פורום אוצר החכמה

אישצפת כתב:הדוגמא הפשוטה והנודעת היא אצל חכמי ספרד הקדמונים שחרזו פת"ח וקמ"ץ יחדיו, ומזה למדו הפוסקים שהגיית הקמ"ץ קרובה להגיית הפת"ח.

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי. אתה טוען שיש כאן חריזה של אוי עם אוי כלומר כיוון שהוא קרא לו ובידו כמו שאנחנו קוראים דומה ל לוי ובידוי חרז עם זה את סיני?

ניים ושכיב כתב:מקבץ חלקי מזמירות שבת, כל החריגות מודגשות או מוסברות בסוגריים (אבל נראה לי שהן לא מראות על הגיה שונה, אלא על אי הקפדה בחריזה):

כל מקדש שביעי: זכרו תורת משה במצות שבת גרוסה / חרותה ליום השביעי ככלה בין רעותיה משובצה / טהורים ירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה / ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה

מנוחה ושמחה: הוא אשר דיבר לעם סגולתו / שמור לקדשו מבואו ועד צאתו / שבת קודש יום חמדתו / כי בו שבת אל מכל מלאכתו (ת' דגושה)

שם: במשנה לחם וקידוש רבה / ברוב מטעמים ורוח נדיבה (ב' רפה) / יזכו לרב טוב המתענגים בה / בביאת גואל לחיי העולם הבא

מה ידידות: מה ידידות מנוחתך, את שבת המלכה (כ' דגושה) / בכן נרוץ לקראתך, בואי כלה נסוכה / לבוש בגדי חמודות, להדליק נר בברכה / ותכל כל העבודות, לא תעשו מלאכה

שם: הלוכך תהא בנחת, עונג קרא לשבת (ב' דגושה וקמוצה) / והשנה משובחת, כדת נפש משיבת (ב' רפה ופתוחה) / בכן נפשי לך ערגה, ולנוח בחיבת (ב' דגושה ופתוחה) / כשושנים סוגה, בו ינוחו בן ובת (ב' רפה ופתוחה)

צור משלו: צור משלו אכלנו ברכו אמוני ( נ' פתוחה) / שבענו והותרנו כברכת ה' (נ' קמוצה)

שם: יבנה המקדש, עיר ציון תמלא (ל' צרויה) / ושם נשיר שיר חדש, וברננה נעלה (ל' סגולה) / הרחמן הנקדש, יתברך ויתעלה (ל' סגולה) / על כוס יין מלא (ל' צרויה) / כברכת ה'

צמאה נפשי: על כל אהודך / כל פה תיחדך / פותח את ידך (ך' רפה) / ומשביע לכל חי

שם: ראה לגברת אמת / שפחה נואמת / לא כי בנך המת (מ' צרויה) / ובני החי

ברוך אל עליון: השומר שבת הבן עם הבת (ב' דגושה) / לאל ירצו כמנחה על מחבת (ב' רפה)

שם: רוכב בערבות, מלך עולמים / את עמו לשבות (ב' דגושה), איזן בנעימים / במאכלי ערבות, במיני מטעמים / במלבושי כבוד זבח משפחה

שם: קודש היא לכם, שבת המלכה (כ' דגושה) / אל תוך בתיכם, להניח ברכה / בכל מושבותיכם, לא תעשו מלאכה / בניכם ובנותיכם, עבד וגם שפחה

יום זה מכובד: ראשון הוא למקראי קודש / יום שבתון יום שבת קודש / על כן כל איש ביינו יקדש (ד' צרויה) / על שתי לחם יבצעו תמימים

יום שבתון: ובאו כולם בברית יחד (ח' פתוחה) / נעשה ונשמע אמרו כאחד / ופתחו וענו ה' אחד / ברוך הנותן ליעף כח

שמרו שבתותי: שמרו שבתותי, למען תינקו ושבעתם / מזיו ברכותי, אל המנוחה כי באתם (ת' רפה) / ולוו עלי בני / ועדנו מעדני / שבת היום לה' (נ' קמוצה) (וכן בשאר החרוזים כל הנ' הפתוחים נחרזים עם שם ה' שהוא בנ' קמוצה, מלבד חרוז אחד 'ותמלאו צפוני' שהוא בנ' קמוצה ונחרז עם שם ה').

