מדוע הברכה השנייה נקראת 'גבורות'

דעת תפילה ופירושה, חקר ועיון בנוסחאות ומנהגי התפילה, לשונם ומקורם של פייטנים
החושב
הודעות: 645
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

מדוע הברכה השנייה נקראת 'גבורות'

הודעהעל ידי החושב » ג' יוני 12, 2018 10:24 pm

הברכה השנייה של שמונה עשרה נקראת 'גבורות'.
אני מחפש פירוש המתיישב על הלב, מדוע ברכה זו נקראת כך.
אי אפשר לומר שזה רק סימן וכינוי בעלמא על שם פתיחת הברכה או על שם אחד העניינים המוזכרים בה (וכדרך שקוראים למסכת ביצה - ביצה על שם המילה הראשונה). שכן מדברי הגמרא (מגילה יז:) עולה ברור כי 'גבורות' זה העניין המרכזי והמהותי של הברכה:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יז עמוד ב
תנא: מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר. תנו רבנן: מנין שאומרים אבות - שנאמר הבו לה' בני אלים, ומנין שאומרים גבורות - שנאמר הבו לה' כבוד ועז

אם באים לדבר על 'גבורת' השם, מדוע מצאו לנכון להזכיר דווקא את העניינים הבאים:
מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה
רַב לְהושִׁיעַ
מַשִׁיב הָרוּחַ וּמורִיד הַגֶּשֶׁם (דווקא הנקודה של גשמים מבוארת בתענית)
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד.
סומֵךְ נופְלִים
וְרופֵא חולִים
וּמַתִּיר אֲסוּרִים.
וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה

החושב
הודעות: 645
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: מדוע הברכה השנייה נקראת 'גבורות'

הודעהעל ידי החושב » ג' יוני 12, 2018 10:33 pm

אולי אפשר לראות מכנה משותף בכל הדברים המוזכרים בברכה - שכולם מתארים איך שהקב"ה נותן חיים ומקיים את כולם (וכך ראיתי בדברי הרב לייב מינצברג).
ובביאור המילה 'גבור' (בפסוק הגדול הגבור והנורא) כתב הספורנו
ספורנו דברים פרשת עקב פרק י פסוק יז
הגבור. המקיים כל המציאות במציאותו כאמרו ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט, ו):

אלא שדבריו אלו גופא צריכים לי ביאור. מדוע לקיים כל המציאות זה נקרא 'גבורה'?

נוטר הכרמים
הודעות: 4397
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מדוע הברכה השנייה נקראת 'גבורות'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 13, 2018 12:24 am

מהרשום עמדי בע"ה.

הנה מושג 'גבורות' הוא הנהגה בדרך למעלה מן הטבע. ומצינו בלשון המשנה: גבורות גשמים. ויעויין מהרש"א (ח"א חולין ס, ב) שביאר ענין ואדם אין לעבוד את האדמה, דכאשר עדיין לא היה אדם בעולם לא המטיר ה' אלוקים במדת הדין שהיה שליט, שהרי כך עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, עד שבא אדם וביקש רחמים להפך מדת הדין לרחמים, וזהו שלבסוף שיתף הקב"ה את מדת הרחמים, והוא ענין שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים שהם מטילים כח וגבורה בפמליא של מעלה שהוא מדת הרחמים שיגבר על מדת הדין, עכ"ד.

ומבואר דאע"פ שגשמים זה בעצם חסדים ורחמים, ועי' חולין סג, א: א"ר יוחנן למה נקרא שמו רחם כיון שבא רחם באו רחמים לעולם, ופירש"י: רחמים - מטר, מ"מ זה בא באופן של מדת הגבורה והשלטת מדת הרחמים על מדת הדין.

וראה באדרת אליהו ריש פרשת וזאת הברכה, וז"ל:
גשמים אינן ע"פ טבע כלל, כי כל הדברים שבעולם אומרים הפילוסופים שהוא על פי הטבע, אף זריחת השמש ושקיעתה, אבל על הגשמים מודים שאינן ע"פ טבע, כאשר אנו רואים שפעמים לא ירד כלל, ופעמים ירד כל יום ויום, ולכן נקרא גבורות גשמים שבזה ניכר גבורות ה' יותר מכל הדברים.
ועי' עוד מש"כ בשנות אליהו ברכות (פ"ה מ"ב).

(ועי' אב"ע איוב (ה, ז), ובעבור בא הגשם לפרקים מעטים, גם יש עתים שיכלא הגשם בשעת הצורך, ויצעקו בני אדם אל הבורא ויצוה על העבים להמטיר וזה יהיה להם אות גדול, על כן הזכיר אחר עושה גדולות [ואין חקר נפלאות עד אין מספר] הנותן מטר).

