''אני מאמין'' לו לבדו ראוי להתפלל''

[שייף נפיק]

''לו לבדו ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו''
תמוה, 'ראוי' להתפלל? - חייב להתפלל!
ואין ראוי להתפלל? אסור להתפלל לזולתו!
ומשמע שצריך להאמין רק בזה שכך ראוי, ולא בזה שצריך ואסור, והוא פלא.

[אוצר החכמה]

איך אתה היית כותב את זה?

[דמשק]

אמונה לא קשורה לחיובים ואיסורים אלא היא הבנה והכרה
ואמונה הנ"ל הוא הכרה שאין עוד למי לפנות רק אליו בעל הכח והיכולת (אין ראוי הכוונה אין לזה משמעות וזה לא יעיל)
וזה לא קשור ל'חיוב' תפילה

[מה שנכון נכון]

זה לא רק איסור בגדר איפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי, אלא עיקר האמונה הוא שאין מקום וטעם להתפלל למישהו אחר, כי הכל מאתו ובידו וכמ"ש הרמב"ם עצמו בביאור יסוד זה. (ולשון הרמב"ם עצמו שם הוא 'ראוי').
ובאופן כללי "אין ראוי" פעמים רבות פירושו אי אפשר;אין מצב, ונאמר גם על דברים שאסורים לגמרי. ולא כלשוננו היום.

[ביקורת תהיה]

ולשון הרמב"ם עצמו שם הוא 'ראוי'.

הלשון בפירוש המשניות הוא תרגום, ומעניין אם המונח 'ראוי' הוא תרגום מדויק או תרגום חפשי.
ודרך אגב, אם נהיה נאמנים למקור, צ"ל: אותו לבדו ראוי לעבוד, ואין ראוי לעבוד זולתו.

[מה שנכון נכון]

ולשון הרמב"ם עצמו שם הוא 'ראוי'.

הלשון בפירוש המשניות הוא תרגום, ומעניין אם המונח 'ראוי' הוא תרגום מדויק או תרגום חפשי.

בדקתי כמובן שכך תרגומה ומשמעותה גם בשאר מקומות.

[ביקורת תהיה]

אם נהיה נאמנים למקור, צ"ל: אותו לבדו ראוי לעבוד, ואין ראוי לעבוד זולתו.

אם בעיקר החמישי מחבר ה'אני מאמין' לא היה נאמן למקור, הרי שבעיקר הששי תפס באומנותו של המתורגמן של רבי אבא דמן עכו 'דְּאָמַר אִיהוּ חַד טַעְמָא וְאָמַר אָמוֹרֵיהּ חַד טַעְמָא':
אצל הרמב"ם העיקר הששי הוא האמונה בישות הנבואה, דהיינו שנאמין בעצם קיומה ומציאותה של נבואה בקרב אנשי המעלה; אצל מחבר דנן העיקר הששי הוא 'שכל דברי נביאים אמת'.
השווה את הנוסח הקולע ב'יגדל': שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ.
כמו כן את העיקר השביעי הוא פותח במלין מדיליה: 'שנבואת משה רבינו עליו השלום היתה אמתית', וכאן הבן עומד ותוהה: לאחר שהצהרנו שכל דברי נביאים אמת, מה באה הצהרה זו להוסיף? כלום נבואת משה רבינו לא בכלל היתה?!