הודעהעל ידי שים-שלום » ג' אפריל 16, 2019 11:00 pm
לכבוד החג אני מעתיק את אשר עימי בכתובים בנוסחאות תפילות החג, ואקווה שיהיה לתועלת. כמו כן אשמח לשמוע הארות הערות והשגות.
תפלת המועדים
ותודיענו: בנוסח תפלת "ותודיענו" ביום טוב שחל במוצאי שבת, צריך להיות: בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך". כלומר, שצריך להפסיק בין תיבת קדשת, לתיבת והבדלת שאחריה, שכן מבואר בתוספות (פסחים קד א) בד"ה בעי, והמשפט האחרון "והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדשתך", שתי הבדלות של קדושה הן, בין כהנים ללוים, ובין לוים לישראלים. וכ"כ הרא"ש והמרדכי שם, ובספר המנהיג (דל"ה ע"ב). וכ"כ הרב רבי דוד אבודרהם (בדף נט ע"ב). ובכמה מחזורים כתבו ההפסק בענין אחר, והעיקר כנ"ל. וכמ"ש הפוסקים הנ"ל. וכ"ה במחזור ויטרי (עמוד רצד). וע"ע בספר הישר בחלק השו"ת (סימן סח אות ד). ובראבי"ה פסחים (סימן תקכה עמוד קנו) ובאור זרוע ח"ב (ס"ס צב). ע"ש. [ויש לדקדק בכל זה גם בברכת ההבדלה על הכוס]. (יבי"א ח"ח או"ח סי' יא אות מ). אלא דיש להוסיף על דבריו ולדקדק דבסידור רפ"ד 'הקדשת' ולא 'קדשת' כבדברי הרב. אמנם אי"ז נוסח התלמוד (ברכות לג ע"ב) ומפרשיו או רע"ג (סדר פסח), אך נזכרה נוסחה זו ברמב"ם (תפילה פ"ב הי"ב) וברבנו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יב ח"א), ובספר מצות זמניות (הל' פסח) ביקנה"ז.
רצה נא במנוחתינו: ברכת מקדש השבת פותחת בנוסח 'או"א רצה נא במנוחתינו'. וביו"ט מדלגים ופותחים 'קדשנו במצוותיך' וכו'. וברמב"ם (סדר התפלות) לא חילק בין סתם יו"ט לכשחל בשבת. וכן רס"ג (עמ' קנא, רנד), ורע"ג (דף קל), רש"י בסידורו (עמ' 101 ושאר דוכתי), המנהיג (הל' ר"ה אות כג), המאירי בחיבור התשובה (עמ' רסד) מחזור ויטרי, אבודרהם, רבינו ירוחם (ספר אדם נתיב ד ח"ב), ארחות חיים (תפלת המועדים), שבולי הלקט (קלד ע"ב), וכלבו (סי' נב) לא חילקו. גם בסידורים ישנים לא חילקו, כולל נאפולי ר"ן, ויניציא רפ"ד ושד"מ – אף ששאר תוספות השבת נזכרו בו. גם בסידורי האחרונים מהם סידור הרש"ש הנדפס וכ"י הרב יר"א, מחזור בית השואבה, מועדי השנה, זכור לאברהם, ושאר מחזורי ליוורנו. ועפ"ז הכריעו הגר"א (מעשה רב סי' קסט) ובשו"ת משפטי עוזיאל (ח"ג או"ח סי' עא) דאין לאמרו ביו"ט שחל בשבת, וכן החזיק בתוקף בנתיבי עם (ח"א עמ' רל, ח"ב עמ' כג). איברא דהלבוש ז"ל (סי' תפ"ח ס"ג), והמג"א (סי' תקפב אות ו, סי' תריט אות ז), והגיעב"ץ בסידורו [דפליג כל הנך רבוותא, וסבירא ליה דיש לאמרו אף בחול], ובשו"ת אמרי אש (סי' מב), ומחזור אהלי יעקב, ומטה אפרים (סי' תקפב אות יז), וקצה המטה (שם אות כט), ובכה"ח סופר (סי' תפז אות לד) כתבו כולם דיש לאמרו עכ"פ בג' הרגלים. אחר כל זה כתב הגרע"י ביבי"א (ח"א או"ח סי' לח, וח"ח או"ח סי' יא אות מא) ע"פ דברי האחרונים דיש לאמרו, אך מי שנהג שלא לאמרו ימשיך במנהגו וא"צ לשנות, שכן נראה יותר מסתימת הראשונים עכת"ד. [ויותר נראה עפמ"ש בח"ח שם 'יש להם על מה שיסמוכו', שנראה שחזר בו ותפס יותר כדעת הרב משפטי עוזיאל וכדעימיה]. וראה ראיתי לדברי הרב בן ציון כהן (אור תורה תשרי תש"ן עמ' כג, אור המערב ה, עמ' 17), המעלה כי זהו חידושם של מחזורי הבבלים, מהם דנגור, מנצור, באקל וחוקת עולם, ומשם נפוצו ע"פ כל הארץ. ומנהג הספרדים בכל אתר מקדמת דנא שלא לאמרו. וכן מוכח מסתימת המחזורים הישנים בזה. והוסיף דכן מוכח מרבנו חננאל (ביצה יז ע"א), ר"ן על הרי"ף (שם), מאירי (שם), טור (סי' תפז) ושו"ע (שם סע' א, וסי' תצ סע' ט) שכל הנך הזכירו כל התוספות ליו"ט שחל בשבת לבד מזה. ועיי"ש באורך ללשונו הזהב. ואחר כל זה נראה דשב ועל תעשה עדיף, ובפרט דבסידור רפ"ד לא נזכר, ולא הגיה מהרח"ו מידי בזה. וק"ל.
