דרומי כתב:חזק וברוך!
ואגב יש להעיר, כי לא מוכרח הדבר שתיאמר ברכת בפה"ג בעת הקידוש. לדוגמא, מי שכבר עשה קידוש ונטל ידיו לסעודה, ובאמצע הסעודה באים ילדיו או אורחים אחרים שעדיין לא שמעו קידוש, יכול הוא לעשות להם קידוש שוב וישתה כוס יין, בלי לומר בפה"ג.
דרומי כתב:מי אמר שזה יותר 'רחוק'?... אני אף פעם לא קיימתי פורס מפה ומקדש, ואילו האפשרות שתיארתי קרתה אצלי כמה פעמים...
דרומי כתב:וכי משום כך צריך המקדש לומר את ה'ויכולו' כמי שכפאו שד?... ברור שהוא צריך לומר את זה בכוונה ובהתלהבות...
דרומי כתב:והנה באמצע, לאחר סיום 'ויכולו', צריך היהודי 'לרדת' מכל הענינים הגבוהים, לפתוח את העיניים ולהסתכל על היין המבעבע (כפסק ההלכה שצריך לתת עיניו ביין), ולהודות לקב"ה על כך שברא את 'פרי הגפן'. .
דרומי כתב:חזק וברוך!
ואגב יש להעיר, כי לא מוכרח הדבר שתיאמר ברכת בפה"ג בעת הקידוש. לדוגמא, מי שכבר עשה קידוש ונטל ידיו לסעודה, ובאמצע הסעודה באים ילדיו או אורחים אחרים שעדיין לא שמעו קידוש, יכול הוא לעשות להם קידוש שוב וישתה כוס יין, בלי לומר בפה"ג.
(אך יש לשאול, מה יעשה ביום השבת בכזה מקרה, שהרי ביום השבת כל הקידוש הוא ברכת בפה"ג? ואולי רק ישתה כוס יין בלי להגיד כלום?)
לענין כתב:דרומי כתב:והנה באמצע, לאחר סיום 'ויכולו', צריך היהודי 'לרדת' מכל הענינים הגבוהים, לפתוח את העיניים ולהסתכל על היין המבעבע (כפסק ההלכה שצריך לתת עיניו ביין), ולהודות לקב"ה על כך שברא את 'פרי הגפן'. .
צריך לתת עיניו ביין במשך כל הקידוש
יבנה כתב:דרומי כתב:חזק וברוך!
ואגב יש להעיר, כי לא מוכרח הדבר שתיאמר ברכת בפה"ג בעת הקידוש. לדוגמא, מי שכבר עשה קידוש ונטל ידיו לסעודה, ובאמצע הסעודה באים ילדיו או אורחים אחרים שעדיין לא שמעו קידוש, יכול הוא לעשות להם קידוש שוב וישתה כוס יין, בלי לומר בפה"ג.
(אך יש לשאול, מה יעשה ביום השבת בכזה מקרה, שהרי ביום השבת כל הקידוש הוא ברכת בפה"ג? ואולי רק ישתה כוס יין בלי להגיד כלום?)
שו"ע רע"ג סעיף ד'
"יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם, דלדידהו הוי מקום סעודה. ואף על גב דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם, כיון דהאי בפה"ג הוא חובה לקידוש, כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אף על פי שאינו נהנה. הגה: ואפילו בקידוש של יום בשחרית בשבת, מותר לעשות כן (רבינו ירוחם וב"י בשם הרי"ף והרא"ש והטור סי' תפ"ד). והוא שאינם יודעים. ואם עדיין לא קידש לעצמו, יזהר שלא יטעום עמהם, שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו."