שם: מהרו את המנה (נ' קמוצה), לעשות את דבר אסתר (ת' דגושה) / וחשבו עם הקונה (נ' סגולה) לשלם אכול והותר (ת' רפה)

דרור יקרא: דרור יקרא לבן עם בת / וינצרכם כמו בבת (ב' רפה) / נעים שמכם ולא יושבת / שבו ונוחו ביום שבת (ב' קמוצה)

שם: אלקים תן במדבר הר (ה' פתוחה) / הדס שיטה ברוש תדהר / ולמזהיר ולנזהר / שלומים תן כמי נהר

אוצר החכמה כתב:א. על הטענה שהאשכנזים הגו את הקמץ כפתח כבר כתבתי במקום אחר כאן שאין לה שום הוכחה.

אישצפת כתב:כוונתי היתה ברורה במאמר הנ"ל הובאו הרבה דוגמאות של חריזה דגוש ברפה ב' עם ו' וגם בתנועות מסויימות. ושם כתבו לחלק בין החריזות אם מלמדים על ההגיה הנהוגה באותם זמנים ומקומות.

כדכד כתב:

אישצפת כתב:כוונתי היתה ברורה במאמר הנ"ל הובאו הרבה דוגמאות של חריזה דגוש ברפה ב' עם ו' וגם בתנועות מסויימות. ושם כתבו לחלק בין החריזות אם מלמדים על ההגיה הנהוגה באותם זמנים ומקומות.

זה באמת מה שכתב כת"ר למעלה. אבל לא מובן מה כת"ר רצה מהרב "ניים ושכיב" שטרח להעלות מקבץ מזמירות שבת וכת"ר שאל אם קרא את הכתוב לעיל. איך זה קשור?

עדיאל ברויאר כתב:ההגייה באה לידי ביטוי לא רק בחריזה. באיטליה כתבו שירים שקולים שספרו בהם שווא-נע כתנועה מלאה בגלל שכך הגו זאת.

מעט דבש כתב:

אוצר החכמה כתב:א. על הטענה שהאשכנזים הגו את הקמץ כפתח כבר כתבתי במקום אחר כאן שאין לה שום הוכחה.

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=312746#p312746

אהרון 37 כתב:לא היה לי פנאי לעיין בכל האשכול, לראות האם מישהו מזכיר את זה.



בצור משלו אכלנו, יש מביאים ש "ברכו אמוני שבענו והותרנו כדבר ה'", אז ג"כ "אמוני" מתחרז עם שם ה' לפי הגיית בני ספרד.

ויש לברר האם ברור שיש לומר אמוני בפת"ח, כפי שאנחנו רגילים להגיד, ואולי יש לאמרו בקמ"ץ.

עכ"פ, מה שיש לציין, שמכל הפייטנים אין ראיה היאך באמת ראוי לומר, שהרי החילוק בין ההגיות הוא כבר עתיק מאוד.

אמנם ממזמור זה יש שכתבו לשאול, שכנגד כל ברכה מברכת המזון יש בית בשיר זה, אבל כנגד ברכת הטוב והמטיב אין בית בפיוט זה, והשאלה למה, ואפשר לומר, כיון שזה דרבנן לא חש לתקן בית כהגדו, ויש שכתבו, שאולי נתקן מתנא קדום עוד לפני מרד בר כוכבא שאז אחרי זה תוקן ברכה זו כנגד הרוגי ביתר שניתנו לקבורה, וא"כ, יש ראיה מפיוט זה מתנא קדמון איך יש להגות.

אבל, כמדומה שהחוקרים טוענים שזה חובר בערך לפני כ 800 שנה, ולא קודם לכן.