מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

בקביעת נוסח סידור שים שלום מהדורה ב

דעת תפילה ופירושה, חקר ועיון בנוסחאות ומנהגי התפילה, לשונם ומקורם של פייטנים
שים-שלום
הודעות: 387
הצטרף: ג' מאי 09, 2017 10:09 pm

בקביעת נוסח סידור שים שלום מהדורה ב

הודעהעל ידי שים-שלום » ה' פברואר 15, 2018 9:51 am

ישתבח ויתפאר: בעוד שהש"צ אומר ברכו יאמרו כל הקהל בלחש ישתבח ויתפאר שמו של ממ"ה כו' ככתוב בסידור (שעה"כ נא ע"ב, וכעי"ז בפע"ח שער ק"ש פ"א). מקורו בסידור רע"ג, ובתשובת הרא"ש (כלל ד' סי' יט) והעתיק דבריו בטור (סי' נז) ונזכר במחזור ויטרי, ובאבודרהם, ובתשובת מהרש"ל (סי' סד) וברמ"א (סי' נז סע' א בהגה) וסודר למעשה בסידור חמדת ישראל (עמ' צב בנד"מ). ובכה"ח סופר (סי' נז ס"ק ו) הביא משם האר"י לאמרו, ועוד הביא שחששו לב' עניינים. א. כתבו הלבוש (שם סע' ב) ומג"א (שם ס"ק ג) ובאר היטב (שם) ומשנ"ב (ס"ק ה), דיש לו לומר 'ישתבח ויתפאר' וכו' דווקא אם מאריך החזן, אך אם מקצר, כיון שיש לו לשמוע חיתוך המילות מן החזן, ישתוק. וכ"פ הדרך חיים, שאם איננו מאריך, עדיף שלא יאמר כלל נוסח זה. וכעי"ז כתב בליקוטי מהרי"ח (סו"ס חצי קדיש וברכו). ב. בספר פתח הדביר (אות ג) בשם הרב מנחת אהרן (כלל יב סי' לד) ובשם המשנת חסידים, שליבו מגמגם בזה משום חשש הפסק, ולכן נמנע מלאמרו בשחרית, אך בערבית שאין בו חשש הפסק עונה. וסיים הכה"ח סופר שלא נזכר בסידורי הרש"ש, ושמנהג בית אל שלא לאמרו כלל. מיהו, כיון שלא הובאו חששות אלו בראשונים [אלא שיש שלא גרסו הנוסח, מהם רס"ג ורמב"ם], ולא מצינו גם באחרונים מי שאסר בסכינא חריפא לאמרו, ומשום שהאר"י גילה דעתו בפירוש שיש לאמרו, וי"א שאפילו בברכות החמורות, לא אמרינן ספקם לקולא כנגד רבנו האר"י כנז' בספרי הרב חיד"א ורבנו יוסף חיים מס' פעמים, ק"ו בנידו"ד.

אשמח לחו"ד חו"ר הפורום
נערך לאחרונה על ידי שים-שלום ב א' אפריל 14, 2019 12:25 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

בברכה המשולשת
הודעות: 14105
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: ישתבח ויפאר שמו של ממ"ה הקב"ה וכו' / בקביעת נוסח סידור שים שלום מהדורה ב

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ה' פברואר 15, 2018 1:55 pm

לפי אדוננו הגר"א אין לאומרו (ויעויין אזור אליהו)

שים-שלום
הודעות: 387
הצטרף: ג' מאי 09, 2017 10:09 pm

Re: ישתבח ויתפאר שמו של ממ"ה הקב"ה וכו' / בקביעת נוסח סידור שים שלום מהדורה ב

הודעהעל ידי שים-שלום » ה' פברואר 15, 2018 9:02 pm

ייש"כ!
זה לא מוכרח בגר"א על השו"ע שם
ובסידור לא ציין מקורו. ידוע לכת"ר?

שו"ר תשובת הגר"י הלל במקבציאל התשס"א ודקדק שם מהא"י לדחות החששות הנז' באחרונים הנ"ל
ומ"מ סיים שהמנהג שלא לאמרו.

בברכה המשולשת
הודעות: 14105
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: ישתבח ויתפאר שמו של ממ"ה הקב"ה וכו' / בקביעת נוסח סידור שים שלום מהדורה ב

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ה' פברואר 15, 2018 9:19 pm

שים-שלום כתב:ייש"כ!
זה לא מוכרח בגר"א על השו"ע שם
ובסידור לא ציין מקורו. ידוע לכת"ר?


