פורום אוצר החכמה

כידוע אין מקור בחז"ל לכריעה בעת אמירת ברכו, וכבר האריכו בכך, ואעפ"כ נוהגים בו ברוב ישראל, וכבר ידוע סמך שמצאו אחרונים בדבה"י.

יש זקנים שמשעה שהש"ץ אומר ברכו מיד הם שחים, חשבתי מתחילה שהוא נערווין בעלמא, כאותם זקנים שעונים איש"ר טרם הוציא הש"ץ בלעו מפיו... אבל שוב הרהרתי שמא יש כאן שריד מהמנהג הישן שהיו הקהל אומרים ישתבח ויתפאר בעת אמירת ברכו (מי נוהג בזה היום? האם נזכה לכרך חדש של שרשים?) ואז היו כורעים, ואף שחדלו לומר לא חדלו מלכרוע.

מה דעתכם?

מתי הפסיק המנהג?

שמא אפשר לנסות לשאול את אותם זקנים?

האדמו"ר מקאמארנא (שכותב נגד הכריעה בברכו) כותב שיתכן שהמנהג נבע מכריעת הש"ץ בקדיש שמבוארת בשו"ע (אמנם ע"פ הגר"א אין לכרוע) וכיוון שהש"ץ כורע בסוף הקדיש אז הוא נראה ככורע גם באמרו ברכו ומכאן למדו לכרוע. לפי הנחה זו מובן מדוע כורעים בשעה שהש"ץ אומר ברכו

איש_ספר כתב:כידוע אין מקור בחז"ל לכריעה בעת אמירת ברכו, וכבר האריכו בכך, ואעפ"כ נוהגים בו ברוב ישראל, וכבר ידוע סמך שמצאו אחרונים בדבה"י.
יש זקנים שמשעה שהש"ץ אומר ברכו מיד הם שחים, חשבתי מתחילה שהוא נערווין בעלמא, כאותם זקנים שעונים איש"ר טרם הוציא הש"ץ בלעו מפיו... אבל שוב הרהרתי שמא יש כאן שריד מהמנהג הישן שהיו הקהל אומרים ישתבח ויתפאר בעת אמירת ברכו (מי נוהג בזה היום? האם נזכה לכרך חדש של שרשים?) ואז היו כורעים, ואף שחדלו לומר לא חדלו מלכרוע.
מה דעתכם?

כן הוא מנהג טשערנאביל.

איש_ספר כתב:האם נזכה לכרך חדש של שרשים

למה צריך? זה הובא כבר בכרך הראשון.

אי"ס, נראה שכהשערתך כן הוא, בספר העיתים (לר"י בן ברזילי אלברצלוני, סימן קעא),

ואומר שליח צבור ברכו את ד' המבורך ואומר הצבור בלחש ישתבח ויתפאר ויתרומם וכו' ועונין הצבור ברוך ד' הל"ו והא מילתא נהגו כל ישראל בכל בתי כנסיות לישב בכובד ראשיהן כפופין בשעה שאומר הש"צ ברכו והן אומרין ישתבח ויתפאר ויתרומם וכו' ולאחר שאומרים ישתבח זה עונין ברוך ד' הל"ו וכ"כ נמי רב עמרם גאון, ואף על גב דנהגו עלמא הכי אנן שמיע לן מפומי דקצת חכמי הדור וחזי לן נמי הכי לעניות דעתן דכל מאן דמדקדק ומהדר על עצמו בתפילתו לית ליה למימר מידי בשעה שאומר הש"צ ברכו את ד' המבורך אלא לישב בכובד ראש ושותק ומאזין מפי ש"צ מה שהוא אומר ועונה אחריו ברוך ד' המבורך לעולם ועד.

הרי לנו להדיא שאמירת ישתבח ויתפאר מחייבת כפיפת הראש, אלא שלדברי ספר העיתים אינה מחייבת עמידה, אולם אלו שעומדים (ככל דבר שבקדושה, כמובא בדברי הרמ"א בדרכי משה סוףצ סי' נו, וכמנהג הרווח אצל האשכנזים) מה יעשו? לא יכפפו ראשיהם?

שמעתי פעם שחסידי באבוב נוהגים לכוף ראשיהם בשעה שהש"ץ אומר 'ברכו', וטעמם: כך כתוב בסידור יעב"ץ.
בשעתו בדקתי בסידור יעב"ץ המקורי ולא מצאתי דבר זה, אלא בסידור 'בית יעקב', ה"עמדין סידור" החסידי, שם זה נמצא.
[לא בדקתי כעת, אלא כתבתי מזכרון. נא למחול לי אם טעיתי בפרטים הנ"ל]

יש לחזק את מה שנכתב כאן על פי מה שראיתי כורעים בברכו משעה שהחזן מתחיל ברכו, ואינם נוהגים כך בעת 'ברכו' של קריאת התורה וכו'

איש_ספר כתב:כידוע אין מקור בחז"ל לכריעה בעת אמירת ברכו, וכבר האריכו בכך, ואעפ"כ נוהגים בו ברוב ישראל, וכבר ידוע סמך שמצאו אחרונים בדבה"י.