משנה ברורה ס"ק י"ט
(יט) ואפילו וכו' - ר"ל אף דשם כל הקידוש הוא רק בפה"ג לבד מ"מ כיון דהיא מצוה ועיקרו נתקן שלא בשביל הנאה אלא מצוה עליו כשאר מצות משו"ה מוציא אחרים אף על פי שאינו נהנה כקידוש הלילה ולא דמי לברכת המוציא של שבת של כל השלש סעודות דאינו מוציא אם אינו אוכל עמהם דאף שהם חוב אין החוב עליו משום מצוה אלא כדי שיהנה מסעודת שבת ואין להמצוה עצמה חוב דהא אם הוא נהנה ממה שמתענה א"צ לאכול כדאיתא בסימן רפ"ח ע"כ אין מוציא אחרים אם אינו אוכל עמהם. ואם קידש על הפת אז מוציא גם בברכת המוציא דהאי ברכת המוציא כברכת בפה"ג לקידוש היין דמיא:
מבואר שהמוציא אחרים מוציאם אף בברכת הגפן, ואף בשל הבוקר שזה כל הקידוש.
איש_ספר כתב:יבנה כתב:דרומי כתב:חזק וברוך!
ואגב יש להעיר, כי לא מוכרח הדבר שתיאמר ברכת בפה"ג בעת הקידוש. לדוגמא, מי שכבר עשה קידוש ונטל ידיו לסעודה, ובאמצע הסעודה באים ילדיו או אורחים אחרים שעדיין לא שמעו קידוש, יכול הוא לעשות להם קידוש שוב וישתה כוס יין, בלי לומר בפה"ג.
(אך יש לשאול, מה יעשה ביום השבת בכזה מקרה, שהרי ביום השבת כל הקידוש הוא ברכת בפה"ג? ואולי רק ישתה כוס יין בלי להגיד כלום?)
שו"ע רע"ג סעיף ד'
"יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם, דלדידהו הוי מקום סעודה. ואף על גב דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם, כיון דהאי בפה"ג הוא חובה לקידוש, כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אף על פי שאינו נהנה. הגה: ואפילו בקידוש של יום בשחרית בשבת, מותר לעשות כן (רבינו ירוחם וב"י בשם הרי"ף והרא"ש והטור סי' תפ"ד). והוא שאינם יודעים. ואם עדיין לא קידש לעצמו, יזהר שלא יטעום עמהם, שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו."
משנה ברורה ס"ק י"ט
(יט) ואפילו וכו' - ר"ל אף דשם כל הקידוש הוא רק בפה"ג לבד מ"מ כיון דהיא מצוה ועיקרו נתקן שלא בשביל הנאה אלא מצוה עליו כשאר מצות משו"ה מוציא אחרים אף על פי שאינו נהנה כקידוש הלילה ולא דמי לברכת המוציא של שבת של כל השלש סעודות דאינו מוציא אם אינו אוכל עמהם דאף שהם חוב אין החוב עליו משום מצוה אלא כדי שיהנה מסעודת שבת ואין להמצוה עצמה חוב דהא אם הוא נהנה ממה שמתענה א"צ לאכול כדאיתא בסימן רפ"ח ע"כ אין מוציא אחרים אם אינו אוכל עמהם. ואם קידש על הפת אז מוציא גם בברכת המוציא דהאי ברכת המוציא כברכת בפה"ג לקידוש היין דמיא:
מבואר שהמוציא אחרים מוציאם אף בברכת הגפן, ואף בשל הבוקר שזה כל הקידוש.
מש"כ שיש יצא מוציא, היינו שיכול לברך והשומע שותה והוא אינו שותה כלל. אבל במקרה שהביא הרב דרומי שנכנסו בני הבית, אחרי שקידש בעה"ב, הרי שאם בני הבית אינם רוצים לשתות, מברך להם על הכוס ואינו אומר הגפן, וזה פשוט (ואפשר שאפילו רוצים לשתות והוא אינו רוצה לשתות אינו יכול לברך הגפן, שלא אמרו שהגפן היא כברכת המצות אלא משום שאי אפשר בלעדיה, אבל כל שיכול לשתות הכוס בלא ברכת הגפן שוב אין הגפן חשובה ברכת המצות). וגם ביום יכול לברך הגפן וכנ"ל.
