יש לעיין ולהתבונן בנוסח המיוחד של בקשה זו לאחר ברכת המזון, הלא כמה וכמה מצוות אנו זוכים לקיים, ולא תיקנו לנו לבקש אחריהם בנוסח כזה או בדומה לו.
והציע בזה ת"ח אחד שליט"א דבר נחמד, וזה בהקדם מה דאיתא בברכות (כ, ב),
דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב ישא ה' פניו אליך. אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה.
למדנו כי בזכות דקדוק בקיום המצוה של ברכת המזון, זוכים ישראל לנשיאות פנים מאת הקב"ה, והרי אותה נשיאות פנים מביאה לידי שלום, כפי שנאמר בפס' להדחיא, 'ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום.
ומעתה מובן מה שתקנו לומר, במרום ילמדו... זכות שתהא למשמרת שלום, היינו קיום הברכה של 'וישם לך שלום', 'ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם' – היא הנשיאות פנים שהקב"ה נושא לנו כשאנו נושאים לפניו חן בזכות המצוה של ברכת המזון, עכ"ד. דברי פי חכם חן.
ונראה להוסיף בזה נופך בס"ד, ובהקדם מה שנראה כדבר פשוט בשורש ויסוד תקנת אמירת 'במרום ילמדו', שזהו בעצם חלק מן הנוסח של ברכת האורח, כך זה מופיע בספרי הקדמונים, ראה במחזור ויטרי סי' פג, ושם מובא הנוסח 'עליו ועלינו', והיינו שזה קאי על בעל הבית, והנוסח 'עליהם ועלינו' מופיע כתוספת לנוסח דומה שמברכין את החתן ואת הכלה, 'יהי רצון מלפניך... שלא יבוש החתן ולא תכלם הכלה לא יבושו בבנים ולא יכלמו בבני בנים וכו''.
וכן הוא בארחות חיים ח"א אות נו ובכל בו סי' כה, הגירסא היא 'עליו ועלינו' וזה מופיע כהמשך לברכת האורח. ובסידורים והגדות עתיקים.
ולכאורה הנוסח שלנו 'עליהם ועלינו' הוא אחר שנהגו להשמיט את הנוסח של ברכת האורח, מאחר שהסתמכו על אמירת הרחמן בו מברכים את בעל הבית (יעוי' במשנ"ב סי' רא ס"ק ה ובשעה"צ שם ס"ק יד, ועי' בתשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך שליט"א ח"ב סי' קכב), ובנוסח זה מברכים גם את בעלת הבית, ולכך שפיר הנוסח הוא בלשון רבים 'עליהם ועלינו'.
[ובאמת בנוסחאות העתיקות של הרחמן לא מופיע 'בעלת הבית' אלא בעל הבית בלבד, וכפי המטבע של ברכת האורח בגמ', ועי' בברכות (נא, ב), עולא אקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא בריך ברכת מזונא, יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן לישדר מר כסא דברכתא לילתא. אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך].
והנה בספר קהלת יצחק פר' נשא כתב בביאור דברי הגמ' בברכות הנ"ל, וז"ל,
שמעתי בשם הגאון האמיתי מו"ה חיים מוולאז'ין נ"ע, דמשו"ה אמר תיבות 'על עצמם' אשר לכאורה הם מיותרין, דלא ה"ל למימר רק 'והם מדקדקין עד כזית ועד כביצה' ותו לא, משום דלא תימא דמשו"ה החשיבו עלייהו כזית לברך עליה, בכדי ליפטר בזה סעודת עני, דחשיב סעודה הואיל ומברכין עליה, וא"כ אין ראויין לנשיאות פנים עבור זה, אחר דלטובת עצמן עושין כן. לכך אמר והם מדקדקין "על עצמן" ר"ל דלעני נותנין כדי שביעה ולא יפטרו בזה, כמאמר רז"ל אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון וכו', ורק על עצמם הם מדקדקים ומחמירים עד כזית ועד כביצה, לכן הנני נושא להם פנים.
ומעתה נראה לדייק היטב, שבעצם נשיאות הפנים מובטחת לבעל הבית ולבני ביתו, שהוא דקדק על עצמו בלבד עד כזית עד כביצה, ואדרבה, לאורח העני הסמוך על שולחנו נתן בעין טובה וביד נדיבה כדי שביעה, אלא שהבקשה היא אגב הברכה שמגיעה לבעל הבית שגם יתברכו כל המסובין, וכמו כל נוסח ברכת האורח, שהברכה ביסודה היא לבעל הבית שלא יבוש ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים וכו', ואגב הבעל הבית מתברכים כולם.