יש זקנים שמשעה שהש"ץ אומר ברכו מיד הם שחים, חשבתי מתחילה שהוא נערווין בעלמא, כאותם זקנים שעונים איש"ר טרם הוציא הש"ץ בלעו מפיו... אבל שוב הרהרתי שמא יש כאן שריד מהמנהג הישן שהיו הקהל אומרים ישתבח ויתפאר בעת אמירת ברכו (מי נוהג בזה היום? האם נזכה לכרך חדש של שרשים?) ואז היו כורעים, ואף שחדלו לומר לא חדלו מלכרוע.

מה דעתכם?

מענין לענין באותו ענין:
העולם נוהג לעמוד בשעת עניית ברוך ה' המבורך. אולם כפי המבואר במשנה ברורה צריך לעמוד משעת אמירת ברכו ע"י החזן או העולה לתורה, כמבואר בסי' קמח ס"ק יח.

גם מנהג רוז'ין הוא כך לכרוע מעת שהחזן אומר "ברכו". בעיקר נהגו בו האדמו"רים ואלו מהחסידים האוחזים מנהגיהם.

כך לפי מיטב זכרוני נהג ר' ידל ז"ל וכך אם איני טועה נוהג הרב שמחה קוק יבדלחט"א. אולי זהו המנהג הליטאי המקורי.

איש_ספר כתב:כידוע אין מקור בחז"ל לכריעה בעת אמירת ברכו, וכבר האריכו בכך, ואעפ"כ נוהגים בו ברוב ישראל, וכבר ידוע סמך שמצאו אחרונים בדבה"י.

יש זקנים שמשעה שהש"ץ אומר ברכו מיד הם שחים, חשבתי מתחילה שהוא נערווין בעלמא, כאותם זקנים שעונים איש"ר טרם הוציא הש"ץ בלעו מפיו... אבל שוב הרהרתי שמא יש כאן שריד מהמנהג הישן שהיו הקהל אומרים ישתבח ויתפאר בעת אמירת ברכו (מי נוהג בזה היום? האם נזכה לכרך חדש של שרשים?) ואז היו כורעים, ואף שחדלו לומר לא חדלו מלכרוע.

מה דעתכם?

אכן חיפשתי פעם בכתובים ומצאתי שמקור המנהג הוא לכרוע בשעת אמירת החזן ולא אמירת הציבור.
ויתירה מזו צריך לזקוף כשהחזן אומר שם ד', והיינו לכרוע רק ב'ברכו את'. וזו קשה מן הראשונה...
וראיתי לאחד מגדולי האדמורי"ם שנוהג כן.

הדברים שכתבת תמוהים (לזקוף כשהחזן אומר "ה"'), כי בעת שהכה"ג היה אומר את שם הוי' ככתבו היו כל העם כורעים ומשתחווים ולא מזדקפים. ופשוט שכל ענין הזקיפה בה' ("ה' זוקף כפופים") הוא כשהאדם עצמו מזכיר את שם ה' ולא כשהוא שומע ממישהו אחר. ודוק. (לא חידוש שלי הוא אלא שראיתי באיזה מקום שנעלם ממני כעת).

הוגה ומעיין כתב:גם מנהג רוז'ין הוא כך לכרוע מעת שהחזן אומר "ברכו". בעיקר נהגו בו האדמו"רים ואלו מהחסידים האוחזים מנהגיהם.

ברוזין האדמו"רים מתפללים בחדר מיוחד (דאווען שטוב) ולא בתוככי ביהמ"ד

כמדומה ששמעתי מהגרב"צ מוצפי שאין לכרוע כלל.

שבטיישראל כתב:

הוגה ומעיין כתב:גם מנהג רוז'ין הוא כך לכרוע מעת שהחזן אומר "ברכו". בעיקר נהגו בו האדמו"רים ואלו מהחסידים האוחזים מנהגיהם.

ברוזין האדמו"רים מתפללים בחדר מיוחד (דאווען שטוב) ולא בתוככי ביהמ"ד

נכון, ואין הדברים סותרים למעיין ודוק.