באהבה מועדים לשמחה... באהבה מקרא קודש: ומנהגינו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים ואין אומרים באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה. אכן כשחל בשבת יש אומרים שני פעמים באהבה והטעם עיין בלבוש. חוק יעקב אות א', אליה רבה אות א'. וכתב ודלא כפסח מעובין אות קל"א שכתב שלא לומר באהבה גבי ותתן לנו יעו"ש. וכן כתב ה"ר זלמן אות ו', משנה ברורה אות א'. מיהו המחזיק ברכה כתב מנהגינו לומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים וכו' באהבה מקרא קודש וכו', ופירוש באהבה הראשון קאי לשם יתברך דבאהבתו ובחמלתו נתן לנו מועדים וכו', והשני קאי לנו כי באהבה מקרא קדש ואינו ח"ו לטורח עכ"ל. וכ"כ היפה ללב ח"ב אות א' דאומרים פעמים באהבה דהיינו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים וכו' באהבה מקרא קדש וכו' כמ"ש בסידורים בין כשחל בשבת ובין כשחל בחול כמ"ש הרב מחזיק ברכה, ושבט בנימין סי' ד"ש יעו"ש. וזהו למנהג הספרדים כנודע. (כה"ח סי' תפז אות ד, ויעויין עוד סי' תקפב אות מא). וכן הוא בסידור רפ"ד.
י"ג מידות בהוצאת ס"ת: כתב מהרח"ו בעולת תמיד (ענין המועדים, נה ע"א): זה מצאתי בספר מחזור של מורי זלה"ה כמנהג אשכנזי בסוף חזרת העמידה דשליח ציבור ביום ראשון דשבועות, שם כתוב מבחוץ מכתיבת יד מורי זלה"ה ענין זה וז"ל: יום שבועות יקרא י"ג מדות ג' פעמים, ואח"כ יאמר וכו'... בר"ה בשעת הוצאת ס"ת יאמר י"ג מדות ג"פ, ואחר כך יאמר וכו'... ביוה"כ יעמוד בעת הוצאת ס"ת ויאמר י"ג מדות ג"פ, ואח"כ יאמר וכו'... יום סוכות בשעת הוצאת ס"ת יקרא י"ג מדות ג"פ, ואח"כ יאמר וכו'... יום ראשון של פסח בשעת הוצאת ס"ת יאמר י"ג מדות ג"פ וכו'... יעו"ש כל הלשון. ומהרש"ו ז"ל העתיק לשון אביו לשעה"כ (פט ע"ב), וכפי שהעיד בהג"ה שם (אות ח): א"ש, גם זה מצאתי בכתיבת יד מורי זלה"ה, ואמרת לכותבו במקום הזה כי כאן מושבו. ע"כ. אך בכ"י שער התפילה ליתא. אלא דבעתקת מהרש"ו בשעה"כ (ק ע"ב) הוסיף מכתבי אביו מעבר למה שהובא בעולת תמיד, וז"ל: ולא ידעתי אם זה כתבו מורי ז"ל בתחילת ימיו אשר עדיין לא נכנס בפרדס החכמה, אלא העתיק זה מספרים אחרים, ולזה דעתי נוטה, עכ"ל. ובסידור חמדת ישראל מבואר להדיא שכוונתו לי"ג מידות דווקא, ולא לכוונות תיבת איה במוסף, כפי שניתן היה להבין. והנה מהרש"ו ז"ל נסתפק שם אם לאמרו, והכריע מחמת הספק דאין לאמרו. ובפרט לאור מה שמצינו בדברי האר"י (שעה"כ קג ע"ד, קו ע"ג), שאין לומר י"ג מידות אפי' בהושענא רבא שאינו יו"ט ממש. והדברים הובאו באריכות בשו"ת וישב הים (ח"ב סי' יא). מכל מקום מנהג בית אל לאמרו, וכפי שכתב בכה"ח (סי' קלד אות יא). נהרא נהרא ופשטיה, והבוחר יבחר.