וראה עוד אריכות דברים בספר העיקרים (מאמר רביעי פ"א) בענין גבורת הגשמים שאינה מפעולות הטבע, וביאר לפי"ז כמה פסוקים באיוב ובירמיה. וביאר על דרך זה מאמר חז"ל: גדול יום הגשמים יותר מיום תחית המתים, שתחית המתים לצדיקים בלבד, וגבורת גשמים לצדיקים ולרשעים, שהכונה בזה לומר שכמו שתחית המתים אינו ענין טבעי כן הוא ענין המטר, יעו"ש.

ב) והנה כיוצא בזה מצינו בענין מזונותיו של אדם, מחד גיסא, הוא ענין חסד ומתנת חנם, וכמו שאומרים מכלכל חיים בחסד, וכן בברכת המזון: הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים. וכן אומרים עוד 'ובטובו הגדול', ושמעתי לבאר בזה לפי מה דאיתא בפסחים (קיח, א), למה נקרא שמו הלל הגדול, אמר רבי יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. ומבואר שזה מדת גדלו שהוא מחלק מזונות, וכידוע ש'גדול' היינו מדת החסד.

ומאידך גיסא, ראה באליהו רבה או"ח סי' קצב שביאר בטעם שתקנו בברכת הזימון שם אלקינו ובברכת התורה שם הוי"ה, משום שגבי מזון הדין נותן לכלכל את כל הברואים לפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין, אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו כדכתיב למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, כי איזה שורת הדין נותנת להודיע דרכיו לברואיו הרי לא עשה כן לכל גוי שהם ג"כ ברואיו, לפיכך תקנו שם של רחמים.

ונראה דבאמת עצם נתינת המזונות הוא בדין ולא בחסד, וכדברי הא"ר, אבל יסוד הדבר מבואר במתני' שילהי קידושין: רבי שמעון בן אלעזר אומר, ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהרעתי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. הרי שמעיקרא המזונות מגיעים במדת הדין והמשפט, אלא שכיון שאדם מרע מעשיו הוא מקפח פרנסתו, ואז כל מזונותיו הן במדת הרחמים.

ולפי"ז מבואר דאמנם ענין המזונות שייך למדת הגבורה שהיא משליטה את מדת החסד על מדת הדין, והקב"ה בטובו הגדול זן ומפרנס גם למי שאינו ראוי לכך במתנת חנם .
ג) וראה עוד בטור או"ח סימן קיד דמחיה מתים כנגד שלשה מפתחות שלא נמסרו לשליח, ופרישה שם.

ולפי"ז יש לפרש 'מחיה מתים ברחמים רבים', יעוין בברכות (נה, א), שלשה צריכים רחמים... שנה טובה. ופירש"י: צריכים רחמים - צריכים לבקש רחמים שיבואו לפי שהם בידו של הקב"ה ואין להם רשות לבא אלא ברשותו.

ד) לפי"ז נראה לבאר עוד יתר השבחים האמורים בברכה זו. הנה כאשר אדם הוא מן הנופלים או מן החולים או מן האסורים ח"ו הרי יש כאן ר"ל הנהגה של מדת הדין, ומ"מ גבורות ה' לכבוש את מדת הדין בהשלטת מדת הרחמים בכך שהוא סומך הנופלים ורופא החולים ומתיר האסורים.

ה) וענין מקיים אמונתו לישני עפר דקאי על תחיית המתים, נראה דהנה בחתימה אומרים מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה, הישועה באה בדרך של צמיחה, המיוחד בתהליך של צמיחה הוא שדוקא מתוך הריקבון והכליון של הגרעין באדמה בא מכחו אילן רב פארות, וכן הוא דרך הישועה תמיד שהיא צומחת ועולה מתוך הצרות, והגאולה באה מתוך ההסתר פנים, וכלשונו הזהב של רבינו יונה שהחשיכה היא סבת האורה.

כך הוא תהליך הבנין והתקומה של כלל ישראל בצמיחת קרן למשיח בן דוד, וכך בתחיית המתים בב"א מרקב עצמות תהא התחיה ותחיינה העצמות היבשות. וזוהי מדת גבורתו ית' שמתוך מדת הדין בוקעת ועולה השפעת הרחמים.