שבענו מטובך כתב:שמעתי פעם שחסידי באבוב נוהגים לכוף ראשיהם בשעה שהש"ץ אומר 'ברכו', וטעמם: כך כתוב בסידור יעב"ץ.
בשעתו בדקתי בסידור יעב"ץ המקורי ולא מצאתי דבר זה, אלא בסידור 'בית יעקב', ה"עמדין סידור" החסידי, שם זה נמצא.
[לא בדקתי כעת, אלא כתבתי מזכרון. נא למחול לי אם טעיתי בפרטים הנ"ל]

בדקתי כעת בסידור כפי מנהג באבוב 'תפלת רב', שם מובא שיש לציבור לכופף את הראש משעת אמירת החזן ברכו עד שעה שהם מגיעים לשם של ברוך ה' המבורך. וכן ראיתי שהם נוהגים למעשה.
[בסידור צלותיה דשלמה, באבוב, כתוב שיש לכרוע בברכו, ומצויין לסידור יעב"ץ. אבל לא כתוב אם הש"ץ בלבד כורע, או כל הציבור. ולפי שמנהגם הוא שגם הציבור כורע, לכן יש מהם שתולים את מנהגם בסידור יעב"ץ, בעוד שבסידור בית יעקב הנ"ל לא כתוב שגם הציבור ישחה].

דרומי כתב:הדברים שכתבת תמוהים (לזקוף כשהחזן אומר "ה"'), כי בעת שהכה"ג היה אומר את שם הוי' ככתבו היו כל העם כורעים ומשתחווים ולא מזדקפים. ופשוט שכל ענין הזקיפה בה' ("ה' זוקף כפופים") הוא כשהאדם עצמו מזכיר את שם ה' ולא כשהוא שומע ממישהו אחר. ודוק. (לא חידוש שלי הוא אלא שראיתי באיזה מקום שנעלם ממני כעת).

כך ראיתי בעבר כשבדקתי את הענין

דרומי כתב:הדברים שכתבת תמוהים (לזקוף כשהחזן אומר "ה"'), כי בעת שהכה"ג היה אומר את שם הוי' ככתבו היו כל העם כורעים ומשתחווים ולא מזדקפים. ופשוט שכל ענין הזקיפה בה' ("ה' זוקף כפופים") הוא כשהאדם עצמו מזכיר את שם ה' ולא כשהוא שומע ממישהו אחר. ודוק. (לא חידוש שלי הוא אלא שראיתי באיזה מקום שנעלם ממני כעת).

עיין בפורום זה בצילום המובא מהשולחן הטהור בהערה א' שמביא כך:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... #p113701&=

הרבי מליובאוויטש נהג לכופף ראשו בעת שהש"ץ מתחיל ב'ברכו' ולהשאירו כפוף, וכשמתחיל (הקהל) לענות 'ברוך' היה כופף עוד יותר ומרים מיד לאמירת ה'

לפי מה שידוע לי נשתרש מנהג זה מאמירת ברכו שבליל שבת שכידוע אז מקבלים תוספת הרוח של ליל שבת ולכן נהגו לכרוע ומיזה יש שהתרגלו לכרוע בכל ברכו.

מאיר נקי כתב:לפי מה שידוע לי נשתרש מנהג זה מאמירת ברכו שבליל שבת שכידוע אז מקבלים תוספת הרוח של ליל שבת ולכן נהגו לכרוע ומיזה יש שהתרגלו לכרוע בכל ברכו.

מה המקור שצריך לכרוע כדי לקבל תוספת שבת, צריך לעמוד ולא לכרוע (כמ"ש רבותינו המקובלים ע"ה), וא"כ א"א לומר "ולכן נהגו לכרוע".
או, שאני טועה ויש שכתבו לכרוע בשביל קבלת תוספת שבת, ולא לעמוד.
באם יש מקור לכרוע בשביל לקבל תוספת שבת אשמח לדעת עליו.

יש תקוה כתב:

מאיר נקי כתב:לפי מה שידוע לי נשתרש מנהג זה מאמירת ברכו שבליל שבת שכידוע אז מקבלים תוספת הרוח של ליל שבת ולכן נהגו לכרוע ומיזה יש שהתרגלו לכרוע בכל ברכו.

מה המקור שצריך לכרוע כדי לקבל תוספת שבת, צריך לעמוד ולא לכרוע (כמ"ש רבותינו המקובלים ע"ה), וא"כ א"א לומר "ולכן נהגו לכרוע".
או, שאני טועה ויש שכתבו לכרוע בשביל קבלת תוספת שבת, ולא לעמוד.
באם יש מקור לכרוע בשביל לקבל תוספת שבת אשמח לדעת עליו.