ידידיה כתב:בפת
אשר177 כתב:א. באיזה יין אתה משתמש? מה מבעבע לך בכוס.
.
איש_ספר כתב:יבנה כתב:דרומי כתב:חזק וברוך!
ואגב יש להעיר, כי לא מוכרח הדבר שתיאמר ברכת בפה"ג בעת הקידוש. לדוגמא, מי שכבר עשה קידוש ונטל ידיו לסעודה, ובאמצע הסעודה באים ילדיו או אורחים אחרים שעדיין לא שמעו קידוש, יכול הוא לעשות להם קידוש שוב וישתה כוס יין, בלי לומר בפה"ג.
(אך יש לשאול, מה יעשה ביום השבת בכזה מקרה, שהרי ביום השבת כל הקידוש הוא ברכת בפה"ג? ואולי רק ישתה כוס יין בלי להגיד כלום?)
שו"ע רע"ג סעיף ד'
"יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם, דלדידהו הוי מקום סעודה. ואף על גב דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם, כיון דהאי בפה"ג הוא חובה לקידוש, כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אף על פי שאינו נהנה. הגה: ואפילו בקידוש של יום בשחרית בשבת, מותר לעשות כן (רבינו ירוחם וב"י בשם הרי"ף והרא"ש והטור סי' תפ"ד). והוא שאינם יודעים. ואם עדיין לא קידש לעצמו, יזהר שלא יטעום עמהם, שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו."
משנה ברורה ס"ק י"ט
(יט) ואפילו וכו' - ר"ל אף דשם כל הקידוש הוא רק בפה"ג לבד מ"מ כיון דהיא מצוה ועיקרו נתקן שלא בשביל הנאה אלא מצוה עליו כשאר מצות משו"ה מוציא אחרים אף על פי שאינו נהנה כקידוש הלילה ולא דמי לברכת המוציא של שבת של כל השלש סעודות דאינו מוציא אם אינו אוכל עמהם דאף שהם חוב אין החוב עליו משום מצוה אלא כדי שיהנה מסעודת שבת ואין להמצוה עצמה חוב דהא אם הוא נהנה ממה שמתענה א"צ לאכול כדאיתא בסימן רפ"ח ע"כ אין מוציא אחרים אם אינו אוכל עמהם. ואם קידש על הפת אז מוציא גם בברכת המוציא דהאי ברכת המוציא כברכת בפה"ג לקידוש היין דמיא:
מבואר שהמוציא אחרים מוציאם אף בברכת הגפן, ואף בשל הבוקר שזה כל הקידוש.
מש"כ שיש יצא מוציא, היינו שיכול לברך והשומע שותה והוא אינו שותה כלל. אבל במקרה שהביא הרב דרומי שנכנסו בני הבית, אחרי שקידש בעה"ב, הרי שאם בני הבית אינם רוצים לשתות, מברך להם על הכוס ואינו אומר הגפן, וזה פשוט (ואפשר שאפילו רוצים לשתות והוא אינו רוצה לשתות אינו יכול לברך הגפן, שלא אמרו שהגפן היא כברכת המצות אלא משום שאי אפשר בלעדיה, אבל כל שיכול לשתות הכוס בלא ברכת הגפן שוב אין הגפן חשובה ברכת המצות). וגם ביום יכול לברך הגפן וכנ"ל.
לענין כתב:אשר177 כתב:א. באיזה יין אתה משתמש? מה מבעבע לך בכוס.
.
רק רק מוסקטו מוגז.
הואיל ומה שכתב רש"י שהיינות שלנו חלשים לא קאי אלא על יינות שלהם בטרויי"ש וגלילותיה, ומנא לן למימר דס"ל דארץ ישראל שינתה טעמה.
ואם כן הוא, נמצא שהשותה יין קלאסי של 11-13% הריהו שותה יין חי! בקידוש זה דיעבד, ובארבע כוסות עוד יותר חמור.