וביותר נראה בהקדם דברי המדרש (שוחר טוב סוף מזמור יח), וז"ל: כתוב אחד אומר מגדול וכתוב אחד אומר מגדיל, ר' יודן אמר לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת אלא קימעא קימעא, ומהו מגדיל לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל עכשיו הן שרויין בצרות גדולות וכשתבוא הגאולה בבת אחת אינן יכולים לסבול ישועה גדולה וכו', לפיכך היא באה קימעא קימעא ומתגדלת והולכת לפניו וכו'.

ונראה שזהו מענין גבורה דמשום שאין ביכולת המקבלים להכיל בבת אחת את אור הגאולה הקב"ה כובשו ומפציעו קימעא קימעא כשחר הזה שבוקע ומאיר לאיטו.

החושב
הודעות: 645
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: מדוע הברכה השנייה נקראת 'גבורות'

הודעהעל ידי החושב » ד' יוני 13, 2018 1:34 am

נוטר הכרמים כתב:מהרשום עמדי בע"ה.

ישר כח.
כמה הערות קטנות.
לפי מה שהבנתי, עיקר המהלך בנוי על ההבנה ש'גבורה' - זו השלטת מידת החסד על מידת הרחמים.
א. לא מצאתי בתוך הדברים מקור ברור לזה. מהמהרש"א לכאורה קצת קשה להוציא שהתכוון לזאת.
ב. לא כ"כ מוסבר מה בעצם ההיגיון בקביעה זו ש'גבורה' - היינו התגברות החסד על הדין. רצוני לומר, שמדובר כאן בעניינים כאלה שהרבה מילים יכולות להתאים לשם ביטוי העניין, וכן אותה המילה אפשר להשתמש בה גם לתיאור עניין הפכי. כך שעצם זה שמבחינה תחבירית נכון לומר 'מידת החסד התגברה על מידת הדין' - זה לא אומר כלום, כל עוד שלא מוסבר ההיגיון שמאחורי הדברים.
ג. לא הבנתי איך מתקשר לכלל הדברים מה שכתבת בהתחלה שמושג 'גבורות' היא הנהגה למעלה מן הטבע. אולי הנחת כדבר פשוט שטבע זה מידת הדין?
ד. במה שהסתמכת על דברי אדרת אליהו וספר העיקרים שגשמים אינם ע"פ טבע כלל, וכפי שאמרו הפילוסופים. לכאורה זה היה יכול להיות פירוש יפה לשעתו. כיום מסבירים מאוד יפה וחלק את תופעת הגשמים על פי כללי הטבע הידועים. (וכבר רמוז הדבר במה שכתוב - ואד יעלה מן הארץ, וכפי שדרש רבי אליעזר)

עיקר המהלך מאוד מצא חן בעיני.

נוטר הכרמים
הודעות: 4397
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מדוע הברכה השנייה נקראת 'גבורות'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 13, 2018 8:59 am

החושב כתב:
נוטר הכרמים כתב:מהרשום עמדי בע"ה.

ישר כח.
כמה הערות קטנות.
לפי מה שהבנתי, עיקר המהלך בנוי על ההבנה ש'גבורה' - זו השלטת מידת החסד על מידת הרחמים.
א. לא מצאתי בתוך הדברים מקור ברור לזה. מהמהרש"א לכאורה קצת קשה להוציא שהתכוון לזאת.
ב. לא כ"כ מוסבר מה בעצם ההיגיון בקביעה זו ש'גבורה' - היינו התגברות החסד על הדין. רצוני לומר, שמדובר כאן בעניינים כאלה שהרבה מילים יכולות להתאים לשם ביטוי העניין, וכן אותה המילה אפשר להשתמש בה גם לתיאור עניין הפכי. כך שעצם זה שמבחינה תחבירית נכון לומר 'מידת החסד התגברה על מידת הדין' - זה לא אומר כלום, כל עוד שלא מוסבר ההיגיון שמאחורי הדברים.
ג. לא הבנתי איך מתקשר לכלל הדברים מה שכתבת בהתחלה שמושג 'גבורות' היא הנהגה למעלה מן הטבע. אולי הנחת כדבר פשוט שטבע זה מידת הדין?
ד. במה שהסתמכת על דברי אדרת אליהו וספר העיקרים שגשמים אינם ע"פ טבע כלל, וכפי שאמרו הפילוסופים. לכאורה זה היה יכול להיות פירוש יפה לשעתו. כיום מסבירים מאוד יפה וחלק את תופעת הגשמים על פי כללי הטבע הידועים. (וכבר רמוז הדבר במה שכתוב - ואד יעלה מן הארץ, וכפי שדרש רבי אליעזר)

עיקר המהלך מאוד מצא חן בעיני.
אכןמ הדברים נכתבו בקצרה כדרכי באותם ימים, היום הייתי מרחיב יותר.

