הזכרת טל/גשם בקדושתא 'אסירים אשר בכושר' - הדרא קושיית שי"ר?

[הסרפד]

בקדושתא 'אסירים אשר בכושר' לקליר, סמוך לחתימת ברכת מחיה מתים (לפי נוסח המחזורים):
"מחשבותיך לרחמנו / מפעלותיך לרוממנו / מעורר רדומנו / מרעיף מרוממנו."
בשונה משאר קדושתות הקליר, עכ"פ השגורות בפי, אין כאן זכר מפורש לא לטל ולא לגשם.

בהקדמת מחזור גולדמשידט כתב ר"י פרנקל שקדושתא זאת (המכוונת כנגד קריאת 'שור או כשב') נכתבה ליום א' של פסח (כמנהג א"י הקדום) ונעתקה אח"כ ליום ב', ועל כן ישנם חילופי נוסח רבים סמוך לחתימה, יש מוסיפים כמה תיבות להזכרת גשמים (לשחרית יום א', לפני הזכרת טל) ויש מוסיפים (או משנים) להזכרת טל.

ועדיין קושייתי במקומה עומדת, כי ממגוון חילופי הנוסחאות נראה, בהשוואה למשקל שאר הטורים, שהנוסח המקורי הוא "מרעיף מרוממנו" כנוסח המחזורים, או קרוב לזה ("תרעיף מרומנו"), הרומז יותר לטל מאשר לגשם ("בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל", הפסוק שבחר בו הקליר למסגרת לשבעתת הזכרת טל!).

אחר החיפוש, מצאתי שכבר עמד שי"ר על משמעות תיבות "מרעיף מרוממנו" (אגרות שי"ר מכתב כ"ט אות ח') והסיק מזה שקדושתא 'אסירים אשר בכושר' נועדה ליום ב'.

אבל לדידן, שכבר הוברר לנו (?) שהקליר חיבר פיוטיו לפי מנהג א"י, אי אפשר לומר כן; א"כ הדרא קושיא לדוכתה - למה מזכירים טל בקדושתא לזמן הזכרת גשמים? ואם תאמר שהרמז לטל קלוש, מ"מ גם רמז לגשמים איננו.

[חזן הכנסת]

זה ברור שהקליר חיבר פיוט זה לפי מנהג קריאת בני א"י שקוראים ביום ראשון "שור או כשב", וכל קדושתא זו מיוסדת על קריאת פרשה זו.
וכפי שהוא אומר בפיוט "ואמרתם זבח פסח": ואל הבקר רץ זכר לשור ערך פסח. והכוונה שמה שנאמר אצל אברהם אבינו "ואל הבקר רץ" בא לרמז בזה שהיה יו"ט ראשון של פסח שבו קורים פרשת "שור" ("ערך" הוא פרשה בלשון הקליר כמ"ש: ארבעה ערכים אשננה - להגות בקץ זה ערך ענין שור).
וא"כ מוכח ש"הפרשה" של פסח הוא "שור או כשב" ועליו נתייסד הפיוט הזה.
אלא שלשון "מרעיף" יכול להתפרש גם על הגשם כמ"ש "יערוף כמטר" (ערף ורעף מתחלפים).

[הסרפד]

יש”כ. אבל עדיין אין כאן אלא חצי תשובה, כמו שרמזתי בשאלתי: אפילו אם תאמר ששורש רעף משתמע (בדוחק או אפילו ברווח) לתרין אנפין, איך יצא בזה הקליר את חובת הזכרת גשמים?

[חזן הכנסת]

קושיא טובה
אני הייתי מקבל את מה שכתבת שהנוסחא נשתנה ע"י הקהלות שהעבירוהו ליום שני

[הסרפד]

להבהרה: מה שכתבתי על שינויי הנוסחאות דברי ר”י פרנקל הם.

אמנם, כמו שכתבתי, לא מסתבר שתיבת מרעיף/תרעיף אינה מן הנוסח המקורי, שכן ישנה בכמעט כל הגירסאות. על כן הייתי מעדיף גירסת הגניזה (כמדומה) ‘בגשם תחי תרעיף מרומנו’ אלא שמצד המשקל אינו מסתבר, שכל הטורים הם בני שתי תיבות.

[חזן הכנסת]

בדרך אגב יש קושיא שבקדושתא ליו"ט שני של שבועות לר"ש בר יצחק בברכת מחיה יסד: הללויה כי הוא היה ויהיה. בגשם נדבות אותנו יחיה. לפניו יקימנו ונחיה. וצדיק באמונתו יחיה.
וקשה שהזכיר גשם בעצרת.
והיו שטענו שהגירסא נשתנתה ע"י כת ש"צ שר"י לפי שהאותיות השלישיות של "בגשם נדבות אותנו יחיה" הוא "שבתי" ור"ת של "צדיק באמונתו יחיה" הוא "צבי".
ואע"פ שדברים הללו לא מסתברי כלל, מ"מ הקושיא חזקה כנ"ל.

[לייבעדיג יענקל]

פשיטא וא"צ לפנים שמדובר בנוסח עתיק ולא בשיבוש שבתאי, שהרי נוסח זה מופיע בכה"י שנכתבו מאות שנים לפני הש"צ.
ולגוף הקושיא עי' במצ"ב.

[שבטיישראל]

בדרך אגב יש קושיא שבקדושתא ליו"ט שני של שבועות לר"ש בר יצחק בברכת מחיה יסד: הללויה כי הוא היה ויהיה. בגשם נדבות אותנו יחיה. לפניו יקימנו ונחיה. וצדיק באמונתו יחיה.
וקשה שהזכיר גשם בעצרת.
והיו שטענו שהגירסא נשתנתה ע"י כת ש"צ שר"י לפי שהאותיות השלישיות של "בגשם נדבות אותנו יחיה" הוא "שבתי" ור"ת של "צדיק באמונתו יחיה" הוא "צבי".
ואע"פ שדברים הללו לא מסתברי כלל, מ"מ הקושיא חזקה כנ"ל.

טענה של הבל
הנוסח "בגשם נדבות אותנו יחיה וצדיק באמנותו יחיה" כבר נמצא בכל הדפוסים רבות בשנים קודם לידתו של ש"ץ ימש"ו ומאן דכר שמיה שכ"ה הנוסח בכל הכת"י.

לעניינו הסיבה שהפייטן הזכיר תיבת "גשם" מאחר שיסד דבריו עה"כ "גשם נדבות תניף אלקים" שדרשו חז"ל (שבת פח:) דקאי על טל של תחיה במתן תורה - כך ש"גשם" זו כוונתו דווקא ל"טל".