בקדושתא 'אסירים אשר בכושר' לקליר, סמוך לחתימת ברכת מחיה מתים (לפי נוסח המחזורים):
"מחשבותיך לרחמנו / מפעלותיך לרוממנו / מעורר רדומנו / מרעיף מרוממנו."
בשונה משאר קדושתות הקליר, עכ"פ השגורות בפי, אין כאן זכר מפורש לא לטל ולא לגשם.
בהקדמת מחזור גולדמשידט כתב ר"י פרנקל שקדושתא זאת (המכוונת כנגד קריאת 'שור או כשב') נכתבה ליום א' של פסח (כמנהג א"י הקדום) ונעתקה אח"כ ליום ב', ועל כן ישנם חילופי נוסח רבים סמוך לחתימה, יש מוסיפים כמה תיבות להזכרת גשמים (לשחרית יום א', לפני הזכרת טל) ויש מוסיפים (או משנים) להזכרת טל.
ועדיין קושייתי במקומה עומדת, כי ממגוון חילופי הנוסחאות נראה, בהשוואה למשקל שאר הטורים, שהנוסח המקורי הוא "מרעיף מרוממנו" כנוסח המחזורים, או קרוב לזה ("תרעיף מרומנו"), הרומז יותר לטל מאשר לגשם ("בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל", הפסוק שבחר בו הקליר למסגרת לשבעתת הזכרת טל!).
אחר החיפוש, מצאתי שכבר עמד שי"ר על משמעות תיבות "מרעיף מרוממנו" (אגרות שי"ר מכתב כ"ט אות ח') והסיק מזה שקדושתא 'אסירים אשר בכושר' נועדה ליום ב'.
אבל לדידן, שכבר הוברר לנו (?) שהקליר חיבר פיוטיו לפי מנהג א"י, אי אפשר לומר כן; א"כ הדרא קושיא לדוכתה - למה מזכירים טל בקדושתא לזמן הזכרת גשמים? ואם תאמר שהרמז לטל קלוש, מ"מ גם רמז לגשמים איננו.