לא ידוע לי, אבל כך אכן המנהג

שים-שלום
הודעות: 387
הצטרף: ג' מאי 09, 2017 10:09 pm

נוסחאות תפילות חג הפסח וספירות העומר / בקביעת נוסח סידור שים שלום מהדורה ב

הודעהעל ידי שים-שלום » א' אפריל 14, 2019 12:28 pm

זמן חזרת ס"ת להיכל:
גם מורי ז"ל היה נוהג בזה הקדיש [שאחר 'והוא רחום'] או בשאר קדישים הנאמרין אחר העמידה או אחר חזרת ספר תורה למקומו שאז כל העם עומדין, ואז היה נוהג מורי שלא לישב עד שיענה אמן יהא שמיה רבא וכו' מעומד עד דאמירן בעלמא ואח"כ היה יושב, מש"כ בשאר הקדישים שלא היה עומד לענות אמן יהא שמיה רבא. (שעה"כ נא ע"ד). עוד כעי"ז כתב בשעה"כ (טז ע"ד): מורי ז"ל לא היה קם מעומד בעניית אמן יהא שמיה רבא של הקדיש... אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמידה דשחרית או דמנחה או דערבית, וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ס"ת להיכל אז היה נשאר מעומד וגומר עניית הקדיש ואח"כ היה יושב. ע"כ. וכעי"ז בפע"ח עיי"ש. ובכה"ח (סי' קלה אות ב) כתב מהר"י סופר דמנהג בית אל להחזיר הס"ת להיכל קודם אשרי, וכתב דכן מוכרח ע"פ הטעם בסוד שכתב בשעה"כ (מח ע"ד) דאין מתגלין עתה בשני וחמישי רק הנה"י דאבא בלבד, כי נבקעים נה"י דאבא ויוצאת הארתם לחוץ, ולכן קורין ג' עולין, כהן כנגד הנצח קו ימין, לוי כנגד ההוד קו שמאל, ישראל כנגד היסוד קו האמצעי, והנה הארה זו אינה נשארה כך רק לפי שעה, ואחר כך חוזרים ומתעלמין בפנים כמתחלה, ולכן תיכף אחר הקריאה סוגרין הספר תורה ומחזירין אותו למקומו תוך ההיכל. עכ"ד. והובא המנהג בדברי שלום (אות כב). והנה ברור דקדיש תתקבל לרבנו האר"י הוא לאחר חזרת הס"ת. אלא שאליבא דמנהג בית אל יש להסתפק מדוע היה עומד רבנו האר"י בקדיש תתקבל, דכיון שאינו מיד אחר חזרת הס"ת למקומו שוב איננו קדיש שתפסו מעומד שמבואר לן שדווקא בו היה נוהג רבנו האר"י לעמוד. והיטיב לבאר זאת בספר עטרת מרדכי על כוונות הקדיש (עמ' שכז הערה 8) וז"ל: ויש להבין מ"ש: בקדיש תתקבל של אחר חזרת ס"ת להיכל, אז היה נשאר מעומד. שבענין החזרת ס"ת יש ב' מנהגים: יש המחזירים ס"ת להיכל מיד אחר הקריאה, דהיינו קודם אשרי ובא לציון, וכן מנהג בית אל וכמ"ש במנהגי בית אל [שבריש דברי שלום] אות כב, וכן כתב בכף החיים סי' קלה ס"ק ב. ויש שאינם מחזירים ס"ת אלא עד לאחר קדיש תתקבל שלאחר ובא לציון. ולב' מנהגים אלו קדיש תתקבל לא נאמר אחר החזרת ס"ת שבה עומדים, אלא לאחר אמירת ובא לציון שבה יושבים, וא"כ היה צריך לומר קם מעומד, ולא נשאר מעומד וכנ"ל. ונראה שהכוונה כאן על מנהג שלישי של הנוהגים להחזיר ס"ת מיד לאחר ובא לציון וקודם הקדיש, שאז קודם הקדיש היו כולם עומדים בהחזרת הס"ת למקומו. ואז מובן שבקדיש שלאחריו היה נשאר מעומד. ומנהג זה הוא מנהג יהודי תוניס, וכמ"ש בסידור איש מצליח, שמחזירים ס"ת להיכל קודם הקדיש, ותחילת קדיש תתקבל נאמרת בעוד ההיכל פתוח, וכן מנהג התימנים השרעבים. וכן נראה משיח יצחק להגר"א מני דף קסב סע"ב שעל פי מנהג זה מובנים דבריו שם. עכ"ל הרה"ג רבי מרדכי עטיה, אלא שנשאר שם בספק. ועוד לא נתיישב בזה לשון שעה"כ דיש להחזירו תיכף אחר הקריאה, אף שלשון תיכף יכול בדוחק להתפרש בשיהוי מה, כלומר אחר ובא לציון. וצ"ע.
נערך לאחרונה על ידי שים-שלום ב ג' אפריל 16, 2019 11:00 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

