פ. והטעם פשוט כי תורה שבכתב יש משמעות למלים עצמם, ואילו בתורה שבע"פ המילים הם רק היכ"ת. והפיוטים דומים יותר לתורה שבע"פ, ולומר שהמנהג בכוחו להפכם לטופס תפילה, זה חידוש שעל המחדש להביא ראיה. (אמנם מה שהתירו להפסיק בהם זה גופא מלמד שראו בזה טופס תפילה...).מחולת המחנים כתב:במחכ"ת מרא דאתרא הדין לא הבנתי שאלתו, הרי הכרעת הפוסקים שהקורא את שמע בלשון הקודש אף שאינו מבינה יצא ידי חובתו (עיין משנ"ב סי' ס"ב ס"ק ג'), וכי זה נחשב להפסק?
ויתירה מכך, הרי אמרו (מגילה דף י"ח ע"א) "אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן", וכי מדוע נחשוב את הפיוטים בלשון אץ קוצץ להפסק, בשעה שנראה שקריאת האחשתרנים בני הרמכים אינה הפסק, אף שאין אנו יודעים ומבינים את פירושם.
ואף שיש מקום לחלק בין דוגמאות אלו לבין הפיוטים שהוכנסו אל תוך סדר התפילה, מ"מ נראה שלאחר שהוכנסו לסדר התפילה נהפכו לחלק מהתפילה.
שבטיישראל כתב:איש_ספר כתב:שנים הרבה אני מהרהר בכך. בשלמא תפילה שהיא טופס תפילה של חז"ל/ אנשי כנה"ג, אפילו בלא הבנה אינה הפסק, אבל פיוטים כל שאינו מבין לכאורה הוי הפסק. וא"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו באמירת הפיוטים, יוצרות, זולתות, קרובות וכו'? מאידך גם התפילות שבידנו, יש בהם נוסחאות שאינם מאנשי כנה"ג כנראה מחילוק המנהגים וכידוע.
והנה השבוע מצאתי תנא דמסייע לי במשך חכמה פרשת ויחי. דברים דומים מאד. ושימו לב לפירוש המחודש שלו בברכות כט ב. הוא מחלק בין תפילה לבין בקשה.
עי' במאמר נוסח התפילה אות כ"ח שעמד בזה - ובדבריו מבואר שמה"ט א"א פיוטים בברכות קר"ש ורק בחזרת הש"ץ
איש_ספר כתב:דומיא לזה דברי הגר"ז בהל' ת"ת לחלק בין תורה שבכתב שאע"פ שאינו מבין מקיים בזה מצוות ת"ת, לבין תורה שבע"פ. והטעם פשוט כי תורה שבכתב יש משמעות למלים עצמם, ואילו בתורה שבע"פ המילים הם רק היכ"ת. והפיוטים דומים יותר לתורה שבע"פ, ולומר שהמנהג בכוחו להפכם לטופס תפילה, זה חידוש שעל המחדש להביא ראיה. (אמנם מה שהתירו להפסיק בהם זה גופא מלמד שראו בזה טופס תפילה...).מחולת המחנים כתב:במחכ"ת מרא דאתרא הדין לא הבנתי שאלתו, הרי הכרעת הפוסקים שהקורא את שמע בלשון הקודש אף שאינו מבינה יצא ידי חובתו (עיין משנ"ב סי' ס"ב ס"ק ג'), וכי זה נחשב להפסק?
ויתירה מכך, הרי אמרו (מגילה דף י"ח ע"א) "אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן", וכי מדוע נחשוב את הפיוטים בלשון אץ קוצץ להפסק, בשעה שנראה שקריאת האחשתרנים בני הרמכים אינה הפסק, אף שאין אנו יודעים ומבינים את פירושם.
ואף שיש מקום לחלק בין דוגמאות אלו לבין הפיוטים שהוכנסו אל תוך סדר התפילה, מ"מ נראה שלאחר שהוכנסו לסדר התפילה נהפכו לחלק מהתפילה.
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 44 אורחים