פסח
מזמור קודם ערבית: בסידור רפ"ד סידר קודם ערבית מזמור קז בתהלים 'יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר' וכו'. וכן הובא במנהגי בית יעקב לרבי אליהו מני (פ"ו סמ"ה), ובכף החיים (סי' תפז אות ג).
הלל: בסידורי ספרד הישן לא כתבו דיש לומר הלל שלם בברכה, וכן באבודרהם לא הזכיר מזה מאומה. אך רבנו האר"י בשעה"כ (פא ע"ב) כתב וז"ל: אנו אומרים הלל גמור בליל פסח, משא"כ בשאר לילי יו"ט והם [האורות שנתגלו] מתקיימים בו על הלילה, וכל יום א של פסח, ולכן אומרים הלל גמור ביום א' של פסח. עכ"ל. והוא ע"פ מס' סופרים (פ"כ ה"ז) וז"ל: תניא ר' שמעון בן יהוצדק אומר, ימים שמונה עשר ולילה אחד, יחיד גומר בהן את ההלל, ואילו הן, שמונת ימי חנוכה, ושמונת ימי החג, ויום טוב של עצרת, ויום טוב הראשון של פסח ולילו, ובגולה אחד ועשרים יום ושני לילות. ומצוה מן המובחר לקרות את ההלל בשני לילות של גליות, ולברך עליהן, ולאומרן בנעימה, לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו, וכשהוא קורא אותו בביתו אינו צריך לברך, שכבר בירך ברבים. ע"כ. והו"ד בטור (סי' תעג), ונפסק בשו"ע (סי' תפז סע' ד): בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות. ע"כ. ובהגה (שם) תפס כדברי האבודרהם.
י"ג מידות בהוצאת ספר תורה: יעויין מה שנתבאר בזה לעיל בתפילות המועדים.
תפלה בשעת הוצאת ס"ת: ישאל לצאת מעבדות וחן וחסד בעיני השם ובעיני בני אדם ועושר שנאמר ושאלה אשה משכנתה וכו', ולמצוא חן בעיני אדם וריוח בסחורתו שנאמר וה' נתן את חן העם, ולשאול נקמה מאויביו שנאמר ועברתי בארץ מצרים וכו', וכן במוסף. וביום ב' ביוצר לבדו כדי להשלים ג"פ. (עולת תמיד נה ע"א). ובא ביתר ביאור בפע"ח (קיד ע"א) וז"ל: ואח"כ מוציאין ס"ת, ובשעת הוצאת ס"ת, יאמר י"ג מדות הרחמים, וישאל לצאת מעבדות לחרות, ולמצוא חן וחסד בעיני בני אדם ועושר, שנאמר וה' נתן חן העם, ושאלה אשה וגו'. וישאל נקמה מאויביו, כמ"ש ועברתי בארץ מצרים וגו'. וכן במוסף יאמר י"ג מדות, קודם שיתחיל מוסף והבקשה הנ"ל. וכן ביוצר יום ב', כדי שיהיה ג"פ. ע"כ. ולכאו' צ"ב מדוע רבנו האר"י שהיה בא"י כתב לאמרו גם ביום שני ביוצר [כלו' בעת הוצאת ס"ת (יעויין תפלת חיים עמ' רלט)], ובתפלת חיים כתב דאולי כתבו בעת שהותו במצרים [והוי סיעתא לדברי הרש"ו שכתב האר"י לאמרם קודם שהשיג עיקר חכמתו]. ובספר תפלת חיים (שם) הביא מ"ש בהגהות פתוחי חותם ע"ס אבן השהם (מוסדות אנשי מעמד או"ח ח"ג סי' תצד אות טז), דבא"י יש לאמרו קודם מנחה להשלים לג"פ. וכן כתב הרב להדיא ביוה"כ יעו"ש.