שים-שלום
הודעות: 387
הצטרף: ג' מאי 09, 2017 10:09 pm

Re: אימתי יש להחזיר הס"ת בשני וחמישי / בקביעת נוסח סידור שים שלום מהדורה ב

הודעהעל ידי שים-שלום » א' אפריל 14, 2019 5:48 pm

אחד מחו"ר הפורום הפנה אותי למנהגי בית יעקב מרבי אליהו מני, וז"ל:
מחזירין הספר תורה [אחר] קריאת ובא לציון, באופן שאומרים תחילת קדיש תתקבל בעוד ההיכל פתוח. עכ"ל.
והסתפק בזה הגר"י הלל בהערותיו (הע' 13) כיצד זה נטה הרב מדברי רבנו האר"י דדף מח, ויישב בב' אופנים. והאופן השני, דבכ"י סידורי הרש"ש שבידו ליתא לסדר חזרת הס"ת כלל, ושמא קטע זה נוסף במקומו על דעת המדפיסים. ושכן הוא בסידור חוקת עולם, חזרת ס"ת קודם לקדיש תתקבל.
[ואופן א' שם נדחק דכל מה שהיה נוהג לעמוד בקדיש תתקבל, היה כאשר התפלל באיזה קהילות בצפת שכך היה מנהגם.]

שוב אמר לי הרה"ג הרב ישראל אביחי שליט"א דמנהגם להחזיר הס"ת קודם קדיש תתקבל, וכמנהג תוניס ושרעב הנז'. ובזה יתיישב על נכון. ואשמח לשמוע חו"ד חו"ר הפורום הנכבד.

שים-שלום
הודעות: 387
הצטרף: ג' מאי 09, 2017 10:09 pm

נוסחאות תפילות חג הפסח וספירות העומר / בקביעת נוסח סידור שים שלום מהדורה ב

הודעהעל ידי שים-שלום » ג' אפריל 16, 2019 11:00 pm

לכבוד החג אני מעתיק את אשר עימי בכתובים בנוסחאות תפילות החג, ואקווה שיהיה לתועלת. כמו כן אשמח לשמוע הארות הערות והשגות.

תפלת המועדים
ותודיענו: בנוסח תפלת "ותודיענו" ביום טוב שחל במוצאי שבת, צריך להיות: בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך". כלומר, שצריך להפסיק בין תיבת קדשת, לתיבת והבדלת שאחריה, שכן מבואר בתוספות (פסחים קד א) בד"ה בעי, והמשפט האחרון "והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדשתך", שתי הבדלות של קדושה הן, בין כהנים ללוים, ובין לוים לישראלים. וכ"כ הרא"ש והמרדכי שם, ובספר המנהיג (דל"ה ע"ב). וכ"כ הרב רבי דוד אבודרהם (בדף נט ע"ב). ובכמה מחזורים כתבו ההפסק בענין אחר, והעיקר כנ"ל. וכמ"ש הפוסקים הנ"ל. וכ"ה במחזור ויטרי (עמוד רצד). וע"ע בספר הישר בחלק השו"ת (סימן סח אות ד). ובראבי"ה פסחים (סימן תקכה עמוד קנו) ובאור זרוע ח"ב (ס"ס צב). ע"ש. [ויש לדקדק בכל זה גם בברכת ההבדלה על הכוס]. (יבי"א ח"ח או"ח סי' יא אות מ). אלא דיש להוסיף על דבריו ולדקדק דבסידור רפ"ד 'הקדשת' ולא 'קדשת' כבדברי הרב. אמנם אי"ז נוסח התלמוד (ברכות לג ע"ב) ומפרשיו או רע"ג (סדר פסח), אך נזכרה נוסחה זו ברמב"ם (תפילה פ"ב הי"ב) וברבנו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יב ח"א), ובספר מצות זמניות (הל' פסח) ביקנה"ז.