משא"כ יין מוסקטו של 5% הריהו קרוב ליחס של שליש מהיין הרגיל, וממילא גדרו כמזוג.
(ואני מדגיש, לא יין קל, שזה תערובת מוזרה של מים עם יין ומיץ ענבים)
לענין כתב:אשר177 כתב:א. באיזה יין אתה משתמש? מה מבעבע לך בכוס.
.
רק רק מוסקטו מוגז.
הואיל ומה שכתב רש"י שהיינות שלנו חלשים לא קאי אלא על יינות שלהם בטרויי"ש וגלילותיה, ומנא לן למימר דס"ל דארץ ישראל שינתה טעמה.
ואם כן הוא, נמצא שהשותה יין קלאסי של 11-13% הריהו שותה יין חי! בקידוש זה דיעבד, ובארבע כוסות עוד יותר חמור.
משא"כ יין מוסקטו של 5% הריהו קרוב ליחס של שליש מהיין הרגיל, וממילא גדרו כמזוג.
(ואני מדגיש, לא יין קל, שזה תערובת מוזרה של מים עם יין ומיץ ענבים)
אוצר החכמה כתב:לענין כתב:אשר177 כתב:א. באיזה יין אתה משתמש? מה מבעבע לך בכוס.
.
רק רק מוסקטו מוגז.
הואיל ומה שכתב רש"י שהיינות שלנו חלשים לא קאי אלא על יינות שלהם בטרויי"ש וגלילותיה, ומנא לן למימר דס"ל דארץ ישראל שינתה טעמה.
ואם כן הוא, נמצא שהשותה יין קלאסי של 11-13% הריהו שותה יין חי! בקידוש זה דיעבד, ובארבע כוסות עוד יותר חמור.
משא"כ יין מוסקטו של 5% הריהו קרוב ליחס של שליש מהיין הרגיל, וממילא גדרו כמזוג.
(ואני מדגיש, לא יין קל, שזה תערובת מוזרה של מים עם יין ומיץ ענבים)
אבל מה הבעייה למזוג יין יבש רגיל במים כשרוב הכוס יין ומיעוטה מים.
ידידיה כתב:לענין כתב:אשר177 כתב:א. באיזה יין אתה משתמש? מה מבעבע לך בכוס.
.
רק רק מוסקטו מוגז.
הואיל ומה שכתב רש"י שהיינות שלנו חלשים לא קאי אלא על יינות שלהם בטרויי"ש וגלילותיה, ומנא לן למימר דס"ל דארץ ישראל שינתה טעמה.
ואם כן הוא, נמצא שהשותה יין קלאסי של 11-13% הריהו שותה יין חי! בקידוש זה דיעבד, ובארבע כוסות עוד יותר חמור.
משא"כ יין מוסקטו של 5% הריהו קרוב ליחס של שליש מהיין הרגיל, וממילא גדרו כמזוג.
(ואני מדגיש, לא יין קל, שזה תערובת מוזרה של מים עם יין ומיץ ענבים)
מנא לן שאין יין שלנו כבימי חז"ל???
מכך שכולם כולם שותים יין בטוב מהבקבוק ואיש לא מרגיש צורך למזוג.
ידידיה כתב:א. לכאורה בימי חזל היו כולם "רגילים" כדבריך וראה בברכות במשניות ובתוספתא יין שלפני המזון שבתוך וכו.
ב. גם לאלו ש"יש להם מאמץ" לשתות יין כדבריך, לא שמענו שמהילתו במים מתקנת אותו למשקה טעים עבורם.
אלא פשוט אותם אנשים לא שותים..
(ואין כאן עניין כלל לנמנעים משתייה עקב כאבי ראש והתאדמות וכד' כי אין זה אלא אלרגיה לסולפיט שהוא תוסף חיצוני).
ובקיצור, אם אנו מסתפקים האם יין שלנו דומה לזה של רשי או לתקופת חז"ל, הסברא הישרה והפשוטה מורה דרכה.
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 108 אורחים