א. לשון המהרש"א והוא ענין שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים שהם מטילים כח וגבורה בפמליא של מעלה שהוא מדת הרחמים שיגבר על מדת הדין, הוא מקור ברור לענ"ד.

ב. הנהגת העולם הרגילה היא 'עולם חסד יבנה', אולם יש דברים ותופעות שהינם מעל גדרי הטבע הרגילים שניתנו בחסד, וזוהי ההשפעה של הגבורות. דין זה צמצום, והגבורה זה השלטה של החסד על אותו צמצום. זה בקצרה, ויש להרחיב יותר.

ד. על הגר"א תלונתך. ולכאורה זה לא סתירה. המכוון הוא לא לומר שזהו נס ופלא כל פעם מעבר למה שנחקק בטבעו של עולם,אלא שזה לא מסודר בתוך הטבע בסדר נאות וקבוע כמו המאורות למשל. ועיין.

החושב
הודעות: 645
הצטרף: ש' יולי 08, 2017 9:41 pm

Re: מדוע הברכה השנייה נקראת 'גבורות'

הודעהעל ידי החושב » ב' יוני 18, 2018 12:53 am

עלה לי רעיון מסוים וברצוני לשתף.

נראה שבאופן כללי אפשר להגדיר את המושג גבורה ככוח גדול. ו'כוח' אפשר להגדיר כיכולת לפעול שינויים (זה גם קרוב להגדרה הפיזיקלית של כוח).
אבן ענקית הייתה למטה, הרמתי אותה למעלה - אני גבור. אריה ענק רצה לטרוף את הצאן, התערבתי ועצרתי אותו - אני גבור.
הכוח שלי השפיע בצורה משמעותית. זו גבורה.
הקב"ה יכול לעשות כל שינוי בעולם. אין גבורה כגבורתו.
אבל יש בזה משהו יותר עמוק. וזה מה שכתב הספורנו:
ספורנו דברים פרשת עקב פרק י פסוק יז
הגבור. המקיים כל המציאות במציאותו כאמרו ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט, ו):

אילו העולם היה קיים מצד עצמו, אז היה נדרש כוח בשביל כל שינוי ושינוי. יש ים סוף, וצריך להפעיל כוח על מנת לקרוע אותו.
אבל מה עם העולם לא קיים מצד עצמו? זה שהוא קיים ברגע זה אינו מהווה סיבה לכך שיהיה קיים ברגע הבא. מצד עצמו, ברגע הבא הוא צריך להיעלם. אלא שהקב"ה מקיים אותו. אז מה השינוי שנפעל כאן בכוחו של הקב"ה? כל העולם כולו! כל העולם נפעל ומתהווה בכוחו בכל רגע! לכאורה זו היא כוונת ספורנו.

בעיקרון, זה אמור להיות הנושא של ברכת הגבורות (שלמדו אותה מהנאמר 'הבו לה' כבוד ועוז').
אלא שהרעיון הזה מופשט מדי ולא מספיק מורגש. לכן מדברים על ביטויים מוחשיים יותר של הגבורה. והם השינויים שהקב"ה עושה נגד הטבע. (אבל מזכירים דווקא אותם העניינים אשר הם שייכים יותר ללב העניין - 'אתה מחיה את כולם'. ולכן מזכירים דווקא את העניינים של נתינת חיים).
וכמו שכתב הריטב"א (תענית ב.)
ועוד שכל ענין החסדים שבברכה זו מבטל מערכת הכוכבים ולפיכך נקראת ברכת גבורות

וכעין זה כתב הכוזרי (ג-יז)
ומהברכה השנית הנקראת גבורות, כי לאלהים בעולם הזה ממשלה מתמדת, ואיננו כאשר חושבים הטבעיים שהוא על הטבעים אשר נסום, ויתן אל לבו שהוא מחיה המתים בעת שירצה עם רוחק זה מהקשת הטבעיים, וכן משיב הרוח וזולתו, ובחפצו מתיר אסורים וזולתו, וכבר התבאר זה מעניני בני ישראל.

להחיות מתים - ברור שזה נגד הטבע. ולכן ניכרת בזה הגבורה.
גשמים - אם משום שזה נגד הטבע אם משום שהוא גם לרשעים (וכפי שאמרו בתענית ז. שזו היא גדולת הגשמים) אפילו שלא מגיע להם. ונמצא שהוא התגברות על מה שצריך להיות על פי דין.
סומך נופלים, רופא חולים - קל להכיר בזה שיד ה' שולטת בזה ועושה כרצונו. כלומר מכירים בזה שיד ה' שולטת מעל הטבע.


חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 7 אורחים