והנה בדברי הרב ז"ל לא בא נוסח תפילה להוצאת ס"ת כשאר יו"ט, כי אם יסודות לתיקון התפילה הנצרכת, שיבקש בה על יציאה מעבדות לחירות, חן וחסד בעיני אלו' ואדם, עושר, ונקמה מאויביו. ובסידורים נהגו להביא את התפילה שנסדרה לחג השבועות, אלא שלא נזכר בה מעניינים אלו כלל. אך בתפלת הרב חמדת ימים נזכרו, ולכן הולם יותר לאומרה. וזה נוסחה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטוֹבָה. וְהוֹצִיאֵנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם־טוֹב. שָׂשִׂים בְּבִנְיַן עִירָךְ. וּשְׂמֵחִים בְּבִנְיַן בֵּית מִקְדָּשָׁךְ. וּתְנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כָל־רוֹאֵינוּ. וּבָרֵךְ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְרַוֵּה פְנֵי תֵבֵל, וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ, וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ, לַעֲבוֹדָתָךְ. כְּמוֹ שֶׁנָּתַתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, בַּיָּמִים הָהֵם בְּמִצְרַיִם, כַּדָּבָר הָאָמוּר מִפִּי כְבוֹדָךְ: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. וְנִצַּלְתֶּם אֶת־מִצְרָיִם: וּבְשֵׁם יהו"ה נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ בַּעֲסָקֵינוּ וּבְמָמוֹנֵנוּ וּבְכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כְּשֵׁם שֶׁהִצְלַחְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, כַּדָּבָר הָאָמוּר: וַיהֹוָה נָתַן אֶת־חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם, וַיְנַצְּלוּ אֶת־מִצְרָיִם: וּנְקוֹם אֶת נִקְמָתֵנוּ וְנִקְמַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ הַשָּׁפוּךְ. וּכְשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בְּמִצְרַיִם, וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם, וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהֹוָה הִכָּה כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וַיִּתֵּן יְהֹוָה אוֹתֹת וּמֹֽפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל־בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ: וְכִימֵי צֵאת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת: אָמֵן סֶלָה:
ספירת העומר
לעומר: בליל א' תאמר היום יום אחד לעומר (שעה"כ פה ע"ד). וכן הוא בסידור ויניציא רפ"ד. וכן דעת הר"ן (פסחים כח ע"א ד"ה וכי היכי), ורשב"א בשו"ת (ח"א סי' תנז), והו"ד בב"י סי' תפט), וכן דעת הכלבו. אך דעת הרמ"א (שם סע' א) דיש לומר 'בעומר', וכן כתב הט"ז (סק"ג).
הרחמן הוא יחזיר וכו': אנו אומרים אחר ברכת העומר שהוא בחינת אור המקיף הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרב בימינו, וע"י כך נתקן איזה תיקון בבחינת אור הפנימי (שעה"כ פה ע"ג). וכן הוא בסידור ויניציא רפ"ד, אלא דאין שם תיבות 'הוא' ו'לנו'. אך בשער התפילה ליתא תיבת 'לנו', נמצא דיש להוסיף על נוסח רפ"ד תיבת 'הוא בלבד'. וכן הוא במשנת חסידים (מס' העומר פ"ח אות א). ויסוד אמירת 'הרחמן' נזכר כבר באבודרהם (תפלות הפסח).
אנא בכח: גם יכוין כוונה אחרת, והיא בשם בן מ"ב הרמוז בראשי תיבות תפלת אנא בכח גדולת וכו', והוא אבגית"ץ וחבריו שהם ז' שמות ובכל שם ו' אותיות. בשבוע הא' תכוין לשם הא' שהוא אבגית"ץ, ותחלקהו בז' ימי השבוע ההיא בזה האופן: אות א' בליל א', אות ב' בליל ב', אות ג' בליל ג', אות י' בליל ד', אות ת' בליל ה', אות צ' בליל ו', וכל הו' אותיות עצמם בליל ז', ועל דרך זה בכל שבוע בשם של חלקו (שעה"כ פו ע"א). והגם דבתפלת חיים (עמ' רמד) דייק מדבריו דאין לאמרו כי אם לכוין בלבד, אין דבריו נכונים למעשה, הנה שכן יסוד אמירתו כבר נזכר בסידור שערי רחמים לרבי חיים הכהן תלמיד הרח"ו, ובסידור רבי שבתי, וכן כתב הרב חיד"א (כף אחת סי' כ), וכן הוא בקיצור הכוונות לרמח"ל, וכן סידר רבנו זלמן בסידורו, וכ"כ כה"ח סופר (סי' תפט סע' ח). ובשפת הים על ספירת העומר (סי' ז) כתב דפשוט שכוונת הרב ז"ל לאמרו ג"כ, ושכן המנהג. וכיון דגדולי המקובלים פרשו כך כוונת הרב ז"ל, ועכ"פ לא מצינו מי שיפקפק בזה להדיא, מי יבוא לבטל המנהג.
למנצח בנגינות: גם ראיתי למורי ז"ל מקפיד וזהיר מאד לומר אחר ספירת העומר מזמור אלהים יחננו וכו' כולו מעומד, ולכוין בכל יום ויום מן המ"ט ימים ימים בתיבה אחת ממ"ט אותיות שיש בפסוק 'ישמחו וירננו' וכו', וזה מספר אותיות המ"ט של הפסוק ישמחו וכו', כדי שלא תטעה בהם, תיבת 'לאמים' חסר וא"ו, 'תשפוט' מלא וא"ו, תיבת 'מישור' מלא וא"ו (שעה"כ פו ע"ב). ומנהג זה הובא כבר באבודרהם ובספר עקידת יצחק עראמה (שער סז פרק ד).