רצה נא במנוחתינו: ברכת מקדש השבת פותחת בנוסח 'או"א רצה נא במנוחתינו'. וביו"ט מדלגים ופותחים 'קדשנו במצוותיך' וכו'. וברמב"ם (סדר התפלות) לא חילק בין סתם יו"ט לכשחל בשבת. וכן רס"ג (עמ' קנא, רנד), ורע"ג (דף קל), רש"י בסידורו (עמ' 101 ושאר דוכתי), המנהיג (הל' ר"ה אות כג), המאירי בחיבור התשובה (עמ' רסד) מחזור ויטרי, אבודרהם, רבינו ירוחם (ספר אדם נתיב ד ח"ב), ארחות חיים (תפלת המועדים), שבולי הלקט (קלד ע"ב), וכלבו (סי' נב) לא חילקו. גם בסידורים ישנים לא חילקו, כולל נאפולי ר"ן, ויניציא רפ"ד ושד"מ – אף ששאר תוספות השבת נזכרו בו. גם בסידורי האחרונים מהם סידור הרש"ש הנדפס וכ"י הרב יר"א, מחזור בית השואבה, מועדי השנה, זכור לאברהם, ושאר מחזורי ליוורנו. ועפ"ז הכריעו הגר"א (מעשה רב סי' קסט) ובשו"ת משפטי עוזיאל (ח"ג או"ח סי' עא) דאין לאמרו ביו"ט שחל בשבת, וכן החזיק בתוקף בנתיבי עם (ח"א עמ' רל, ח"ב עמ' כג). איברא דהלבוש ז"ל (סי' תפ"ח ס"ג), והמג"א (סי' תקפב אות ו, סי' תריט אות ז), והגיעב"ץ בסידורו [דפליג כל הנך רבוותא, וסבירא ליה דיש לאמרו אף בחול], ובשו"ת אמרי אש (סי' מב), ומחזור אהלי יעקב, ומטה אפרים (סי' תקפב אות יז), וקצה המטה (שם אות כט), ובכה"ח סופר (סי' תפז אות לד) כתבו כולם דיש לאמרו עכ"פ בג' הרגלים. אחר כל זה כתב הגרע"י ביבי"א (ח"א או"ח סי' לח, וח"ח או"ח סי' יא אות מא) ע"פ דברי האחרונים דיש לאמרו, אך מי שנהג שלא לאמרו ימשיך במנהגו וא"צ לשנות, שכן נראה יותר מסתימת הראשונים עכת"ד. [ויותר נראה עפמ"ש בח"ח שם 'יש להם על מה שיסמוכו', שנראה שחזר בו ותפס יותר כדעת הרב משפטי עוזיאל וכדעימיה]. וראה ראיתי לדברי הרב בן ציון כהן (אור תורה תשרי תש"ן עמ' כג, אור המערב ה, עמ' 17), המעלה כי זהו חידושם של מחזורי הבבלים, מהם דנגור, מנצור, באקל וחוקת עולם, ומשם נפוצו ע"פ כל הארץ. ומנהג הספרדים בכל אתר מקדמת דנא שלא לאמרו. וכן מוכח מסתימת המחזורים הישנים בזה. והוסיף דכן מוכח מרבנו חננאל (ביצה יז ע"א), ר"ן על הרי"ף (שם), מאירי (שם), טור (סי' תפז) ושו"ע (שם סע' א, וסי' תצ סע' ט) שכל הנך הזכירו כל התוספות ליו"ט שחל בשבת לבד מזה. ועיי"ש באורך ללשונו הזהב. ואחר כל זה נראה דשב ועל תעשה עדיף, ובפרט דבסידור רפ"ד לא נזכר, ולא הגיה מהרח"ו מידי בזה. וק"ל.

באהבה מועדים לשמחה... באהבה מקרא קודש: ומנהגינו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים ואין אומרים באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה. אכן כשחל בשבת יש אומרים שני פעמים באהבה והטעם עיין בלבוש. חוק יעקב אות א', אליה רבה אות א'. וכתב ודלא כפסח מעובין אות קל"א שכתב שלא לומר באהבה גבי ותתן לנו יעו"ש. וכן כתב ה"ר זלמן אות ו', משנה ברורה אות א'. מיהו המחזיק ברכה כתב מנהגינו לומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים וכו' באהבה מקרא קודש וכו', ופירוש באהבה הראשון קאי לשם יתברך דבאהבתו ובחמלתו נתן לנו מועדים וכו', והשני קאי לנו כי באהבה מקרא קדש ואינו ח"ו לטורח עכ"ל. וכ"כ היפה ללב ח"ב אות א' דאומרים פעמים באהבה דהיינו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים וכו' באהבה מקרא קדש וכו' כמ"ש בסידורים בין כשחל בשבת ובין כשחל בחול כמ"ש הרב מחזיק ברכה, ושבט בנימין סי' ד"ש יעו"ש. וזהו למנהג הספרדים כנודע. (כה"ח סי' תפז אות ד, ויעויין עוד סי' תקפב אות מא). וכן הוא בסידור רפ"ד.