כך שמעתי בשם "האור לציון", ובשו"ת "מאמר מרדכי" להגר"מ אליהו זצוק"ל כתב שיגביה מעט רגליו בברכו.

ממה שראיתי בספר מאמ"ר (הלכות, שבת ח"א עמ' תס"א) כתב וז"ל: ובעת אמירת שלושתם (בואי כלה, ברכו ופרוש עלינו) טוב לעמוד, ולכן נהגו לעמוד בקדיש שלפני ברכו וכו'. ע"ש.
מה שאכן ראיתי שם דבר אחר, והוא גם בעניין הנידון כאן.
כתב הגר"מ אליהו זצ"ל במאמ"ר הלכות, (ימות החול פרק י"ב הלכה ס"ד) "יש נוהגים שכשעונים ברוך ה' המבורך וכו' מתרוממים מעט ממקומם כהידור שקמים לפני זקנים ונכבדים וכן ראוי לנהוג"
ומקורו טהור מדברי מרנא הרי"ח הטוב זיע"א בסה"ק עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י', סידור אהלי יעקב עמ' מ"ט.
וזה מה שנראה לאחר עיון במקורות המובאים שם:
באמת ע' בעיו"ח שם שכתב: אמנם, פה עירנו נוהגים רוב המון העם, כשאומר שליח ציבור ברכו קודם יוצר וקודם ערבית, להגביה גופם מעט במקום מושבם, כמו הידור שעושים לזקנים נכבדים ובעלי צורה, ולא מצאתי מנהג זה בשום ספר עכ"ל הטהור.
ובהע' במהדורת סאלם ציינו להארחות חיים מלוניל (דף י' סע"א אות ד') שכתב מנהג זה. ללא טעם.
אמנם במחזור אהלי יעקב למהר"י יצחקי ע"ה (במחזור אהלי יעקב לר"ה) כתב בשם ספר שער הכולל (פ"ז) שרב אחד מצא בספר שושן סודות כשאומר ברכו ישוח בראשו להמשיך השפע למידת את שהיא המלכות, וע"ש שהעלה שיש מפקפקים בדבר, ולכן אין לכרוע, אמנם לחוש לדברי המקובלים הקדמונים (כמ"ש שם בשם עוד רבוואתה) לשוח ולכוף ראשו בעי כדי לצאת לדעת הגדולים הנ"ל. והוסיף וכל זה לחזן אבל להקהל אין לכוף כלל עש"ב.
וע"ע בילקוט יוסף ח"ג עמ' תכ"א מהודרת תשס"ד שהאריך בזה ובהלכה העלה: יש נוהגים לכרוע מעט בעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד ויש אומרים שאין לנהוג כן ואפילו כפיפת ראש בלבד אין לעשות ועל כל פנים הנוהגים להשתחוות מעט בכפיפת הראש בעת אמירת ברוך ה' המבורך לעולם ועד יש להם על מי שיסמוכו. עכ"ל. ועש"ב [ גם בספר אור לציון חלק ב' (עמ' מ"ד) כתב שנראה כמזלזל שכורע בכל דבר וכתב עוד שכן מנהג בני ספרד שלא לכרוע כלל בברכו
- לגבי דברי הרב נקי נר"ו שכתב ששמע מהגרב"צ שצריך לכרוע בשביל לקבל תוספת שבת. בדברי האול"צ מוכח איפכא שבאול"צ (ח"ב עמ' מ"ו) הזכיר מנהג זה של העמידה אבל לא לכרוע בליל שבת, וצ"ב מניין השמועה.
ואכמ"ל.
יש"כ להרב נקי. שבזכותו נתלבן הדבר מעט.

לגבי דעת הגר"מ אליהו כוונתי לשו"ת מאמ"ר ולא לספר הלכות.
לגבי האורל"צ טעיתי והיתה כוונתי למה שהביא כב'.

אם כת"ר יוכל להפנות למקור בשו"ת?

יש תקוה כתב:אם כת"ר יוכל להפנות למקור בשו"ת?

אינו תחת ידי כעת כשאמצא אכתוב.

גם בעל השבט הלוי זצ"ל נהג כך
וכתב בשו"ת שבט הלוי חלק יא סימן לג
ד. ומש"כ דענין כריעה בשעת אמירת הש"צ ברכו את ה', גם אני כך ראיתי שהיו כורעים בשעה שהתחיל לומר ברכו את ה', ולא לחכות עד ענית ברוך ה' וגו', ונהנתי שהביא סמוכים לזה מגברא רבא ומנהגם ויסדתו בזוה"ק פ' בלק. ע"כ
ועיין בספר הליכות שבט הלוי פה https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 04&hilite=