י"ג מידות בהוצאת ס"ת: כתב מהרח"ו בעולת תמיד (ענין המועדים, נה ע"א): זה מצאתי בספר מחזור של מורי זלה"ה כמנהג אשכנזי בסוף חזרת העמידה דשליח ציבור ביום ראשון דשבועות, שם כתוב מבחוץ מכתיבת יד מורי זלה"ה ענין זה וז"ל: יום שבועות יקרא י"ג מדות ג' פעמים, ואח"כ יאמר וכו'... בר"ה בשעת הוצאת ס"ת יאמר י"ג מדות ג"פ, ואחר כך יאמר וכו'... ביוה"כ יעמוד בעת הוצאת ס"ת ויאמר י"ג מדות ג"פ, ואח"כ יאמר וכו'... יום סוכות בשעת הוצאת ס"ת יקרא י"ג מדות ג"פ, ואח"כ יאמר וכו'... יום ראשון של פסח בשעת הוצאת ס"ת יאמר י"ג מדות ג"פ וכו'... יעו"ש כל הלשון. ומהרש"ו ז"ל העתיק לשון אביו לשעה"כ (פט ע"ב), וכפי שהעיד בהג"ה שם (אות ח): א"ש, גם זה מצאתי בכתיבת יד מורי זלה"ה, ואמרת לכותבו במקום הזה כי כאן מושבו. ע"כ. אך בכ"י שער התפילה ליתא. אלא דבעתקת מהרש"ו בשעה"כ (ק ע"ב) הוסיף מכתבי אביו מעבר למה שהובא בעולת תמיד, וז"ל: ולא ידעתי אם זה כתבו מורי ז"ל בתחילת ימיו אשר עדיין לא נכנס בפרדס החכמה, אלא העתיק זה מספרים אחרים, ולזה דעתי נוטה, עכ"ל. ובסידור חמדת ישראל מבואר להדיא שכוונתו לי"ג מידות דווקא, ולא לכוונות תיבת איה במוסף, כפי שניתן היה להבין. והנה מהרש"ו ז"ל נסתפק שם אם לאמרו, והכריע מחמת הספק דאין לאמרו. ובפרט לאור מה שמצינו בדברי האר"י (שעה"כ קג ע"ד, קו ע"ג), שאין לומר י"ג מידות אפי' בהושענא רבא שאינו יו"ט ממש. והדברים הובאו באריכות בשו"ת וישב הים (ח"ב סי' יא). מכל מקום מנהג בית אל לאמרו, וכפי שכתב בכה"ח (סי' קלד אות יא). נהרא נהרא ופשטיה, והבוחר יבחר.

פסח
מזמור קודם ערבית: בסידור רפ"ד סידר קודם ערבית מזמור קז בתהלים 'יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר' וכו'. וכן הובא במנהגי בית יעקב לרבי אליהו מני (פ"ו סמ"ה), ובכף החיים (סי' תפז אות ג).

הלל: בסידורי ספרד הישן לא כתבו דיש לומר הלל שלם בברכה, וכן באבודרהם לא הזכיר מזה מאומה. אך רבנו האר"י בשעה"כ (פא ע"ב) כתב וז"ל: אנו אומרים הלל גמור בליל פסח, משא"כ בשאר לילי יו"ט והם [האורות שנתגלו] מתקיימים בו על הלילה, וכל יום א של פסח, ולכן אומרים הלל גמור ביום א' של פסח. עכ"ל. והוא ע"פ מס' סופרים (פ"כ ה"ז) וז"ל: תניא ר' שמעון בן יהוצדק אומר, ימים שמונה עשר ולילה אחד, יחיד גומר בהן את ההלל, ואילו הן, שמונת ימי חנוכה, ושמונת ימי החג, ויום טוב של עצרת, ויום טוב הראשון של פסח ולילו, ובגולה אחד ועשרים יום ושני לילות. ומצוה מן המובחר לקרות את ההלל בשני לילות של גליות, ולברך עליהן, ולאומרן בנעימה, לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו, וכשהוא קורא אותו בביתו אינו צריך לברך, שכבר בירך ברבים. ע"כ. והו"ד בטור (סי' תעג), ונפסק בשו"ע (סי' תפז סע' ד): בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות. ע"כ. ובהגה (שם) תפס כדברי האבודרהם.

י"ג מידות בהוצאת ספר תורה: יעויין מה שנתבאר בזה לעיל בתפילות המועדים.

תפלה בשעת הוצאת ס"ת: ישאל לצאת מעבדות וחן וחסד בעיני השם ובעיני בני אדם ועושר שנאמר ושאלה אשה משכנתה וכו', ולמצוא חן בעיני אדם וריוח בסחורתו שנאמר וה' נתן את חן העם, ולשאול נקמה מאויביו שנאמר ועברתי בארץ מצרים וכו', וכן במוסף. וביום ב' ביוצר לבדו כדי להשלים ג"פ. (עולת תמיד נה ע"א). ובא ביתר ביאור בפע"ח (קיד ע"א) וז"ל: ואח"כ מוציאין ס"ת, ובשעת הוצאת ס"ת, יאמר י"ג מדות הרחמים, וישאל לצאת מעבדות לחרות, ולמצוא חן וחסד בעיני בני אדם ועושר, שנאמר וה' נתן חן העם, ושאלה אשה וגו'. וישאל נקמה מאויביו, כמ"ש ועברתי בארץ מצרים וגו'. וכן במוסף יאמר י"ג מדות, קודם שיתחיל מוסף והבקשה הנ"ל. וכן ביוצר יום ב', כדי שיהיה ג"פ. ע"כ. ולכאו' צ"ב מדוע רבנו האר"י שהיה בא"י כתב לאמרו גם ביום שני ביוצר [כלו' בעת הוצאת ס"ת (יעויין תפלת חיים עמ' רלט)], ובתפלת חיים כתב דאולי כתבו בעת שהותו במצרים [והוי סיעתא לדברי הרש"ו שכתב האר"י לאמרם קודם שהשיג עיקר חכמתו]. ובספר תפלת חיים (שם) הביא מ"ש בהגהות פתוחי חותם ע"ס אבן השהם (מוסדות אנשי מעמד או"ח ח"ג סי' תצד אות טז), דבא"י יש לאמרו קודם מנחה להשלים לג"פ. וכן כתב הרב להדיא ביוה"כ יעו"ש.
והנה בדברי הרב ז"ל לא בא נוסח תפילה להוצאת ס"ת כשאר יו"ט, כי אם יסודות לתיקון התפילה הנצרכת, שיבקש בה על יציאה מעבדות לחירות, חן וחסד בעיני אלו' ואדם, עושר, ונקמה מאויביו. ובסידורים נהגו להביא את התפילה שנסדרה לחג השבועות, אלא שלא נזכר בה מעניינים אלו כלל. אך בתפלת הרב חמדת ימים נזכרו, ולכן הולם יותר לאומרה. וזה נוסחה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטוֹבָה. וְהוֹצִיאֵנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם־טוֹב. שָׂשִׂים בְּבִנְיַן עִירָךְ. וּשְׂמֵחִים בְּבִנְיַן בֵּית מִקְדָּשָׁךְ. וּתְנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כָל־רוֹאֵינוּ. וּבָרֵךְ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְרַוֵּה פְנֵי תֵבֵל, וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ, לַעֲבוֹדָתָךְ. כְּמוֹ שֶׁנָּתַתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, בַּיָּמִים הָהֵם בְּמִצְרַיִם, כַּדָּבָר הָאָמוּר מִפִּי כְבוֹדָךְ: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. וְנִצַּלְתֶּם אֶת־מִצְרָיִם: וּבְשֵׁם יהו"ה נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ בַּעֲסָקֵינוּ וּבְמָמוֹנֵנוּ וּבְכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כְּשֵׁם שֶׁהִצְלַחְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, כַּדָּבָר הָאָמוּר: וַיהֹוָה נָתַן אֶת־חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם, וַיְנַצְּלוּ אֶת־מִצְרָיִם: וּנְקוֹם אֶת נִקְמָתֵנוּ וְנִקְמַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ הַשָּׁפוּךְ. וּכְשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בְּמִצְרַיִם, וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם, וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהֹוָה הִכָּה כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וַיִּתֵּן יְהֹוָה אוֹתֹת וּמֹֽפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל־בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ: וְכִימֵי צֵאת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת: אָמֵן סֶלָה:

ספירת העומר
לעומר: בליל א' תאמר היום יום אחד לעומר (שעה"כ פה ע"ד). וכן הוא בסידור ויניציא רפ"ד. וכן דעת הר"ן (פסחים כח ע"א ד"ה וכי היכי), ורשב"א בשו"ת (ח"א סי' תנז), והו"ד בב"י סי' תפט), וכן דעת הכלבו. אך דעת הרמ"א (שם סע' א) דיש לומר 'בעומר', וכן כתב הט"ז (סק"ג).
הרחמן הוא יחזיר וכו': אנו אומרים אחר ברכת העומר שהוא בחינת אור המקיף הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרב בימינו, וע"י כך נתקן איזה תיקון בבחינת אור הפנימי (שעה"כ פה ע"ג). וכן הוא בסידור ויניציא רפ"ד, אלא דאין שם תיבות 'הוא' ו'לנו'. אך בשער התפילה ליתא תיבת 'לנו', נמצא דיש להוסיף על נוסח רפ"ד תיבת 'הוא בלבד'. וכן הוא במשנת חסידים (מס' העומר פ"ח אות א). ויסוד אמירת 'הרחמן' נזכר כבר באבודרהם (תפלות הפסח).

אנא בכח: גם יכוין כוונה אחרת, והיא בשם בן מ"ב הרמוז בראשי תיבות תפלת אנא בכח גדולת וכו', והוא אבגית"ץ וחבריו שהם ז' שמות ובכל שם ו' אותיות. בשבוע הא' תכוין לשם הא' שהוא אבגית"ץ, ותחלקהו בז' ימי השבוע ההיא בזה האופן: אות א' בליל א', אות ב' בליל ב', אות ג' בליל ג', אות י' בליל ד', אות ת' בליל ה', אות צ' בליל ו', וכל הו' אותיות עצמם בליל ז', ועל דרך זה בכל שבוע בשם של חלקו (שעה"כ פו ע"א). והגם דבתפלת חיים (עמ' רמד) דייק מדבריו דאין לאמרו כי אם לכוין בלבד, אין דבריו נכונים למעשה, הנה שכן יסוד אמירתו כבר נזכר בסידור שערי רחמים לרבי חיים הכהן תלמיד הרח"ו, ובסידור רבי שבתי, וכן כתב הרב חיד"א (כף אחת סי' כ), וכן הוא בקיצור הכוונות לרמח"ל, וכן סידר רבנו זלמן בסידורו, וכ"כ כה"ח סופר (סי' תפט סע' ח). ובשפת הים על ספירת העומר (סי' ז) כתב דפשוט שכוונת הרב ז"ל לאמרו ג"כ, ושכן המנהג. וכיון דגדולי המקובלים פרשו כך כוונת הרב ז"ל, ועכ"פ לא מצינו מי שיפקפק בזה להדיא, מי יבוא לבטל המנהג.

למנצח בנגינות: גם ראיתי למורי ז"ל מקפיד וזהיר מאד לומר אחר ספירת העומר מזמור אלהים יחננו וכו' כולו מעומד, ולכוין בכל יום ויום מן המ"ט ימים ימים בתיבה אחת ממ"ט אותיות שיש בפסוק 'ישמחו וירננו' וכו', וזה מספר אותיות המ"ט של הפסוק ישמחו וכו', כדי שלא תטעה בהם, תיבת 'לאמים' חסר וא"ו, 'תשפוט' מלא וא"ו, תיבת 'מישור' מלא וא"ו (שעה"כ פו ע"ב). ומנהג זה הובא כבר באבודרהם ובספר עקידת יצחק עראמה (שער סז פרק ד).

שים-שלום
הודעות: 387
הצטרף: ג' מאי 09, 2017 10:09 pm

Re: נוסחאות תפילות חג הפסח וספירות העומר / בקביעת נוסח סידור שים שלום מהדורה ב

הודעהעל ידי שים-שלום » ד' אפריל 17, 2019 9:06 pm

שים-שלום כתב:רצה נא במנוחתינו: ברכת מקדש השבת פותחת בנוסח 'או"א רצה נא במנוחתינו'. וביו"ט מדלגים ופותחים 'קדשנו במצוותיך' וכו'. וברמב"ם (סדר התפלות) לא חילק בין סתם יו"ט לכשחל בשבת. וכן רס"ג (עמ' קנא, רנד), ורע"ג (דף קל), רש"י בסידורו (עמ' 101 ושאר דוכתי), המנהיג (הל' ר"ה אות כג), המאירי בחיבור התשובה (עמ' רסד) מחזור ויטרי, אבודרהם, רבינו ירוחם (ספר אדם נתיב ד ח"ב), ארחות חיים (תפלת המועדים), שבולי הלקט (קלד ע"ב), וכלבו (סי' נב) לא חילקו. גם בסידורים ישנים לא חילקו, כולל נאפולי ר"ן, ויניציא רפ"ד ושד"מ – אף ששאר תוספות השבת נזכרו בו. גם בסידורי האחרונים מהם סידור הרש"ש הנדפס וכ"י הרב יר"א, מחזור בית השואבה, מועדי השנה, זכור לאברהם, ושאר מחזורי ליוורנו. ועפ"ז הכריעו הגר"א (מעשה רב סי' קסט) ובשו"ת משפטי עוזיאל (ח"ג או"ח סי' עא) דאין לאמרו ביו"ט שחל בשבת, וכן החזיק בתוקף בנתיבי עם (ח"א עמ' רל, ח"ב עמ' כג). איברא דהלבוש ז"ל (סי' תפ"ח ס"ג), והמג"א (סי' תקפב אות ו, סי' תריט אות ז), והגיעב"ץ בסידורו [דפליג כל הנך רבוותא, וסבירא ליה דיש לאמרו אף בחול], ובשו"ת אמרי אש (סי' מב), ומחזור אהלי יעקב, ומטה אפרים (סי' תקפב אות יז), וקצה המטה (שם אות כט), ובכה"ח סופר (סי' תפז אות לד) כתבו כולם דיש לאמרו עכ"פ בג' הרגלים. אחר כל זה כתב הגרע"י ביבי"א (ח"א או"ח סי' לח, וח"ח או"ח סי' יא אות מא) ע"פ דברי האחרונים דיש לאמרו, אך מי שנהג שלא לאמרו ימשיך במנהגו וא"צ לשנות, שכן נראה יותר מסתימת הראשונים עכת"ד. [ויותר נראה עפמ"ש בח"ח שם 'יש להם על מה שיסמוכו', שנראה שחזר בו ותפס יותר כדעת הרב משפטי עוזיאל וכדעימיה]. וראה ראיתי לדברי הרב בן ציון כהן (אור תורה תשרי תש"ן עמ' כג, אור המערב ה, עמ' 17), המעלה כי זהו חידושם של מחזורי הבבלים, מהם דנגור, מנצור, באקל וחוקת עולם, ומשם נפוצו ע"פ כל הארץ. ומנהג הספרדים בכל אתר מקדמת דנא שלא לאמרו. וכן מוכח מסתימת המחזורים הישנים בזה. והוסיף דכן מוכח מרבנו חננאל (ביצה יז ע"א), ר"ן על הרי"ף (שם), מאירי (שם), טור (סי' תפז) ושו"ע (שם סע' א, וסי' תצ סע' ט) שכל הנך הזכירו כל התוספות ליו"ט שחל בשבת לבד מזה. ועיי"ש באורך ללשונו הזהב. ואחר כל זה נראה דשב ועל תעשה עדיף, ובפרט דבסידור רפ"ד לא נזכר, ולא הגיה מהרח"ו מידי בזה. וק"ל.


אחר מחו"ר הפורום הפנה אותי לספר מקבציאל הנד"מ שנה ראשונה פרשת האזינו, הלכות סוכה אות כ שם כתב וז"ל:
אם חל יום טוב בשבת שמתפללין בו בשחרית מנחחה וערבית תפלת יום טוב, ומזכירין את השבת באמצע, הנה בכל סידורים הנדפסים כתיב 'קדשנו במצוותיך' וכו', והיה צריך לומר 'אם חל בשבת צריך לומר אלהינו ואלהי אבותינו רמה נא במנוחתנו קדשנו במצותיך' וכו', וזה נשמט מן הסידורים, לכך כל אדם יזהר לרשופ בסידור שלו בכתב יד, הן בסידור של מועדים הן בסידור של ראש השנה, הן בסידור של כיפור, דאם חלו בימים טובים וכן ראש השנה וכן יום הכיפורים בשבת, שיאמר: 'אלהינו ואלהי אבותינו, רצה נא במנוחתנו, קדשנו במצוותיך' וכו'. ואל יהיה דבר זה קל בעיניך כי דע בתבת 'אלהינו' יש כוונה, ובתיבת 'אבותינו' יש כוונה, לכך צריך להזהר בזה, וירשום זה בכל הסידורים, הן של מועדים הן של ראש השנה וכיפור. ע"כ.

עכ"פ צ"ע מהיכן שאב דבר זה, דהרב מעיד שאינו בסידורים, ואף בסידורי הרש"ש ליתא. [והנה החידוש העיקרי בדבריו דסבירא ליה דאף ביוה"כ יש לאמרו, שם הסכמת רוב הפוסקים שלא לאמרו].


חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 12 אורחים